Angels And Enemies – Gttkmplx

בחלוקה גסה (מאוד), ניתן ליצור שני גושים מנוגדים בעולם המטאל: גוש הדת'\בלאק, שנשלט ברובו על ידי הד-ליינרים מארצות אירופה (סקנדינביה בפרט), וגוש המטאלקור\הארדקור, גם ממנו צומחות להקות מצליחות רבות, ומוצאן לרוב מארצות הברית. על רקע זה, הלהקה הצעירה Angels And Enemies בולטת במרחב: מדובר ב-5 צעירים גרמנים בעלי ניסיון קודם, שחברו יחד ליצירת מטאלקור מתובל בריפים שלקוחים מעולם ההארדקור השכן, אך גם בהשפעות של דת' מטאל בועט. כמו כן, ההבדלים בין Angels And Enemies למקבילות האמריקאיות ניכרים גם משמיעה בלבד- בתחילת הדרך נעשתה הקפדה מסוימת לכתוב את הליריקה באנגלית, אך הבשלת הלהקה הובילה אותה לכתוב ולצרוח בשפת אמם. גם מהבחינה הסגנונית, חברי Angels And Enemies לא נאמנים להגדרות המקובלות. הם עושים מטאלקור מהיר, שמתבטא בעיקר בעבודת הקצב של Joschka על הבאס ו-Malong על התופים, אבל דרך הריפים של הגיטריסטית Stephie וחציה המשלים, Dirk, נחשפות השפעות נוספות: שירים יכולים להיפתח ביותר מניחוח דת' מטאל, שנקטע לרוב ברצף שבירות הארדקור, כשהכל עטוף בצרחות ובגראולים רבי הפנים של הסולן Marc.

שנים עשר שירים מרכיבים את "Gttkmplx", אלבומם המלא הראשון של Angels And Enemies. קדמו לו שני אלבומי EP, עד שלבסוף הוחתמו חברי הלהקה בלייבל עצמאי, ששלח אותם ללא דיחוי להחל בהקלטות. התוצאה היא פתיחה מצויינת ללהקה, שאמנם לא תהפוך לסנסציה בן לילה, וגם לא יכולה להיות מוגדרת בתור חלוצה מוזיקלית, אך בהחלט תוכל לצאת לסיבובי הופעות מוצלחים ולהתברג אל רשימות ההשמעה של חובבי הסגנונות השונים. אמנם קשה עד בלתי אפשרי להבין מה Marc צורח אל תוך המיקרופון, אבל כשהגיטרות מנסרות והתיפוף מפוצץ, ניתן להבין את הכוונה לפרטי פרטים. שיר הפתיחה, "Harlekin", הוא אחד השירים החזקים באלבום- Angels And Enemies החליטו ללכת "לפי הספר", ולתפוס את המאזינים על ההתחלה, וזה עובד. בין אם זה המראה האימואי שמתקבל בצילומים, או חוסר הציפיות מלהקה אלמונית- כאשר לחצתי "play" לא חשבתי שיתנגן משהו שנשמע עד כדי כך טוב. תחילת השיר אמנם מתהדרת בצלילי רקע מעולם הפאוור מטאל, ולא הייתי רוצה להיות זו שתצטרך למצוא שם לשילוב הסגנונות הזה, אבל הטמפו הגבוה וההתפרעות המוזיקלית עושה את העבודה. אחריו מגיע "Herbst", גם הוא אנרגטי ושובר, ובעיקר מדגים כיצד הסולן מפצה על ביצועים פחות או יותר ממוצעים ברגש, התלהבות וטירוף (אל תבינו לא נכון- הוא נשמע טוב מאוד, הבעיה היא כל שאר הבחורים שם בחוץ, גם הם נשמעים טוב מאוד). את אופייה מביעה הלהקה בצורה מושלמת בשיר "Schall", שפותח במתקפה ברוטאלית מתחילתו ועד סופו (יעד: האוזניים שלכם). התיפוף יוצא משליטה, ואפילו הגיטרות נאלצות לפנות לו מקום בחלקים מסוימים של השיר. ניתן לציין גם את "Vollendet" בתור אחד השירים המשפיעים יותר באלבום, בתור כזה שמאחד את מגוון ההשפעות מהן שואבת הלהקה. הגבולות בו מיטשטשים, וקשה יותר להצביע על קטע מסוים ולומר שהוא כזה או אחר. המרכיבים השונים מתאחדים לכדי סאונד מאוחד וחלק.

המטאל במצב בו מצויים המון יוצרים, המון להקות, ושלל דרכים פשוטות להיחשף (אתרים כמו Myspace ו-Youtube עונים על הצורך וזוכים למאות אלפי צפיות ביום), ובמצב כזה יכולות מוזיקליות מפותחות כבר לא תופסות את קדמת הבמה. ידוע שאפשר לנגן מהר יותר, לאט יותר, חזק יותר, משוגע יותר. יותר מכך, על כל "גיבור גיטרה" במציאות גובר ילד בן 12 מעיירה קטנה במדינה לא מוכרת, מקליט במצלמה זולה, ומפרסם באינטרנט. בסיטואציה כזו אופי ייחודי, רצון ברזל והתמדה הן תכונות שיועילו ללהקה, כמו גם התבלטות בשטח. על יכולות שלא חורגות מטווח הנורמאלי מפצה Angels And Enemies בכמויות הנכונות של תיאבון להרס ויכולת לתת בראש, ומה עוד אפשר לבקש?