Alcest – Kodama

קשה להגדיר קצת את Alcest. להקה שהשורשים שלה הם בלאק מטאל, מדי פעם אפשר לשמוע סקרימים מקפיאי דם ובלאסט-ביטס, ומדי פעם אתה שומע 4 דקות גיטרה אקוסטית ועליה שירה נקייה ועצובה. יש שאומרים ש-Alcest עושים שוגייז, יש שאומרים שהם עושים פוסט מטאל, לי לפעמים זה מזכיר לא מעט דום מטאל. אני הבנתי שאין מה להתעכב על הסגנון כי הם פשוט עושים משהו שאני אוהב.

Neige וחבורתו מביאים לנו את אלבומם החמישי Kodama (הד, ביפנית). האלבום נפתח בשיר הנושא, שמיד מכניס אותנו לכל מה שמאפיין את Alcest. הגיטרות הנקיות מלאות האפקטים, פורטות מהר ויוצרות אווירה שפשוט אי אפשר להסביר אותה. אני לא יודע איך אני מרגיש אפילו. אני בטראנס? אני במימד אחר? אני ביער מלא פיות? קצת מרגיש לי כאילו אני בסרט "אוואטר", עם היערות הענקיים והמוזרים שלהם והתאורה הלא ברורה כל כך. ככל שהשיר (שעולה על תשע דקות) מתקדם, אני משתדל להתנתק מהאווירה שהלחן נותן ומנסה להתמקד בשירה של Neige. הבחור הצרפתי הרזה והחביב, הביישן הזה, פשוט נכנס לי ללב. אני לא יודע אם זה רק מלשמוע את הקול העדין שלו או כי הוא היה ממש חמוד כשהוא הופיע כאן בארץ פעמיים. אז הקול שלו מהווה עוד כלי נגינה ויוצר יחד שיר שהוא סימפוניה שלמה, וכל זה רק מהכלים הכי בסיסיים. לשמחתי, להבדיל מלהקות אחרות, כאן השירה היא רק עוד חלק בסימפוניה הזאת, ולא חלק גדול מדי. Alcest נותנים למוזיקה לדבר בעד עצמה.

לעומת קודמו, Eclosion מתמקד קצת יותר בווקאלס. אחרי שמתחיל בבית נקי ומתקתק, השירה מתחלפת בצרחות מקפיאות הדם הידועות של Neige, התופים (בעלי הסאונד הלא מספיק חד בעיניי) נשמעים במצוקה מרוב אלימות ואני רק רוצה שזה לא יפסיק עוד סוף השיר. לדאבוני השיט נופל לעוד קטע אקוסטי וכל השוונג שהשיר קיבל נהרס, או ככה חשבתי. לאחר בית נקי שוב הצרחות חוזרות, הפעם על קצב קצת יותר רגוע, ואני תוהה למה כל כך מעט להקות משתמשות בסקרימים וגראולים על מוזיקה אקוסטית.

האלבום ממשיך בדרכו עם Je suis d'ailleurs ו- Untouched המהפנטים, Oiseaux de proie המעט יותר אגרסיבי, עובר דרך Onyx, קטע מעבר ארוך וקצת מיותר, שנשמע כמו חצי שיר שמושמע דרך מכשיר מקולקל, ומסתיים ב-Notre sang et nos pensées שכולו התפתחות מרגשת של מלודיה אחת. מעבר לכך, אני לא רואה צורך להתעמק בכל ניואנס בכל שיר באלבום הזה. מדובר ב-48 דקות של מוזיקה אטמוספרית מהפנטת, שלטעמי לנתח אותה יותר על המידה יחטא לפואנטה שלה.

אם יש דבר אחד שלדעתי מסכם את המוזיקה של Alcest זה שהם מציירים ציור בעזרת המוזיקה שלהם. והם לא מציירים אובייקט מסוים. אני לא יודע מה הם מנסים בכלל לצייר. אבל מה שזה לא יהיה, אני בוהה בזה ונפעם. זה יפייפה. זה אפילו שמיימי.