Arkona – Goi, Rode, Goi!

קשה שלא להבחין, אבל פולק מטאל הוא בין הדברים הכי חמים בסצנת המטאל (האירופאית בעיקר) של היום. כל כמה זמן קמה להקת שקר-כלשהו ממדינה ארורה כלשהי, שולפת חמת חלילים שנגנב מאחד ההורים של חבריה, ומתחילה לפזם על טרולים, ויקינגים, ושאר דביבונים מהיער הירוק. מאז הפריצה הגדולה של הפולק מטאל לפני מספר שנים, למדנו הרבה דברים על הז'אנר הזה, שהוא יכול להיות רציני וגם מקפיץ, שהוא יכול לשלב המון כלים מיוחדים, ובעיקר שהוא יכול להגיע מכל מקום, בין אם זה ישראל (Orphaned Land), דרום צרפת (Hantaoma) וכמובן פינלנד, שעד היום היא מדינת הייצור העיקרית של הרכבים בסגנון. רוסיה היא עוד מקום שממנו הגיעו מספר להקות בתחום, אך בזמן שחלקן הגדול לא מוכר מחוץ לגבולות ארצן, ואלו שכן, ניסו להתחבב על דוברי האנגלית, או נשמעו חצי-אפויות (Nomans Land), ישנה להקה אחת שתמיד דבקה במורשת הסלאבית הנכבדת שלה, Arkona.

הלהקה הוקמה במקור ב-2002, ומאחוריה עומדים כבר 4 אלבומים, שני DVD, אלבום לייב ועוד מיני הוצאות, אך אני, כמו רבים אחרים, שמעתי עליה רק לפני כשנה כשהיא חתמה עם חברת התקליטים הגרמנית הנחשבת Napalm Records והוציאה מחדש את האלבום Ot Serdtsa K Nebu ששוחרר במקור ב-2007. כהקשבתי לאותו אלבום בפעם הראשונה, באמת לא הצלחתי להבין איך אדם לא-דובר רוסית יכול להתחבר למוזיקה – לא שיש לי בעיה עם שפות אחרות (כמה מהלהקות האהובות עלי שרות בגרמנית, שוודית, פינית ועוד), אבל הפעם, היה לי מאד קשה למצוא את המלודיה במילים (שנשמעו קשות ולפעמים תקעו את המוזיקה), וזה דבר מאד חשוב בלהקות מהסוג הזה. אז מה עשיתי? הקשבתי, שוב ושוב, מצאתי עוד אלבום על הדרך, ועם הזמן התרגלתי. ברגע שעוברים את השלב הזה, מגלים את אחת הלהקות המיוחדות שיצאו מרוסיה, ובאמת שלא כדאי להחמיץ אותה (אגב מי שמחפש את הסיפור מאחורי השם, יכול למצוא תשובה באלבום הזה, בשיר "Arkona", המתאר את מפלתה של העיר-טירה הפגאנית-סלאבית האחרונה שנהרסה במאה ה-12 ע"י איזה בישופ והמלך של דנמרק… אכן כן).

עכשיו כשביססנו את זה, אפשר להגיע לאלבום החדש, Goi, Rode, Goi! (שמשום מה מעלה לי בראש "רוץ, גוי, רוץ"… אבל בעצם מדבר על האל הקדום ביותר במיתוס הסלאבי), שהוא אולי האלבום הכי מופק ומושקע של הלהקה הזו עד היום. בלי שום אינטרו או נעימת חלילים מרגיעה, האלבום נפתח עם שיר הנושא, שמביא עמו את קולות הים, הרוח ותחושה שאתה נמצא על ספינה ויקינגית איי שם בים הבלטי (תחושה שאולי נובעת מהקליפ המושקע שצולם לשיר, המציג בדיוק את מה שדיברתי עליו… הממ). כעבור מספר חבטות על הגיטרה, הפולק הרוסי נכנס לתמונה בצלילי חליל, ועימו גם שירתה של Masha "Scream" Arhipova, הסולנית (בין שאר תפקידי נגינה) ומי שמנהיגה את הלהקה הזו מתחילת דרכה. ל-Masha הזו יש כמה צדדים, כשהראשון דווקא נעים ומשלב סלסולים סלאביים מהפנטים, אך מהר מאד הבחורה מתעצבנת ותוקפת עם גראולים קולניים, לצד שירה מהירה ברוסית. עם קולה של הסולנית, גם השיר הופך ליותר מטאלי ונותן בראש, וכך למעשה, הוא מחליף מצבי רוח בין המטאל לבין הפולק, כשבמקרה שלנו, מדובר בפולק שמבוסס יותר על הצד הויקינגי-פגאני, כלומר, בלי נעימות כינור רכות, אלא הלמות מלחמתיות וכלי נשיפה מבשרי רעות (למרות שמדי פעם הלהקה מביאה איזו יציאה משמחת).

