Desert ההשקה

מרואיינים: חברי Desert

השם Desert אינו זר למטאליסטים המקומיים. הם מסתובבים בינינו כבר כמה שנים, הופיעו לא מעט והוציאו שני אלבומי EP. הסגנון שלהם, פאוור מטאל אפל, די בולט בייחודו בסביבה הישראלית ובכלל, והם שיפרו וחידדו אותו במהלך השנים. כמו כל להקה ותיקה, גם הם עברו לא מעט שינויים – בתפיסה, בליין-אפ ובסגנון, עד שהתקבעו על הטוב ביותר עבורם. האלבום הראשון שלהם באורך מלא נקרא Star of Delusive Hope, והוא מכיל בתוכו לא מעט שמות מוכרים: הוא הוקלט אצל Nick Savio מ- White Skull שהפיק להקות מוכרות בז'אנר, Andy Larocque אחראי על המיקס והמאסטר, ו- Joakim Broden מ- Sabaton ורמי שלמון הישראלי תורמים את קולם באחד השירים. האלבום מסקרן גם הודות לסגנון הייחודי וגם בזכות הביצוע וההפקה המושקעים,לקראת הופעת ההשקה בשבוע הבא תפסנו אותם לשיחה.

שלום Desert, קודם כל – מי אתם?

להקת DESERT פועלת משנת 2002. הלהקה הוקמה בבאר שבע ע"י הגיטריסט מקס שפרנסקי. כיום, רוב חברי הלהקה הם ממרכז הארץ. בתחילת הדרך, עיקר ההשפעה וההשראה הגיעו מלהקות פאוור מטאל אירופאיות. עם הזמן התחלנו להתפתח ולחפש אלמנטים של סגנונות מטאל אחרים כדי לפתח את הסגנון הייחודי של הלהקה. כיום אנחנו מגדירים את עצמנו כ- Dramatic Epic Metal ולדעתנו זה משקף הכי נכון את המוזיקה שלנו, שמשלבת אלמנטים תיאטרליים, אפיים, ריפים כבדים ועדיין מבוססת כולה על מטאל מלודי די קליט. זה לא שאנחנו ממציאים סגנון חדש או משהו כזה, פשוט זה מה שמשקף אותנו. בסופו של יום, אנחנו מנגנים מטאל וזה מה שחשוב.

אתם קיימים כבר לא מעט זמן, איזה שינויים עברתם במשך השנים? האם היו לכם שינויי ליין-אפ ואיך זה השפיע עליכם? EP?

שינויי ליין-אפ היו בלהקה כל זמן, מההרכב המקורי נשאר רק מקס, שהקים את הלהקה. שינוי מהותי עבור הלהקה היה בתחילת 2004 כאשר להרכב הצטרפנו אני (דהיינו – אלכסיי ריימר) והקלידן אולג אריוטקין. מאז הלהקה התחילה להופיע ולהקליט, עם שינויים בעמדות התופים והבס. נושא המתופף היה מאוד בעייתי עבור הלהקה, התחלפו כמה מתופפים עד שבשנת 2007 מצאנו את זוהר טלור (החבר היחיד בלהקה שלא דובר רוסית, אבל הוא לומד לחיות עם זה), אשר התאים בצורה מושלמת להרכב. בסוף שנת 2009 החלטנו לצרף להרכב גיטריסט נוסף כדי לשפר ולעדכן את הסאונד והנוכחות שלנו בהופעות וכך הצטרף סרגיי Metalheart נמיצ'ניצר הידוע בעבודתו עם להקות The Afterlife ו- Arallu שנכנס להרכב כחבר מן המניין ותורם את חלקו בכל מה שאנחנו עושים. השינוי האחרון בלהקה קרה ממש לפני כמה חודשים כאשר ואדים שולמן הבסיסט, שהיה איתנו במהלך 6 שנים, עזב את ההרכב עקב סיבות אישיות והוחלף ע"י סרגיי דמיטריק, גם הוא מלהקת The Afterlife. נכון להיום יש לנו הרכב אופטימאלי לכל מטרה שנציב לעצמנו והוא בנוי ממוזיקאים מקצועיים ומנוסים, בהחלט ניתן לשמוע ולראות את ההבדלים בהופעות האחרונות שלנו מול מה שהיה בעבר.

