1349 – Liberation

כבר כמעט הספקתי לשכוח שעוד קיימות להקות שעושות בלאק מסורתי ומחוספס, ללא שיכלולים מיותרים. מה שלא שיערתי בכלל בנפשי הוא שלא רק שקיימות להקות שכאלו, אלא שהן אפילו נשמעות טוב (מכיוון שכבר הרבה מאד זמן לא שמעתי להקה שעדיין עוסקת בבלאק מסורתי ולא נבלעת בין חמישים אחרות כמוה). לכן בא לי אלבום הבכורה (אם לא מחשיבים את קצר הנגן המחתרתי שהוציאו לפניו) של 1349 הנורווגים כהפתעה נעימה ביותר.
בעוד שכמעט כל להקות הבלאק הפעילות שגם שוות משהו משלבות את הבלאק עם סגנונות אחרים כגון דת', ת'ראש ואפילו אלקטרוני, 1349 מנגנים את הבלאק הכי Old-school
ובעל הצליל המחוספס ביותר, מאז דארקת'רון בכבודם ובעצמם, שלא לומר אפילו יותר מהם.

לא שקיים דמיון גדול בין 1349 לדארקת'רון. 1349 מנגנים בלאק מטאל ברברי שנשמע כמו שילוב עוצמתי בין סטיריקון, קצת דארקת'רון, ולא מעט Thorns, כל זאת לצד לא מעט נגיעות בעלי צליל מקורי וייחודי לחלוטין. הבלאק של 1349 הוא מחוספס כמו נייר זכוכית, עם צליל מלוכלך ורועש, שנובע כנראה משימוש מטורף במצילות, והפקה לא הכי איכותית (בכוונה, אני משוכנע), ועם זאת הוא מוצלח ביותר. שווה להודיע מראש שלי, לפחות, זה לקח מספר מסוים של שמיעות עד שהסתגלתי לאלבום. אל תצפו למות עליו כבר בפעם הראשונה, אבל אחרי חרישה מסוימת מגלים שמדובר בבלאק מהשווים ביותר לדפוק את הראש לצליליהם.

היות ואני מרגיש שכל האלמנטים בנגינה והשירה באלבום זה מבוצעים לעילה ולעילה ומרכיבים יחדיו את המצוינות שלו, אסקור כל אחד מהם בנפרד:

הגיטרות: צורת הנגינה באלבום זה מזכירה מאד בחלקים רבים את צורת הנגינה של Thorns, פריטות קצרות ועצורות, מה שנותן צליל אגרסיבי מאד ומבהיר לך שאתה לא כאן בשביל לחגוג. אך בעוד שב-Thorns אותו סוג הנגינה תורם ליצירת תדמית קרה מאד, האלבום של 1349 הוא אלבום מטורף שאם היה אפשר לסכם אותו במילה אחת, המילה הזו היתה כנראה קריאה של "מלחמה!" (על הקור שהייתם מצפים שייצרו הריפים האלה מפצים התופים והשירה ליצירת בלאק שהוא באמת מהאגרסיבי ביותר ששמעתי).
כמו כן קיים גם שימוש בצורת הנגינה הבלאקית המסורתית: פריטות מהירות מאד אך פתוחות, לא עצורות (ע"ע אמפרור, סטיריקון, מייהם, אימורטל, כל הלהקות הללו בימיהן המוקדמים).
רק שבניגוד ללהקות בלאק אחרות שמשתמשות בסוגי נגינה שונים על מנת ליצור ניגוד בין קטעים איטיים וכבדים יותר לבין קטעים מהירים, 1349 לא יורדים מהמהירות ומהאגרסיביות לשנייה.