מלבד השפה וההשפעות מהמיתוסים והפולקור הסלאבי, מה שמבדיל את Arkona מרוב להקות הפולק המוכרות, זה כלי הנגינה שחברי ההרכב משתמשים בהם, חלקם ייחודיים לאזור, וחלקם דומים לדברים מוכרים יותר, אם זה ה-Bucium (סוג של חליל הרים), Tambourine (סוג של תוף מריים), Shaker (כלי הקשה משקשק), Jew's Harp (הכלי שעושה קפיצים), ה-Balalaika (גיטרה משולשת ומגניבה) ועוד מיני דברים. גם בלי להבין באיזה כלי מדובר, או על מה הלהקה שרה, ניתן להרגיש בניחוחות המיוחדים שמגיעים מרוסיה, וזה בהחלט נותן אופי שונה ומאד מסקרן ללהקה הזו. תוסיפו על כל זה את ההשקעה המסיבית בהפקה – שכוללת אורחים שונים, אם זה אנשים שמנגנים על כלים מסוימים (כמו אקורדיון, מנדולינה וכו'), או רביעית כלי מיתר ומקהלה – ותקבלו יצירה של ממש. גם מתחום המטאל תמצאו פה ארסנל מרשים של אורחים מלהקות כמו Månegarm השוודית, Obtest הליטאית, Skyforger הלטבית, Ashaena הרומנית, Menhir הגרמנית ו-Heidevolk ההולנדית, שבאו לתרום קולם או להשמיע נגינתם בשיר הרביעי "Na Moey Zemle" (או "בארץ שלי"), שאורכו מגיע לכדי 15 דקות. מדובר בשיר אפי במיוחד שמדבר על לוחם המחפש אושר בארצות אחרות… ואכן נראה ש-Masha מצאה חברים ממדינות שונות שהסכימו לעזור לה ולאותו לוחם עליו היא מדברת להגיע בסוף להארה. בהחלט מפוצץ.

למרות שמרבית השירים באלבום שמים דגש על החלקים הפגאניים והיותר אפלים במוזיקת הפולקור הרוסית, ישנן כמה יציאות יותר מרקידות, כמו למשל בשיר השביעי "Yarilo", אך קשה לשים דגש על שוני בין השיר הזה לאחרים, כי גם הוא כולל כמה חלקים אגרסיביים לקראת סופו – כמו שאמרתי, קולה של Masha הוא מה שמנחה את מצבי הרוח של המוזיקה, ובניגוד להרבה מקרים אחרים, כאן זה עובד לא רע בכלל. הבעיה היחידה שיש לי עם האלבום הזה ובעצם עם כל אלבומי הלהקה ששמעתי, זה שקשה לי לבחור שיר שממש עשה לי את זה – כולם נעימים לאוזן, כולם נשמעים ומבוצעים נהדר, אבל אני לא יכול להשוות יותר מדי בין האלבומים, אולי כי מחסום השפה גדול מדי, או שפשוט שינוי המקצבים שקורה כמעט בכל שיר ושיר, לא נותן לאף אחד מהם להתבלט. אבל שלא תטעו, לא מדובר בשירים משעממים שחוזרים על עצמם, להפך, כל אחד כולל איזה משהו ייחודי אם זה בכלי הנגינה או באופי, אך מרוב הגיוון לפעמים אובדים ביער – ואף חמור מכך כשמדובר ביער עבות סלאבי וקשה. בכל זאת, מי שמכיר את Arkona יאהב את האלבום הזה לא פחות מאחרים, מי שלא מכיר, זו התחלה טובה לכל דבר, ומי שדובר רוסית, סביר להניח שיכיר את האלבום או את הלהקה הרבה יותר טוב ממני, כך או כך, אם אתם מחפשים משהו שונה בנוף הפולק מטאל של היום, אין להקה יותר טובה מ-Arkona לתת לכם אותו, במלוא הכוח.
|MS|2283|MS|