Autopsy – Tourniquets, Hacksaws and Graves

השנה היא 2014, וכאילו לא עברו 20 שנה ועל פי מיטב המסורת של המוזיקה המזרחית ומקס קבלרה Autopsy משחררים אלבום חדש שנה אחרי שנה. אז אחרי שבשנה שעברה The Headless Ritual הוכיח לכל הסקפטים שהם בקאמבק הזה כדי להישאר ולא להגיע לאלבום אחד וללכת, מגיע לו Tourniquets, Hacksaws And Graves וממשיך לקבוע עובדות בשטח. למי שעדיין לא מכיר, Autopsy היו ונשארו חברים של כבוד במסדר ה Old School Death Metal(הגילי מגעילי אם רוצים לדייק, כש Massacre הם כנראה ג'ינג'י ו Death הם גל…ועד פה זבנג להפעם) כשהסולן מתופף שלהם Chris Reifert זכה להיות בסבב הראשון של Death ומאז המשיך בדרכו שלו להמשיך וליצור Death-Doom בדרך הכי מחליאה ואימתנית שרק אפשר. אז עם טייטל שלא מבייש את האחים הקודמים שלו, Reifert וכנופייתו שבים אלינו בפעם השביעית, להוסיף פשע על חטא עם עוד אלבום נוטף רוע ואיכסה.

האם אחרי שהוכיחו בשני אלבומי קאמבק יש צורך באלבום כל שנה? האם מישהו שם לא דואג שמה הקהל יעד הגם ככה מפוזר כיום בין שלל ז'אנרים לא יוותר מראש? אני למען האמת קצת הרמתי גבה. אין לי ספק ביכולת של ההרכב הזה לספק אינספור אלבומים איכותיים, אבל בשביל מה בעצם להציף את הקהל שלך באלבומים ולא לתת לו זמן להתרפק על כל אלבום בצורה מיטבית? אין לי תשובה לזה אבל אני מניח שהלהקה בעיצומה של פריחה מחודשת ובסופו של דבר במבחן התוצאה האלבום הזה מוכיח שהם כן מספקים את הסחורה.

בניגוד לאלבום הקודם שנע יותר על הצדדים היותר אווירתיים ואימתיים של המוזיקה של ההרכב, באלבום הזה הם חזרו לכסח כש Savagery מציג מתקפה משולבת לפנים עם כל מה ש-לפנים בדת' מטאל של פעם ובמוזיקה של – קולות מתייסרים שזועקים טקסטים איומים, תופים מסתערים וגיטרות מתפתלות בסולואים סופר מהירים. King Of Flesh Ripped מוריד הילוך ומחזיר אותנו לרגעים היותר קשים שלהם ולאלבום הקודם בפרט.

קשה להישאר אדיש לשיר הנושא של האלבום, שהוא אחד הטובים שבו ומכיל ריף גיטרה שאין מילה אחרת לתאר אותו פרט למנצח. הצמד Cutle ו Coralles ממשיכים לספק רגעים בלתי נשכחים ולהעלות שדים של דת' מטאל מהאוב. Reifert עצמו גם כן לא נשאר חייב וגם עם הוא קצת מזניח את התיפוף בשיר הזה הוא שואג את כל מה שנשאר מנשמתו המקוללת.

כנראה שאני בתור מפיק הייתי ממליץ ללהקה לשים שיר אחר, כי The Howling Dead ממשיך את האווירה הגוזרת של שיר הנושא וזה לאו דווקא דבר טוב. אולי עוד קטע יותר מהיר סטייל הקטע הראשון היו מתאימים פה יותר, אבל אותי זה מעייף קצת יותר מדי וקצת יושב לי פחות טוב.

רק ביקשתי וכבר מגיע After The Cutting ועונה על כל מה שרציתי, קצת מהצד היותר מחוספס ומהיר של הלהקה וקצת פחות רגע גוזר וקודר. אורגיה מופלאה של מטאל מהיר עמוס כל טוב שנמשך לא פחות מדי ולא יותר מדי. כדי לשמור על האיזון Forever Hungry חוזר ומוסיף עוד רצועה של יללות גיטרות שאגות איטיות ואוירה של אבדון אבל משכיל ומשלב אותם כשלקראת סוף השיר הכל עולה הילוך והלהקה חוזרת לנגן מהר כמו שאני כל כך אוהב.

Teeth Of The Shadow Horde מציג Autopsy עם קצת אחרים, אוירה קצת יותר גרובית ומלוכלכת אבל גם כשהם עושים משהו טיפה שונה זה עובד להם נהדר, אפשר אפילו להגיד שיש פה Death N' Roll ולמרות שזו לא הפעם הראשונה שהם עושים משהו בכיוון זה נשמע מרענן. All Shall Bleed נותן למי שהתעייף דקה וקצת לנשום אויר ולנוח בין הפוגואים בקטע אינסטרומנטלי אתנחתאי שכזה.

Deep Crimson Dreaming מתחיל לו מתוך הקטע האינסטרומנטלי ונשמע בעיקר כמו חלום רע וממש הזוי, אבל חלום רע הוא עדיין לא סיוט, ו Parasitic Eye הוא בהחלט כזה אבל אפרגן ואומר שהוא סיוט מרשים. כזה שנפתח בעוד רגע גיטרה בלתי נשכח שיחרט לכם בזכרון ועובר להתכסחות טוטאלית שהולכת ומחריפה עד שבסוף הוא הולך ומסתיים עם ריף גיטרה שהולך ונחלש וצעקות שהולכות ומשתתקות להן לאיטן.

Burial שוב מחזיר את הגרוב האיטי לסיפור ברצועה חולנית עמוסת שירה נמוכה גרונית ומשתעלת של Reifert ומקצין את כל מה שעושה את Autopsy מי שהם. השירה עוד יותר מגעילה, הקצב יותר איטי, והגיטרות עוד יותר נמוכות וחורקות, אבל אחרי שהם מחזיקים בקצב הזה 3 דקות הלהקה חוזרת בכח מלא בסוף השיר ומנסה להספיק ב45 שניות האלו מה שלא הספיקו בכל השיר שעבר.

ולסיום סיומת, האלבום מסתיים לו די מהר(עבורי לפחות) וחותם אותו שיר הנושא של הלהקה, שפחות או יותר מכיל את כל מה שהם עושים מוזיקלית בצורה לא רעה בכלל וסוגר את הסיפור ב5:47 דקות שמסכמות קריירה.

אז כצפוי Autopsy מספקים את הסחורה, מי שלוחץ פליי יודע בדיוק מה הוא הולך לקבל והאלבום הזה אינו יוצא מן הכלל ומספק את אותה מנה עשירה של Old School Death Metal כאילו אנחנו מעולם לא עזבנו את פלורידה(או קליפורניה במקרה שלהם) של שנת 90'. נכון, שום דבר לא השתנה וברגעים מסוימים השירים מרגישים כאילו כבר שמענו אותם בטייק כזה או אחר באלבום קודם. אבל מלכתחילה מי שמכיר את השם הזה לא ציפה לשום דבר אחר. יש פה כל מה שטוב בלהקה הזאת, כל מה שרע… דת' מטאל של פעם ולא שום דבר אחר רק להקה ותיקה שעושה את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב, וממשיכה לייצר את הפסקול האולטימטיבי לסרט האימה שלא יצא אף פעם.