בייבי מטאל – Metal Forth

כששמעתי ש Babymetal  עומדות להוציא אלבום חדש לא ציפיתי לפחות ממה שקיבלתי. כולנו כבר הספקנו להתמכר לסאונד של הלהקה היפנית הזו שמשלבת בצורה מושלמת את הריפים הכבדים של המטאל עם סצנת הפופ היפנית.

השילוב המדהים הזה של שני עולמות הפוכים לגמרי אחד מהשני ללא ספק הפך אותן לאחת מהלהקות האהובות בקרב מטאליסטים בשנים האחרונות ואם עד עכשיו מטאליסטים אהבו את האלבומים שהקבוצה הנהדרת הזאת הוציאה – על האלבום החדש הזה הם עומדים לעוף.

כשפתחתי את רשימת השירים בספוטיפיי ידעתי שזה לא עוד אלבום רגיל. מתוך 10 שירים באלבום – שבעה שירים הם שיתופי פעולה עם כל האמנים הכי גדולים בשנים האחרונות בעולם המטאל, מטום מורלו שאותו אין צורך בכלל להציג ועד לalex trrible  מ slughter to previl  האלבום הזה משלב מטאל ופופ בצורה מושלמת.

בשיר הראשון באלבום, "from me to you" בשיתוף פעולה עם Poppy , מצאתי את עצמי עובר בין הד באנג פרוע לריקודים שלא מביישים להקות קיי פופ (רחמנא ליצלן, שלא נדע צרות).
משם המשכתי עם חיוך ל"Ratatata"  (עם  Electric Callboy) שגרם לי לצרוח את הפזמון, שיר שמשלב בצורה מושלמת את המטאל-דיסקו הנהדר של electric callboy עם המטאל-פופ יפני של בייבי מטאל, יחד עם ריפים כיפיים כיאה לבייבי מטאל. כבר מהשלב הזה התחלתי להבין לאן אני נכנס – מדובר במסיבת המטאל המשוגעת של בייבי מטאל.

לפני שהספקתי להרגע משיתוף הפעולה הזה קיבלתי שיתוף פעולה לא צפוי. Song 3  עם slughter to previl   הוא לא פחות מיצירת אומנות וללא ספק אחד משיתופי הפעולה הכי מוצלחים ששמעתי עד היום, אם זה לא שיר שראוי לכל השבחים משהו כנראה ממש דפוק בעולם הזה.
עם ריף גיטרה פסיכי וגראולינג מטורף של אלכס, יחד עם ההרמוניה המושלמת של בייבי מטאל, מצאתי את עצמי קופץ באמוק באמצע הסלון וכמעט עושה מעגל פוגו עם עצמי פשוט כי אי אפשר שלא. השיר הזה פשוט מטורף!

לא הספקתי להירגע ולחזור למוד ביקורתי וקיבלתי סטירה בצורת Bloodywood . עוד שיתוף פעולה מעולה, ולמען האמת – כשכתבתי את הסיקור הזה והבנתי שאני רק בשיר הרביעי מתוך עשרה, לא הייתי בטוח אם ישאר לי מקום לתאר כמה אני אוהב כל שיר ושיר באלבום הזה, אז החלטתי לחסוך לכם קריאה ולומר את דעתי על האלבום הזה בצורה פשוטה יותר. האלבום הזה הוא פשוט יצירת מופת שמכילה בתוכה את כל שיתופי הפעולה שלא ידעתי בכלל עד כמה אני צריך אותם.

האלבום הזה נכנס לרשימת האלבומים האהובים עליי ללא כל ויכוח.

הוא משלב את כל מה שתמיד רציתי לשמוע, ריפים חייתיים שגורמים לך לומר ״וואו״ יחד עם פזמון שפשוט אי אפשר שלא לצעוק את המילים שלו, גם אם אתה לא באמת יודע אותן, ולרקוד כמו שלא חשבת אף פעם שתרקוד.

אני מודה שלא ציפיתי לפחות מזה, בכל זאת מדובר בבייבי מטאל, שכבר הוכיחו מה הן שוות וממשיכות להוכיח את זה שוב ושוב. עדיין איכשהו קיבלתי הרבה יותר ממה שציפיתי, קיבלתי שיתופי פעולה היסטריים שגרמו לי לצעוק "למה לעזאזל הם לא סופר גרופ?! " יחד עם שמירה על הסגנון הקבוע של הלהקה שאני כל כך אוהב.

לסיכום, האלבום הזה הוא ללא ספק הצלחה כבירה, ואני כבר לא יכול לחכות לשמוע מה יש לשלישיית היפניות בעלות המראה החמוד ומטעה לתת לנו בהמשך.