בירת המטאל העולמית
מרואיין: Thomas Jensen, מייסד ומפיק פסטיבל Wacken Open Air
מי שהיה בפסטיבל המטאל הבין לאומי Wacken, המתרחש מידי אוגוסט ליד העירייה הקטנה Wacken שבגרמניה – מרגיש מיוחס, ויש לכך סיבה טובה. פעם בשנה מתרכזים כמאה אלף מטאליסטים בממוצע, לשלושה ימים של מיטב להקות המטאל מהעולם, אלכוהול שזורם כמים, שילוב של כל סוגי הפאסט-פוד והבשר הידועים לעולם, ומרצ'נדייז, דיסקים ותקליטים שהיו ממלאים גם עיר שלמה. אם בשנים המקודמות של הפסטיבל, שייסדו שני גרמנים בשם Thomas Jensen ו Holger Hubner, השתתפו להקות שאיש לא זוכר היום, הרי בשנים האחרונות הופיעו ויופיעו בו הרכבים כגון Iron Maiden, Alice Cooper, Slayer, Judas Priest, Motorhead, Ozzy Osbourne, Children Of Bodom – והרשימה נמשכת עוד ועוד. לקראת גרסת 2011 של הפסטיבל המצליח, ככל הנראה פסטיבל המטאל האולטימטיבי – ישבתי לדבר עם Thomas Jensen, אחד משני האנשים שהפכו פסטיבל קטן בכפר נידח בגרמניה – לבירת המטאל המטאל העולמית:
אהלן Thomas, מה העניינים איתך בימים אלו?
הכול בסדר אלון. אנחנו כמובן באמצע כל הבלגן שדורש פסטיבל וואקן, עכשיו זו פחות או יותר התקופה הלחוצה ביותר, שצריך לסגור את כל הפינות האחרונות, לתאם את כל הנקודות הטכניות – שיש בערך מיליון כאלו. היתרון הוא שאנחנו כבר מנוסים מאד בתחום, ויודעים כמעט את כל נקודות התורפה שברור לנו שעלולות לצוץ בפסטיבל בסדר גודל כזה. חוץ מזה אנחנו סוגרים סופית את ה Concessions, כלומר כל דוכני המרץ', האוכל וכו'.
הפסטיבל יהיה דומה לזה שהיה בשנה שעברה?
בגדול כן, אני חושב שהנוסחא של שנה שעברה עבדה לא רע בכלל. אני כן רוצה יותר גיוון, יותר מרץ', יותר דוכני אוכל – למרות ששוב, שנה שעברה היה גיוון לא רע בכלל, אבל הפעם אפילו יותר. מעבר לזה אני חושב שהשינוי הגדול ביותר הוא ההגדלה של כל ה Medieval Village, זה היה הצלחה אדירה בשנה שעברה והפעם יש לנו הרבה יותר רעיונות מה לעשות, יותר פעיליות, יותר השקעה – זה יהיה מגניב.
מה מבחינת הליין אפ? מדובר באחד הגדולים שלכם אי פעם.
נכון, אני ממש גאה בזה הנוכחי. כמה מגדולי ההבי מטאל של כל הזמנים ביחד – Motorhead, Ozzy, Judas Priest, וכמובן – אגדות אחרות כ Sodom, Kreator, Suicidal Tendencies, Sepultura, Morbid Angel, Mayhem, Helloween וגם להקות עכשוויות מצליחות כגון Trivium ו Children Of Bodom, לדעתי זה אולי הליין אפ הכי חזק שלנו אי פעם.
בוא נחזור בזמן, אתה זוכר איך התחלתם?
בטח! אני זקן, אבל לא סנילי "צוחק". אני ו Holger Hubner עשינו פרומושיין לכל מיני הפקות קטנות באזור המבורג, למרות שבמקור שנינו מגיעים מ Wacken. זה היה בתחילת שנות השמונים, סצנת המטאל הגרמנית הלכה וגדלה כל הזמן, ואיך שהוא מצאנו את עצמו מפיקים הופעות יותר ויותר רציניות. ב 1990 החלטנו ללכת על פסטיבל Wacken של ממש, והתחלנו עם כמה להקות קטנות ולא ממש מוכרות. 1992 הייתה השנה שבה הפסטיבל התחיל להיות משהו קצת יותר רציני, הבאנו כבר יותר להקות, ח'ברה מוכרים יותר – כמו Blind Guardian ו Saxon כבר הסכימו להשתתף, ולמרות שזה כבר היה השלב שבו הז'אנר התחיל לגווע שוב בעולם – לנו זה הצליח. כשאני אומר הצליח – זה הצליח מבחינת קהל וכו' – אבל מבחינה כלכלית – זה היה אסון טבע, הפסדנו פחות או יותר הכול חוץ מהמכנסיים שלנו..