לפני האלבום הספקתם להוציא שני אלבומי EP בשם The Way To Honor ו- Prophecy Of The Madman. השני אפילו זכה לסקירות ברחבי העולם. האם הם תרמו לתדמית ולהכרה שלכם? מה עלה בגורלם?

שני אלבומי ה-EP האלה עזרו לנו מאוד לצבור ניסיון בהקלטות וגם לגבש את הסגנון שהלהקה מנגנת כיום. שניהם זכו לסקירות מצוינות ברחבי העולם (בעיקר Prophecy of the Madman) ותרמו להכרה בארץ וגם בחו"ל. ה-EP The Way To Honor אזל מזמן ולא ניתן למכירה כיום, אך את Prophecy Of The Madman אנחנו ממשיכים למכור עד עצם היום הזה בכל הופעה שלנו. בהחלט אפשר לראות ולשמוע התבגרות והתקדמות של ההרכב בכל הוצאה שלנו.

למה בעצם החלטתם להוציא שני אלבומים חלקיים לפני הוצאת אלבום מלא? לא היה כדאי לחכות בסבלנות ולחסוך ולהוציא מיד אלבום בכורה?

כפי שאנחנו רואים את הדברים, להקה אינה יכולה להציג את עצמה בכבוד ללא חומר מוקלט ברמה טובה. הוצאת אלבום מלא זו משימה מאוד לא פשוטה ודורשת הרבה משאבים, עלויות וניסיון רב כדי לקבל תוצאה ראויה. לפני יציאה למשימה כזאת הלהקה חייבת להיות מספיק מגובשת ולדעת מה בדיוק היא הולכת לעשות באולפן ומה היא רוצה לקבל כתוצאה. כתיבת השירים לאלבום ארכה לא מעט זמן והרבה דברים התבשלו תוך כדי. המטרה של אלבומי ה-EP היתה להראות את הפוטנציאל שיש ללהקה ולהכין את הקהל לקראת האלבום המלא. אנחנו חושבים שהשגנו את המטרות שלנו.

אני שומעת שוני סגנוני ורעיוני חזק בין החומרים ב-EP לבין החומר באלבום. גם בהופעות שראיתי זכור לי פאוור מטאל יותר "לפי הספר", קצב מהיר יותר וסגנון שירה שונה. מה באמת השתנה בסגנון ובגישה שלכם וממה נובע השינוי הזה?

ב-EP הראשון הושפענו מאוד מלהקות פאוור אירופאיות, לכן הוא באמת יותר "לפי הספר". לאחר מכן התחלנו לנסות להתאים את הסגנון לשירה הנמוכה יחסית, מכאן הגיעו גם ההשפעות של גות' ודארק מטאל, לכן ב-EP השני הסגנון כבר השתנה, הפך ליותר כבד ואפל. בעיקרון הקו הזה די המשיך לאלבום עצמו רק בצורה יותר מגובשת ובוגרת. לאלבום הבא אנחנו בהחלט נבדוק אפשרויות נוספות, במיוחד לנוכח העובדה שיש לנו עוד גיטריסט בלהקה שגם הוא יוצר ומגיע עם השפעות משלו, גם יחידת הקצב שלנו יודעת לנצל טוב יותר את היכולות שלה מבעבר. אנחנו תמיד מתקדמים ומשתדלים לעשות משהו ייחודי ובמקביל להישאר אמינים לשורשים שלנו. תהיו בטוחים שמחר לא תשמעו אותנו מנגנים אקסטרים מטאל של ממש….. (צוחקים)

האם אתם עדיין עומדים מאחורי ה-EP שיצאו או שמבחינתכם באלבום החדש אתם Desert חדשים?

אנחנו מאוד אוהבים את שני אלבומי ה-EP האלה, הם חלק חשוב בהיסטוריה שלנו. אנחנו עד היום מנגנים את השירים הישנים בהופעות לצד החדשים. הרבה פעמים הקהל מבקש לבצע את השירים הישנים בהופעות כי אנשים עדיין אוהבים אותם

האם יש קשר בין השירים באלבום? מה בעצם הסיפור מאחוריו?