התופים: הו, על התופים לבדם הייתי יכול לכתוב סקירה שלמה. המתופף של 1349 הוא לא אחר מאשר Frost האגדי מלהקת סטיריקון, וגם הפעם אין הוא מכזיב בהפגנת
כישוריו המדהימים. מי שצפה בסצינת החזרה שלו בקלטת הוידאו של סטיריקון יידע לשוות מול עיניו כיצד נראה מר Frost כאשר הוא מתופף בקצבים מופרעים של כ-251 BPM,
ונגינתו באלבום זה היא באופן רציף דוגמה מצוינת למהירות מדהימה זו ולטכניקה והכתיבה היצירתיות ביותר שלו. Drumrolls כפי שיש כאן לא שמעתי אותו מביא מאז עבודתו
המדהימה באלבום The Shadowthrone של סטיריקון. לגבי הצליל של תוף הסנר (או תוף מצעד, לשוחרי העברית) כדאי מאוד לציין תופעה שעלולה להרשם באוזניכם תחילה כמעצבנת עד כדי פסילת האלבום אך לאחר כשתי שמיעות מתרגלים אליה והיא הופכת לחלק מההאזנה: הצליל של אותו תוף הסנר חלול מאד, והוא נשמע כמעט כמו דרבוקה. זה נשמע נורא, אבל באמת שזה לא. במהירויות בהן Frost מתופף לא נשאר זמן לצליל החלול הזה להקלט לעומק באוזניים בכל אופן. המהירות המדהימה של התופים בשילוב עם מעברי התופים וה-drumrolls המדהימים יוצרים מחלקת קצב כה חזקה שהיא יוצאת מגבולות הליווי לריפים (למרות שזהו ליווי מוצלח ביותר!) וכמעט מקבלת רוח תפקיד מוביל משל עצמה.

השירה: השירה באלבום זה היא למעשה שירת בלאק ממוצעת לחלוטין אך מבוצעת היטב. משהו בין Satyr ל-Nocturno Culto מדארקת'רון. אין הרבה מה להרחיב עליה חוץ מזה שהיא מבוצעת במקצועיות ומתיישבת יופי עם המוזיקה.

אם עוד לא הבנתם, מדובר באלבום מהיר, מטורף, וקיצוני. הסאונד מלוכלך (קצת), המוזיקה מהירה ביותר, והכל אגרסיבי, אגרסיבי ושוב אגרסיבי. במשך עשרה שירים שמשתרעים על
גבי 38 דקות לא פוחתת מהירותו של האלבום כמעט לדקה. הבלאק פה, ברגע שמתרגלים אליו קצת, הוא כועס ואנרגטי. שווה מאד. שירים כגון Manifest מהווים מאה אחוזים של ברוטליות והרגשת מלחמה מוחלטת, בעוד שירים כמו Riders of The Apocalypse או Legion נותנים קצת יותר מרווח לדפיקת ראש מהירה. השיר האחרון הוא גרסת כיסוי לשירם המדהים של מייהם Buried by Time and Dust, שבעוד שאינה משתווה למקור (טוב, איך אפשר?), מהווה המרה טובה מאד מהסגנון הכבר ככה ברוטלי של מייהם לסגנון העוד יותר רצחני של 1349.

אני גורס שלאחר תקופת הסתגלות קצרה, יתאים Liberation לכל חובב בלאק, לא משנה איזה ענף של סגנון מדהים זה. מה שכן, אם אינכם אוהבים בלאק, האלבום הזה הוא ממש ממש לא בשבילכם, גם אם יש לכם טעם למוזיקה קיצונית, שכן הוא 500% בלאק מטאל טהור! כולי תקווה שלהקה זו תתפוס את התאוצה המגיעה לה (הם כבר חתומים ב- Candlelight Records כך שנראה שהתהילה בדרך), מכיוון שהם עומדים כרגע, לפי דעתי, בתור השריד האחרון והמדהים של הבלאק הנורווגי האמיתי, ללא שטויות. רק תנו לזה קצת הזדמנות לגדול עליכם, כי זה באמת אלבום תוקפני בצורה מפחידה.