All Shall Perish – The Price Of Existence

08/12/06
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Eradication
  2. Wage Slaves
  3. The Day Of Justice
  4. There Is No Business To Be Done On A Dead Planet
  5. Better Living Through Castastrophe
  6. Prisoner Of War
  7. Greyson
  8. We Hold These Truths...
  9. The True Beast
  10. Promises
  11. The Last Relapse

כמו לפני חלוקת פרסי האוסקר, כשכל הסרטים הטובים (כביכול) פתאום צצים, כך גם לקראת סיומה של השנה האזרחית, כשכולם, וביניהם עבדכם הנאמן, מנסים לסכם את השנה החולפת פתאום צץ משום מקום דיסק שמשנה את כל הפרספקטיבה על מה שהיה ומה שהיה אמור להיות. הפעם מדובר, למרבה ההפתעה, בלהקה אמריקאית מקליפורניה בשם All Shall Perish שעושה Deathcore משובח.

זהו אלבומה השני של הלהקה, כאשר אלבומה הראשון Hate.Malice.Revenge יצא בהוצאה יפנית בשנת 2003, ורק בשנת 2005 הוצא בתפוצה עולמית באמצעות חברת התקליטים הקטנה Amputated Vein Records. על אף הביקורות הצוננות יחסית שקיבלה הלהקה היא הוחתמה עד מהרה בענקית התקליטים Nuclear Blast, והחלה בהקלטת אלבומה האחרון The Price Of Existence. בינתיים הספיקה הלהקה להחליף את סולנה Craig Betit ב-Eddie Hermida ואת הגיטריסט עטור הניסיון Caysen Russo.

אז מה יש לנו שם? בגדול, All Shall Perish יוצרת דת'קור ניו-סקול, עם שילוב מעניין של אלמנטים מתחום הגריינקור, הת'ראש וריפים הלקוחים מהז'אנר הנאו-קלאסי שיצרו Malmsteen ו-Jason Becker. תוסיפו לכך גרוב, קצב, וסגנונות מהירים ובועטים שמשתנים ללא הרף ע"י כל חברי הלהקה, בין אם מדובר בתיפוף המיוחד של Matt Kuykendall, בריפים המלודיים והקצביים של Ben Orum ו-Chris Storey או בספקטרום סגנונות הגרולים של Eddie Hemida, הנעים מסגנון הברוטאל דת' ועד לזעקות בסגנון בלאק מטאל.

השיר הראשון באלבום "Eradication" (לו גם יצא קליפ מצמרר עם קטעים מהסרט Saw III, שבפסקול שלו הוא הופיע), מהווה ללא ספק תבנית קבועה של מרבית השירים באלבום. ניתן לשמוע בו את היכולות הייחודיות הלהקה – כל כלי בלהקה עסוק בחלק שלו, ונדמה לפעמים שיש מאבק תמידי מי הדומיננטי יותר. סוגי הגראוולים של Eddie משתנים משניה לשניה. הריפים הדואליים והמלודיים של הגיטרות שומרים על קצב אחיד פחות או יותר, כאשר במעברים ביניהם ניתן לשמוע מילואים של ארפג'ואים (פירוקי אקורדים) מהירים, דבר המאפיינים מאוד את הסגנון הנאו-קלאסי. בנוסף לזה, הסולו המדהים לקראת סופו של השיר נשמע כאילו Yngeiw Malmsteen בכבודו ובעצמו החליט להצטרף ללהקה.

למרות שלא ניתן למצוא דומיננטיות קבועה של כלים בשירים, וכל אחד מהכלים או הקולות, סוחפים את המנגינה בתורו. יש הרמוניה, גרוב ותיאום כמעט משולמים, וזאת על אף שהמוזיקה נעה ונוגעת בסגנונות רבים כל כך בו זמנית. שירים בולטים נוספים באלבום כמו "There Is No Business To Be Done On A Dead Planet" (כן כן זה שם השיר) – שמתחיל בריף מלודי ומהיר וממשיך בזעקות ותיפוף מעולם הברוטאל דת' – או "Better Living Through Catastrophe" – המתחיל באיטיות ועגמומיות ומשתנה בהמשך לקצב מהיר מאוד ובזעקות בסגנון הבלאק מטאל, כאשר הריף המלווה קופצני אך משתלב להפליא בתיפוף המהיר.

"Interlude" הג'אזי במקצב הוא אתנחתא מלודית, רגועה ויפיפיה לטעמי, המאפיינת אלבומים רבים בסגנון הניו-סקול. ניתן לשמוע בה סינטיסייזר ואפקטים המופיעים גם בשיר המסיים של האלבום "The Last Relapse" אשר מבחינתי מסכם בצורה מושלמת את כל הקונספט המוסיקלי של האלבום. לא אכביר יותר מכך, רק אומר שהאלבום לא יצא שבועות רבים מהקופמקט שלי. אלבום מדהים, ייחודי ומקורי שלפי דעתי עדיין לא ממצה את כל הפוטנציאל שיש לחבר'ה המוכשרים הללו. ללא ספק אחד מהאלבומי המטאל המעולים שיצאו השנה.