האלבום הוא אלבום נושא, אך אין קשר ישיר בין השירים. כל השירים מוקדשים לנושא אחד משותף – מאבק על החירות. השירים מספרים גם על דמויות היסטוריות כמו נאפוליון, ז'אן ד'ארק או ג'ורדאנו ברונו וגם על דמויות בדיוניות כמו רוחות רפאים וערפדים. מאחורי כל דמות יש סיפור טראגי אשר מבוסס על נושא המשותף לאלבום, ניסיונות כושלים ברדיפה אחר חירות, כשבסופו של דבר היא נשארת בגדר חלום. בכל מקרה, די מומלץ לקרוא את כל הטקסטים במהלך ההאזנה, זה יעזור להתחבר למסרים ולרעיון של האלבום.

איך הגעתם לשיתוף פעולה עם Joakim Broden מ- Sabaton?

חברי להקת Sabaton חברים טובים שלנו מאז ביקורם הראשון בארץ בשנת 2008, הופענו לצידם בתל אביב ונוצר קשר טוב בינינו. כשאולג הקלידן כתב את השיר Lament For Soldier’s Glory הבנו שחייבים להוסיף בו סולן נוסף, כי תפקידי השירה היו כתובים לשני זמרים. כבר משמיעה ראשונה הגענו למסקנה שקולו של Joackim מתאים בצורה מושלמת לתפקיד. יצרנו איתו קשר והוא מאוד התלהב מהרעיון והסכים לקחת חלק בהקלטות. אנחנו בעצם הלהקה הראשונה שהצליחה לארח בהקלטה שלה את Joackim, הוא לא נוהג לעשות דברים כאלה בדרך כלל. כאשר שחררנו את השיר לשמיעה באינטרנט לפני כשנה קיבלנו תגובות די נלהבות מהרבה מקומות בעולם, במיוחד מאירופה. תוך פחות מחודש השיר הופץ ברשת בצורה בלתי נתפסת בכלל. את תוצאות שיתוף הפעולה הזה היה ניתן לראות גם בפסטיבלHeavy Metal Tel-Aviv כאשר הוא עלה לבמה כדי לבצע את השיר יחד איתנו ואת ההמשך תקבלו ממש בקרוב בהופעת ההשקה של האלבום.

מדוע החלטתם להקליט בחו"ל ולא בארץ?

למרות שיש התקדמות ניכרת ברמת ההקלטות בארץ, הן עדיין לא ברמה של הקלטות בחו"ל. כמובן שזו גם חוויה בפני עצמה שלא ניתן לחוות בהקלטות בארץ. מי שכבר הספיק לעשות את זה מבין טוב מאוד במה מדובר. המפיק Nick Savio יצר בעצמו קשר איתנו והציע להקליט את האלבום באולפן שלו בויצ'נצה, איטליה. התרשמנו מאוד מהעבודות שלו, ואנחנו גם מאוד אוהבים את להקת White Skull שבה הוא היה חבר הרכב לאורך השנים, לכן ביוני שנה שעברה טסנו לאיטליה והקלטנו שם את האלבום.

ללהקות שמקליטות בחו"ל בדרך כלל יש סיפורים וחוויות. ספרו לנו קצת איך היה לכם באולפן ובכלל על תהליך ההקלטות.

זאת היתה חוויה מאוד גדולה עבורנו אך יחד עם זאת מאוד מאתגרת שהעמידה במבחן את ההרכב באספקטים של עבודה משותפת וגיבוש. מדובר בחודש ימים של עבודה מאומצת מ-9 בבוקר ועד 8 בערב עם הפסקת צהריים קצרה, ובתנאים כאלה נבחנים כל הפרמטרים של "להיות להקה" לכל דבר ועניין. Nick מאוד עזר לנו בכל התהליך, שיתף פעולה באופן מלא ותרם מניסיונו הרב על מנת שנקבל תוצאה מושלמת. בזכותו למדנו הרבה דברים חדשים בכל היבט כמעט של ההקלטות. התהליך הזה די שונה ממה שעברנו בהקלטות בארץ, כי הזמן קצוב וצריך להספיק לבצע את כל המשימות מבלי לגרוע מאיכות הביצוע ולא להתפשר על דברים. זה גם לחיות אחד עם השני חודש שלם, וללמוד להסתדר למרות המחלוקות. היו כמה קטעים הזויים, למשל חלק חשוב בקלידים שנשבר במהלך הטיסה ונאלצנו לסדר את התקלה בעצמנו, וכמובן הרבה קטעים מצחיקים אחרים.

