Anata – The Conductor's Departure

את התמונה של חברי להקת Anata אפשר לשים בגאון והדר בצידי ההגדרה "דת' מטאל מחתרתי". הגישה הנונקומפורמיסטית שלהם בז'אנר באה לידי ביטוי בכל אספקט אפשרי, החל בבחירת ענקית התקליטים Earache הבריטית המייצגת אותם, דרך הבוז שהם רוכשים לפרץ להקות הדת' המלודי שמציפים את סקנדינביה בכלל ואת שבדיה (ארץ מוצאם) בפרט בהשראת In Flames ודומותיה, וכלה בסגנון המוזיקלי של להקתם.

אולם להבדיל מהמון להקות דת' המגדירות עצמן כ-"מחתרתיות" וממלאות את המוזיקה שלהן בסאונד צורם, דיסוננס דיסהרמוניה ואטונאליות בשפע – כך שנוצרת מוזיקה על סף הסוריאליסטית – המוזיקה שיוצרת Anata מלאה מעוף, מקורית עד לתו האחרון, עשירה, מורכבת ומעוררת השראה. להקת Anata הוקמה בשבדיה לפני כ-14 שנה ושיחררה עד כה 4 אלבומים מלאים ושני אלבומי דמו.

הסגנון המוזיקלי של הלהקה השתנה במרוצת השנים אולם הבסיס וההשתייכות לעולם הדת' מטאל מעולם לא מש מיצירותיה. את סגנון הלהקה הנוכחי ניתן להגדיר כדת' מטאל טכני – תת ז'אנר שנוצר בראשית שנות ה-90 ע"י להקות כמו Cynic ו-Cryptopsy, ומתאפיין במוזיקת דת' מטאל ללא תבנית מוזיקלית קבועה, מלווה בשינויי מקצבים ללא הרף ובריפי גיטרות דיסוננטים ואטונאליים הנוטים לעיתים לכיוון הג'אז.

מעטות הלהקות בעולם המתחברות, מוכנות ויכולות לבצע את הסגנון המוזיקלי הנ"ל, ומעטות עוד יותר הלהקות שמסוגלות לעשות זאת כמו שצריך מבלי שהמאזין יצווח לאחר 2 דקות "כואב לי הראש" או לחילופין "מה זה הדבר הזה?!". להבדיל מסגנונות מטאל אחרים שחוסר כישרון של אחד מחברי הלהקה יכול להיות מחופה ע"י כישרונו של חבר אחר, בדת' מטאל טכני חובה שכל אחד חברי הלהקה יהיה בעל יכולות עילאיות על הכלי שהוא מנגן, ובנוסף לכך יש צורך בכימיה מושלמת עם שאר חברי הלהקה, וזאת מפני שהדיסהרמוניה והחיסרון בתבנית מוזיקלית קבועה מחופים ע"י תזמון נכון של הכלים.

ההסבר אודות תת-הז'אנר נועד בעצם להמחיש עד כמה Anata עונה על כל התנאים הללו ועושה זאת במקצועיות, ובמיומנות, שלדעתי טובה יותר מכל האחרים בתחום. כל תו ומקצב באלבומם האחרון The Conductor's Departure מחושבים עד תום. הכלים מנגנים כאילו כל אחד בשלו, אולם בתוך כל האפלוליות הזו שנוצרת בעקבות הכאוס המוזיקלי, אפשר לשמוע את הסדר וההיגיון. כאשר הריפים המלודיים של הגיטרות קבועים פחות או יותר, הם עטופים בשינויי מקצב וברייקים בלתי פוסקים (למשל בשיר "The Great Juggler" בו יש 5-6 שינויי מקצב לריף שנמשך 20 שניות), וכאשר נרגעים מעט הרוחות והתופים מתייצבים בקצב אחיד פחות או יותר, תורם של הגיטרות לצאת מהרוטינה ולהעניק צלילים צורמים דיסהרמונים ודיסוננטים.

Conny Pettersson המתופף של Anata התגלה באלבום כאחד המתופפים המוכשרים ששמעתי עד כה. הוא ללא ספק מוביל את הלהקה ולוקח אותה לאן שהוא רוצה, באמצעות שינויי מקצב בלתי פוסקים ודיוק מרהיב. פשוט מדהים איך ריף אחד פשוט יחסית של גיטרות יכול להשמע כל כך שונה במספר וריאציות של מקצבים. הדוגמה הטובה לכך באלבום הוא הקטע האינסטורמנטלי "Children's Laughter" בו ניתן לשמוע איך אוירה מלודית ונעימה של שתי גיטרות, שנגינתן לא משתנה לאורך כל הרצועה, משתנה לפתע ונשמעת מאיימת ע"י שינויי המקצב של Pettersson.

אולי הסקירה הנ"ל נראית כבדה מדי ומנותחת ברצינות יתר, אך חשוב היה מבחינתי לשים את הדגש הראוי על ביצועי הלהקה וזאת מפני שאין רבות כמוה בתחום. לא מדובר פה בעוד להקה דת' שבדי טיפוסית או להקת דת' מטאל טיפוסית, אלא בלהקה שרמת הדיוק, הטכניקה והמיומנות של חבריה מובילה את המאזין למחוזות שלא נשמעו במטאל מאז ימי Cynic. האלבום מיועד לאלו שלא מפחיד אותם לשמוע דת' לא שיגרתי ומורכב ובעיקר לכל המתופפים מביניכם או לאלו המעוניינים להיות אי פעם מתופפים – Pettersson ללא ספק יהווה עבורכם מודל לחיקוי.