Frail Words Collapse הוא אלבומה השלישי (והראשון שאני שומע) של להקת ה-metalcore המלודית האמריקאית As I Lay Dying. האלבום כולו רצוף ברעיונות מעניינים בהחלט, אך הצרה היא שהשילוב ביניהם אינו נושא פירות מוצלחים במיוחד. נשמע שהלהקה מתקשה להחליט על המינון שבו היא רוצה שכל מרכיב במוזיקה שלה יישמע.

שלושת המרכיבים העיקריים במוזיקה של As I Lay Dying הם ת'ראש מטאל, מטאלקור, לא מעט ריפים מלודיים – שבונים את הצליל העיקרי של האלבום – ונגיעות קטנות אך משמעותיות של דת' מטאל. יש לציין שאם הלהקה היתה ננעלת על סגנון אחד מבין הסגנונות הללו ומנגנת אותו בלבד סביר שהיה יוצא להם משהו מאד מוצלח, שכן האלבום שופע רעיונות חכמים. בחלקים רבים ממנו אני עוצר וחושב "מה שאני שומע כאן נשמע מוצלח ביותר", אך הבעיה היא שחלקים אלה מפסיקים עוד לפני שהם מתחילים או שמחליקים אליהם בפתאומיות אלמנטים שלא שייכים לקטע הספציפי.

קטעי המטאלקור, למשל, הם נהדרים למשך מספר שניות, לפני שמשתלבים בהם ריפים מלודיים שלא הולמים את הקיצוניות שלהם, שכן על אף המלודיות שלו, Frail Words Collapse
הוא אלבום כבד ביותר, אפקט המושג בעיקר בזכות התופים העוצמתיים המתאפיינים בשימוש רב במצילות ובמקצבי דאבל-בס מרשימים.

Frail Words Collapse הוא אלבום שבסופו של דבר בעיקר מטריד את אוזנו של המאזין, מכיוו ןשאינו מסוגל לחלק את המוזיקה לאלמנטיה השונים כאשר הוא שומע אותה.
סלט של סגנונות מטאל חצי-קיצוניים אינו דבר חיובי כלל, מכיוון התוצאה נשמעת כמו גרסה מלודית קלוקלת ללהקות דוגמת פאנטרה או אינטומבד (באלבומיהם המאוחרים). מילא אם חוסר הנגישות של המוזיקה היה נובע מתחכום עילאי בה, אך למעשה הוא נובע בעיקר מחוסר שליטה ברורה של הלהקה בצליל אותו היא רוצה להעניק לאלבום.

בים של להקות מטאל בלתי מקוריות, As I Lay Dying אמנם בולטים, הן בשל כישרונם ומקוריותם המוסימת, והן בשל שמם הנורא והמעצבן, אך עד שלא יעניקו קצת אופי ומסלול ברור למוזיקה שלהם, היא תשמע רק קצת יותר מוצלחת מהשם שלהם.