Asphyx – Death The Brutal Way

יום אחד בשלהי 2007 ניגש בוב אל מרטין והציע לו להקים את הלהקה שלהם מחדש. לפניהם עשו זאת סטפן ופול, שנה אחרי פטריק עשה זאת יחד עם טוני ופיטר.

לא מדובר בהרכבי יודל או ריקודים סלוניים אלה באבות הדת' ההולנדי ובין יוצרי הדת' החשובים – Martin Van Drunen ו Bob Bagchus, מי שלא מכיר את Asphyx שילך, ילמד ויאזין לאלבומים שלהם, כשיסיים – רשאי להמשיך בקריאה.

מי שכן מכיר אותם ישמח לדעת שהלהקה חזרה לפעילות מלאה מאז התפרקה בשנת 2000, הטריגר לחזרה היה הופעה יחידה בפסטיבל Party San בשנת 2007, טריגר זהה הוביל בצורה כזו או אחרת לחזרתם לפעילות של Pestilence ושל Thanatos.

כעת Asphyx מוציאים אלבום חדש בשם Death… The Brutal way, יעני משחק מילים שכזה שגם מעיד על תכני השירים והכיוון הכללי שלהם. כפי שציינתי אנו עדים כיום, בשנת 2009 לספירת הנוצרים לגל של קאמבקים או איחודים חשובים, אם זה בגרמניה, שוודיה או הולנד, להקות רבות קמות לתחייה מסיבות רבות (כסף, משבר גיל העמידה, השראה וכד') וחוזרות לתת בראש כשם שעשו זאת לפני 10, 15 ואף 20 שנה.
האם Asphyx בחזרתם ובהוצאת אלבום חדש עומדים ביעדים שהציבו לעצמם ובציפיות המעריצים? בסוף הסקירה ניווכח בתשובה.

בהרכב כיום של Asphyx חברים הסולן Martin Van Drunen האיש והצרידות (Pestilence, Bolt Thrower לזמן קצר, Hail of bullets ועוד) המתופף Bob Bagchus (השריד האחרון מההרכב המקורי), הבסיסט Wannes Gubbels (מקווה שאין לו קשר לשר התעמולה הגרמני במהלך מלחה"ע השנייה..) והגיטריסט Paul Baayens (בוגר Thanatos הוותיקה ו Hail of bullets וזמר אורח בהופעות של Orphaned Land). אני לא אכנס להיסטוריה של הלהקה, אבל אציין כי עברה אי אלו תהפוכות בהרכבים, פירוקים ואיחודים, מוות של חבר הלהקה Theo Loomans ואף שינוי שם זמני ל Soulburn כסוג של הרכב צד של Asphyx.

האלבום הוקלט באולפני Sonic assault בהולנד אך עבר מיקס ומאסטר אצל המאסטר Dan swano, איש Edge Of Sanity, Bloodbath ומליון הרכבים אחרים. בהתאם לקו הלירי של הלהקה העוסק ברובו במוות ומלחמה ובסגנון (דת' מטאל עם סממנים דומיים) בחזית העטיפה תמונה של בית קברות חרוש והרוס. בתוך החוברת, ברקע, תמונות של נופים או סצנות עגומות אפלוליות ומדכאות (מפעלים, ביצות, שבויי מלחמה, מיקי בוגנים בפרסומת למחסני תאורה וכד').

השירים הראשונים באלבום Scorbutics ו The herald פותחים את האלבום כמענה לציפיות המעריצים. תיפוף מהיר המקנה נפח, ריפים ת'רשיים ומלאים המזכירים את הדת' השוודי הקלאסי אך עם סאונד חד ומודרני יותר, The herald לקראת סופו מעט את הקצב והצד הדומי של האלבום בא לידי ביטוי.

אני קופץ לרצועה הרביעית, כי המילים צדו את עיני. השיר נפתח בשורה "Krushing at the Party.San". שיר הנושא Death the brutal way הוא שיר מחווה למעריצים השרופים, אלו שקרעו אחד את השני לגזרים באותה הופעה היסטורית ב 2007 וגם שיר הלל ללהקה עצמה. אם נסכם את השיר – זהו הרגע לו חיכיתי. שיר דת' עוצמתי, מהיר ובלתי מתפשר. ריף פשוט ומנסר, מקצב תופים אחיד ומהיר המלווים את שירתו הגרונית והחולה של Martin. דרך השיר הלהקה למעשה מודיעה כי הם באים להחזיר עטרה ליושנה – מטאל ברוטאלי, ישן וטוב, בלי איפור וניטים, ישר ולעניין.

Asphyx II המדבר על מלחמות העולם הוא שיר דת' דום. האדרנלין שפימפם בעורקי רק לפני רגע נמוג ונעלם. השיר איטי עד כדי שעמום. לעומת זאת Eisenbahnmörser מזכיר לנו את "ברטה הגדולה". לא מדובר בכוכבת פורנו גרמנייה גדולת מימדים משנות ה 70, אלה בתותח העל הראשון שהרעיד את אזורי הקרבות באירופה של שנות ה 40, כיאה לנושא השיר, הקצב עולה ושוב Asphyx נותנים בראש פגזים במשקל טון.
אין רגע מנוחה, Riflegun redeemer מגיע להוציא להורג את כל חוליי החברה, אנשי עסקים, אנסים וסוטי מין, בעלים המכים נשים וכוכבי סדרות ריאלטי (זה תוספת שלי). המתח המבצעי שעלה חזרה ברצועה השישית נשמר.

רגע לפני שהאלבום מסתיים, Cape horn נפתח בריף איטי המגובה בסולו מלנכולי. שיר נוסף בנושא פיראטים (Scorbutics מאזכר את ה Jolly roger) וכאן מאוזכרת The Flying Dutchman מטילת האימה. האלבום נפתח בקטע אינסטרומנטלי The Saw, The Torture, The Pain. כמעין מוסיקת רגע לתפילת אשכבה (למרות שלא נשמע אותה בטקס הקבורה של מייקל ג'קסון), האלבום מסתיים בנימה פסימית ודיכאונית, בהתאם לנושאי השירים.

לסיכום, כן! חד משמעית הלהקה עומדת ביעדים שהציבה לעצמה ובציפיותי, כפי שנכתב בשיר הנושא. האלבום מביא עימו חדשות מצד אחד בצורה של שירים ארוכים ומגוונים, סאונד מודרני ואף שימוש ב Outro הנחשב די נדיר ומצד שני שומרת על אותו בסיס של חספוס ופשטות במילים ובנגינה. הם לא מנסים לקפוץ מעל הפופיק, הם מסתפקים בלירות ישר בפופיק עצמו.