Averse Sefira – Advent Parallex

בעיקרון, אני לא מחבב את ארה"ב. לא את הלך הרוח האמריקאי, לא את האופי האמריקאי, ולא את הגועל נפש שארה"ב מייצגת. את סצינת הבלאק מטאל שלה אני מוכן לסבול לפעמים. ובכן, לטקסס שבארה"ב אין הרבה מה להציע חוץ מרדנקים מבוגרים בעלי שיניים עקומות ונשים זקנות המשוטטות עם רובי ציד. אה כן, טקסס היא גם חוות גידול לבלאק מטאל ובמיוחד לאחד השמות היותר ותיקים בסצינת הבלאק האמריקאית, Averse Sefira, שפותחים את 2008 עם Advent Parallex, אלבום האולפן הרביעי שלהם.

האלבום פותח בקול מוכר למי שמכיר את הלהקה, בדמות "Descension", שמראה את המהירות שבה האמריקאים הנ"ל עושים את הבלאק מטאל שלהם, שזה בערך מרוץ בלאסט-ביטים וריפים שיחתכו לכם את העור, אך תוך כדי גם יגרמו למערכת שלכם ולכם לפהק מפעם לפעם. מה שמבדיל את Averse Sefira מהרבה להקות אחרות וזה פלוס גדול בשבילה, זו העובדה שהלהקה שומרת על אופי שירים משתנה ומאוד מהוקצע, ובכל זאת לא מתקדם וסתם מכביד אצל מישהו שלא מחפש את זה. "Séance In A Warrior's Memory" כקודמו, משתמש בכל הכוח שיש לחבר'ה האמריקאים האלה להוציא החוצה, ולא נשאר מתפשר כלפי אף אחד ליותר משניה.

מבנה השיר של "Viral Kinesis", למשל, שומר על אותם מאפיינים של שני קודמיו, אבל באותו זמן מצליח לעוות ולסובב אותם בכזה אופן וכיוון שהמוזיקה לא תשמע בנאלית, אבל לא רבים השירים באלבום הזה שמצליחים לבצע את זה בנאמנות ונשמעים ממוחזרים ואפילו פחותים. הבעיה מתחילה לקראת חציו של האלבום, ונוצרת הרגשה לא קטנה שהמוזיקה מאבדת הרבה מהאלמנטים היותר מעניינים שלה ממקודם והופכת לאוסף של קטעים שפעם מקפיצים את רמת האלבום מעל לממוצע, ופעם ההפך הגמור מכך, וזו בדיוק הבעיה ב- Advent Parallax, מה שלא היה קיים, למשל, באלבומם הקודם של הלהקה מ-2005.

"Serpent Recoill" הוא דוגמא טובה לשיר שבכוח ניסיתי למצוא בו מאפיינים שהם יותר מממוצעים, ואילו "A Shower Of Idols" הבא אחריו, הוא פנינה (מבין יחידות) באלבום הזה, מבחינת העניין שהמאזין מסוגל להיכנס אליו, יחד עם השיר האחרון באלבום. Advent Parallax, בפשטות, לא עומד בסטנדרטים של הלהקה, שאף פעם לא היו נמוכים לטעמי. סחטיין על ההפקה החדה ועל העבודה הסופר מקצועית, אבל יכול להיות שזה אלבום שמיועד למעריצי הלהקה האדוקים יותר, אני לא יכול להגיד שזה אלבום מנצח שרק צריך להתרגל אליו.