Adagio – Underworld

השנה היא שנת 2003, להקת הפרוג מטאל הצרפתית Adagio מוציאה אלבום שני, והכי חשוב מגיעה להופעה בארץ.
אדאג'יו היא לא סתם עוד אחת מאותן להקות שמשלבות את הפרוג מטאל יחד עם הפאוור הניאו-קלאסי בצורה שגרתית ומשעממת, אלא היא עושה זאת בצורה מיוחדת ומעניינת.
לראשונה שמעתי על הלהקה לפני כשנתיים באמצעות חבר טוב שהבטיח לי שהלהקה הזאת יותר מעניינת אפילו מ Symphony X. הייתי סקפטי, אבל נוכחתי לדעת שיש דברים בגו.

הגיטריסט המחונן סטפן פורטה (מעניין שגם שמו של מנהיג הלהקה וגם שם הלהקה הם מושגים מוסיקליים, FORTE- חזק, ADAGIO – קצב איטי) וירטואוז שלא נופל לצורך ההשוואה ממייקל רומיאו ((Symphony X, הוא מחבר החומר של הלהקה, מושפע מוזיקלית מגיטריסטים כמו מרטי פרידמן ואלן הולדסוורת'. באלבום הנוכחי הוא הושפע מאד מכתיבתו של המלחין John Williams ומרעיונות התזמור שלו. את התוצאה ניתן לשמוע היטב בשיר הנושא של האלבום. על השיר הספציפי הזה , הלהקה עבדה 6 חודשים!!!. ההקדמה של ה- 4 דקות מציגה היטב את הכיוון המוסיקלי החדש של הלהקה: תזמורתי ואפל. קטעי התזמור נותנים הרגשה גותית ואפלה ומעניקים אווירה. באלבום מופיע להופעת אורח בשני שירים הזמר של להקת הבלאק מטאל Anorexia Nervosa.

הדבר המעניין והבולט ביותר באלבום זו לדעתי האישית, היא הצטרפותו של הקלידן הצעיר החדש, Kevin Codfert שהחליף את ריצ'רד אנדרסון שפרש לטובת Time Requiem.
לא שמעתי לפני כן על הקלידן הזה, אבל אי אפשר שלא לפרגן לו על העבודה המדהימה שהוא עושה באלבום זה. פסנתרנים דגולים כמו שופן,רחמנינוב וליסט היו גאים בו, ומי שלא מאמין , פשוט חייב לשמוע את האלבום הזה ולהבין עד כמה ההשפעה של קטעי הפסנתר והקלידים משמעותיים. סיפור הצטרפותו ללהקה של קוין די משעשע-קוין היה מעריץ של אדאג'יו ויום אחד נפגש עם מנהיג הלהקה, סטפן פורטה, והביא לו דמו אינסטרומנטלי שהוא הקליט, על מנת שסטפן יעזור לו למצוא להקה, התוצאה היא שסטפן צירף אותו כקלידן ל- Adagio.
הזמר בשני האלבומים הוא הזמר הבריטי המצויין, David Readman, אשר משמש גם כזמר של Pink Cream 69, (זמרה הקודם של להקה זו הוא Andy Deris שפרש לטובת Helloween). רידמן מאד מזכיר בסגנון השירה וביכולות הווקאליות שלו את ראסל אלן ((Symphony X.
המתופף באלבום הנוכחי הוא Dirk Bruinenberg (מתופפה גם של Elegy).

האלבום הראשון Sanctus Ignis היה מצוין , אך אלבום זה לדעתי עוד יותר טוב, בעיקר בגלל הקלידן הוירטואוז, בגלל קטעי התזמורת המעניינים , בגלל שילוב של בלאק מטאל , וכמובן בגלל הריפים המטורפים של סטפן פורטה. אדאג'יו לא עושים פרוג-פאוור מטאל שגרתי, ועל ידי כך פונים לקהל מאזינים יותר רחב. לא רק מעריצי Yngwie וחובבי ניאו-קלאסי יכולים ליהנות מהם, לא רק מעריצי Dream Theater ולהקות פרוג מטאל אחרות יכולים ליהנות, אלא הלהקה פתוחה בפני מאזיני בלאק מטאל , ומטאל בכלל.

קטעים בולטים ומומלצים באלבום:
יצירת המופת Underworld,
The Mirror Stage ,
Introitus- Solvet Saeclum In Fadilla
אני אישית מחכה בקוצר רוח לביקורם בארץ בדצמבר, ביקור שיהיה מוצלח ויגרום ללהקות פרוג מטאל נוספות להגיע לארץ.
את אלבומי אדאג'יו יהיה ניתן להשיג בקרוב בארץ.