Andy LaRocque הוא שם מוכר במטאל. איך הגעתם אליו ואיך היה לעבוד איתו?

עבורנו, Andy LaRocque הוא בגדר אגדה חיה. גדלנו על עבודתו עם King Diamond, לכן כאשר הוא השיב בחיוב לבקשה לבצע מיקס ומאסטרינג של האלבום באולפן שלו כולנו פשוט נפלנו מהכסאות! עבודה איתו הייתה מאוד קלה וכייפית, הוא מבין מהרגע הראשון מה התוצאה המדוייקת שצריכה להתקבל ומה אנחנו רוצים. כאשר קיבלנו את החומרים לאחר המאסטר התוצאה הייתה פשוט מושלמת עבורנו. עד היום אנחנו די בטוחים שאף אחד אחר חוץ ממנו לא היה מסוגל לעשות את זה יותר טוב

ה- Artwork שלכם משדר הרבה. מה בעצם ניסיתם להעביר, ומי עשה אותו?

את הקונספט של העטיפה פיתח אמן ברזילאי Jobert Mello אשר ידוע בעבודתו עם Sabaton. כיום הוא אחד האומנים המבוקשים על ידי להקות מטאל רבות כמו Primal Fear, Grave Digger וכו'. כל אחד יכול למצוא בדמויות שעל העטיפה את מה שהכי מדבר אליו. אנחנו רואים בהם את הדמויות מהאלבום אשר ניסו להגיע ל- Star Of Delusive Hopes שלהם ובסופו של דבר זה נגמר בשריפת הכנפיים… באמצעות הדמויות הללו גם משודר המאבק על החירות, הרעיון שעליו האלבום מבוסס.

מה הצעד הבא שלכם לאחר הוצאת האלבום? האם אתם מתכוונים לחפש לכם לייבל או להמשיך עצמאית?

אנחנו כבר חתומים על חוזה לשלוש שנים ולשני אלבומים עם לייבל יווני מוביל בשם Sleaszy Rider Records אשר בימים אלה מפיץ את האלבום בעולם. מצאנו בית חם ואוזן קשבת בלייבל זה, ואנחנו מאמינים שהם יעשו את מירב המאמצים כדי לקדם את הלהקה. מבחינתנו זה עדיף על פני לייבל ענק שבו ניתן בקלות ללכת לאיבוד בין כל הלהקות הגדולות החתומות שם. בשנה הבאה אנחנו מתכוונים להופיע כמה שיותר על מנת לקדם את האלבום. במקביל כבר התחלנו לעבוד באופן אינטנסיבי על החומר לאלבום הבא, במטרה להיכנס לאולפן בקיץ 2012.

ראיתי שכתבו עליכם בכמה מגזינים ברחבי העולם. כבר קיבלתם הצעות להופיע בחו"ל? האם אתם מתכננים סיבובי הופעות?

אנחנו בהחלט מתכוונים בקיץ הקרוב להגיע להופעות באירופה, יש כבר תאריך אחד סגור בפסטיבל גדול באירופה וכרגע אנחנו נמצאים במשא ומתן עם כמה גורמים נוספים כדי להגיע לעוד מדינות ולהפוך את זה לסיבוב הופעות נרחב ככל האפשר באירופה.

מה צפוי לנו בהופעת ההשקה?

מצפה לכם אירוע חגיגי ומושקע, אנחנו עובדים עליו כבר לא מעט זמן. לא כל יום אנחנו משיקים אלבום (צוחקים) ולא כל יום מגיע לארץ סולן להקת Sabaton כדי לתת כבוד למעריצים. תופיע לצידנו גם להקת Edgend המצוינת עם הסולן רמי שלמון (שהקליט את רוב שירת הליווי באלבום) והוא יעלה איתנו על הבמה גם כן. מצפה לכם סט מלא וארוך עם שירים מהאלבום החדש ומהקודמים לו, וגם כמה הפתעות משותפות עם Joakim. מחכים לכולכם!