אבל אני מבין שזה לא ייאש אתכם – המשכתם גם אחרי.
נכון, ב 1993 כבר היו לנו 3 ימים של הפסטיבל, והרכבים כמו Gorefest, Doro ו Fates Warning, הפעם הפסדנו פחות כסף – שלא תבין לא נכון, המשכנו להפסיד, פשוט פחות. לוקח הרבה מאד זמן להבין איך לא להפסיד כסף על פסטיבל מטאל. אתה משקיע המון בבימות, בסאונד, בציוד, בשרות לאמנים, במתקנים לקהל, בשכר האמנים – ובסוף, למרות שהבאת אלפי אנשים, אתה מגלה שזה לא מספיק ואתה חייב הרבה מאד כסף להרבה מאד אנשים. אני חושב ש 1996 הייתה השנה שבה התחלנו להרוויח משהו מכל העניין. היו כמה להקות מכובדות – כמו Sodom, Grave Digger, Kreator ו Gorefest והפעם גם למדנו מספיק כדי לייצר איזו שהיא הכנסה מכל העניין.
מה הייתה השנה שהבנת שבה אתם הופכים להיות לדבר גדול באמת?
2001, כמעט ללא ספק. אחרי שלא מעט להקות מכובדות מכל העולם היו אצלנו – זו הייתה השנה שהופיעו Motorhead, Saxon, WASP, אבות המזון האמיתיות, הלהקות שאהבתי לשמוע בשנות השבעים והשמונים. מבחינתי זו הייתה השנה שבה פסטיבל Wacken עלה מבית ספר יסודי והגיע לראשונה לתיכון.
יש סיבה למה שניכם תמיד עסקתם רק בהפקת מטאל? אני מניח ששניכם גדלתם על הז'אנר.
בהחלט, שנינו גדלנו על Accept, Scorpions, Deep Purple ו Judas Priest, זו תמיד היתה המוזיקה שאנחנו אוהבים וקשה לי לומר שהייתה לנו אופציה אחרת מבחינת איזה סוג מוזיקה להפיק.
אחרי כל השנים האלו, וכל הלהקות הגדולות שעברו דרככם, אתה עדיין תופס את עצמך כשאתה פוגש אנשים כמו Rob Halford, או Lemmy וחוזר להיות המטאליסט שגדל על המוזיקה של האנשים האלה?
זה קצת מביך, אבל ממש הזעתי ונלחצתי כשפגשתי בדיוק את שני האנשים האלה, אבל גם אנשים כמו Udo או Biff מ Saxon, ברור שלמרות כל השנים, כל הלהקות וכל מה שעשינו – בסופו של דבר אני עדיין המטאליסט מוואקן שגדל על המוזיקה של האנשים האלה, וקשה לי לא להתרגש מזה. אבל אחרי כל השנים האלה וכמות הפעמים שפגשתי את הח'ברה, שעבור חלקם אני מנהל את הבוקינג לכל העולם – לא רק לפסטיבל, אני יכול לומר בגאווה שאני רואה את חלקם כחברים טובים, ולא רק אלילי מטאל או לקוחות.
היו כאלה לא נעימים? אנשים שהתגלו כחראות שלא ממש כיף להיפגש איתם?
ממממ…קשה לענות על זה. אני מניח שיש כאלו שיש להם יותר גישת רוקסטאר מאחרים, אבל אני כמעט ולא נתקלתי בזה. רוב האנשים בז'אנר שלנו הם באמת נחמדים, הם לא צריכים לעשות את עצמם. יש כל מיני דפקטים, אבל היתרון הוא שאני מנהל את הפסטיבל ואם מישהו לא בא לי בטוב – אני פשוט לא מסתובב באזורו – שיחפש אותי בסיבוב.
