Agent Steel – Alienigma

אני נשבע לכם שהלהקה הזאת רק משתפרת מאלבום לאלבום, וייסלחו לי כל אוהדי אלבומי העבר הקלאסים שלה. למי שלא מכיר, ל-Agent Steel יש חתיכת היסטוריה, שמשלבת בה הרבה מהעבר של כמה מלהקות הת'ראש והספיד האמריקאיות הוותיקות. זה התחיל ב-1984 עם הסולן ג'ון סיירס והגיטריסט חואן גרסיה, שהוציאו אלבום שנחשב עד היום לאחד הקלאסים של עולם המטאל האמריקאי, Skeptics Apocalypse, שיצא ב-1985.

הדעות לגבי האלבום וחשיבותו להיסטורית המטאל אינן נטולות בספק, אך היו לא מעט שלא יכלו לשמוע את הלהקה בגלל קולו סיירס, שהמילה "סירוס" בהחלט דומה לשם משפחתו ומסיבות טובות – לבחור היה את אחד הקולות הגבוהים והצרחניים ביותר שניתן להעלות על הדעת. יש שיגידו שזו התגלמות המילה "מטאל", אבל יש גם אחרים שעור התוף שלהם סירב לעכל את Agent Steel.

הלהקה הוציאה עוד אלבום נחשב מאד בשם Unstoppable Force, ושם נגמר סיפור האהבה בין חברי ההרכב. סיירס בקול תרועה רמה וצרחנית, וחברי ההרכב נפוצו לכל עבר. גרסיה ניגן בלא מעט הרכבים, ביניהם הרכב הת'ראש Evil Dead, אבל בגדול נראה היה כי הלהקה עברה רשמית לדפי ההיסטוריה.

לא כך, ב-1999 הלהקה התאחדה, מינוס סיירס, שהוחלף ע"י סולן אגרסיבי יותר ופחות צרחני בשם ברוס הול והוציאה את האלבום Omega Conspiracy, שזכה לשבחים כמעט מכל הקצוות האפשריים, מלבד אולי אוהביו של סיירוס, שלא היו מוכנים לקבל שום תחליף. הלהקה המשיכה כהרכב סדיר ופעיל, והוציאה ב-2003 את האלבום המעולה Order Of The Illuminati, ולאחר מכן גם DVD חזק מאד מהופעת הלהקה בפסטיבל Dynamo.

החל מהתקופה ההיא נהיה ברור שלהרכב יש נושא שמטריד אותו, חוצנים ופלישות מהחלל, אם אפשר כשזה מתובל בתיאוריות קונספירציה שונות ומשונות, והאלבום החדש – Alienigma ממשיך את המסורת. בגדול אפשר לתאר את המוזיקה של הלהקה כשילוב של ספיד עם פאוור אמריקאי קלאסי, עם מלודיות חזקות, תופים דינמים ות'ראשים חזקים, והשירה המלודית של הול, הכול מופק לעילא, מנוגן היטב, ויושב מדויק לחלוטין.

אני חייב להודות שזה לא משהו ייחודי או זכיר במיוחד, לא מדובר כאן בפזמונים גדולים מהחיים ומלודיות קלות בסגנון Annihilator ישנים או Testament, אבל אי אפשר להכחיש את האיכות. שיר כמו "Wash The Planet Clean" פשוט נוטף מאיכות אמיתית, מבחינת נגינה, כתיבה, בגרות מוזיקלית, זה פשוט שם. הלהקה בהחלט לא מנסה לעשות שום דבר מודרני, תשכחו מגיטרות מונמכות או כל מיני סיקוונסרים, זה מטאל אמריקאי מלודי וכבד ללא שום תוספת מיותרת שעלולה להקדיח את התבשיל.

אני חייב לציין במיוחד את התיפוף המבריק של המתופף החדש של ההרכב, הבחור מביא ללהקה אנרגיה ואגרסיה שהיו קצת חסרות לה באלבומים עם המתופף המקורי, וגם ציון לשבח לגרסיה והגיטריסט השני של ההרכב, ברני ורסיי, שניהם נמצאים אצלי גבוה מאד ברשימת הגיטריסטים הטובים שיש במטאל המלודי כיום, הם באמת לא נופלים מכאלו מוכרים בהרבה מהם.

השירים אגב מגיעים לרמות אגרסיה גבוהות במיוחד, אלו שמצפים למטאל מסורתי רגוע יחסית וזקן עלולים קצת להיבהל, שיר כמו "Liberty Lying Bleeding" הולך למקצבי ספיד רועמים ומהירים, והשירה של הול עוברת גם לגראולים מפתיעים. זקנים זקנים, אבל הוויאגרה עובדת. בקיצור, אין טעם לברבר יותר מידי, אוהבים מטאל מסורתי כבד? אוהבים ספיד ות'ראש? אוהבים נקניקיות? אם עניתם בכן על שתי השאלות הראשונות לפחות אתם בהחלט יכולים לגשת ולרכוש את פיסת האיכות הזו.