יש כל מיני גישות לגבי הפסטיבל ואופי הלהקות הנכללות בו. ברור שאתה איש מטאל מסורתי, אבל אתה משלב הרבה להקות מטאל קיצוני ובשנים האחרונות גם לא מתרחק מלהקות עכשוויות-מודרניות כמו Trivium למשל השנה, או Caliban בשנה שעברה. מה אתה רוצה להשיג בשילוב כל כך הרבה סגנונות שונים אחד מהשני?
מבחינתי מטאל זה מטאל. ופסטיבל מטאל צריך לתת מטאל לכל סוגי התת-סוגים שבו, אלא אם כן מדובר בנאצים או משהו מתועב דומה לזה. אני אישית לא שומע מטאלקור, אבל אני יודע שיש לזה עניין רב ואנשים שנהנים מהמוזיקה, אז מי אני שאמנע את זה מהם אם אני יכול לשלב באותו פסטיבל ענק גם להקות הבי מטאל, גם בלאק, גם דת' וגם מטאלקור? מבחינתי שלכל אחד יהיו כמה להקות שמעניינות אותו, שלכל אחד יהיה מספיק תוכן שיצדיק את מחיר הכרטיס שהוא שם.
אני הייתי בשנה שעברה, ואני חייב לומר שהתחושה הייתה שהעמסתם יותר מידי אנשים, דיברו על כך שכמה אלפים טובים קנו כרטיסים מזויפים או מסופסרים ובגלל זה בהופעות כמו זו של Iron Maiden או Slayer אי אפשר היה לראות כלום מרוב העומס הנוראי.
קשה לי מאד להאמין, שמעתי את הסיפור על המזויפים אבל אין לך מושג כמה זה קשה לזייף את הכרטיסים שלנו בצורה אמינה, והבדיקה שאנחנו עושים היא קפדנית מספיק שכל זיוף שהוא פחות ממושקע מאד בחיים לא יעבור. אני מבין אותך לגבי העומס, אבל מה לעשות? סביר להניח שמי ששילם כמה עשרות יורו על הפסטיבל לא ירצה לפספס את ההופעה של להקת ההבי מטאל הגדולה בעולם, גם אם זה אומר שהוא יצטרך להצטופף בתוך קהל אדיר של עשרות אלפי אנשים. משהו שאני עושה באופן קבוע זה להסתובב בקהל, לנסות לקבל את התחושה של המקום, את התגובות של האנשים, ובשנה שעברה לי זה הרגיש נהדר. כמובן שיש שיכורים, שיש כל מיני אנשים שמנסים ליצור בלגן, אבל בגלל זה ההשקעה באבטחה, ההשקעה באוכל – אנשים צריכים לאכול לצד כל האלכוהול שהם צורכים,
בסופו של דבר אני גאה במה שהשגנו בשנה שעברה.
מה דעתך על כל נושא הירידות במכירות הדיסקים בעולם? ראית תוצאות דומות בשוק המטאל של הפסטיבל?
ממש לא, הבנתי מהסוחרים שהשנה שעברה הייתה אחת הטובות שלהם אי פעם. לדעתי מטאליסט אמיתי, כזה שיש לו את הכסף להגיע מחו"ל או סתם ממקום רחוק בגרמניה לפסטיבל, הוא כזה שיקנה את המוזיקה שלו, ולא רק יוריד אותה חינם. ורואים את זה – הם ממשיכים למכור גם רליסים חדשים, ולא מעט דברים נדירים משנות השמונים בסכומים לא מבוטלים.
לסיום – מה לדעתך יש בכל הפסטיבל הזה שהופך אותו לאגדה שכזו? מה מיוחד בוואקן לעומת כל אותם עשרות פסטיבלים גדולים אחרים?
האמת? אני לא בטוח. אני חושב שהפכנו כבר למותג שגדל מעבר לפסטיבל בלבד. המיתוג, האווירה, כל התחושה אצלנו היא שמדובר בסוג של מיני-מדינה למטאליסטים. אנחנו נותנים משהו ענק שגם כולל את מיטב המוזיקה, אבל גם חוויות קשורות – האוכל, האלכוהול, המרץ', הפעילויות השונות, וגם המיקום שלנו – באמצע הכפר הגרמני השקט הזה, הכול מתחבר למשהו ייחודי שיש לו קסם שלעולם לא אהיה מסוגל להסביר לחלוטין, אבל אני בהחלט לא מתלונן שהוא שם! "צוחק".
