Battle Beast – Steel

כל פעם שאני נכנסת לאיזו תקופה מהורהרת מוזיקלית, שבדרך כלל מאופיינת במלא פרוגרסיב מטאל ובמוזיקה רצינית ואמוציונלית יותר ממה שחוקי, מגיע לידיי איזה אלבום מטופש כזה ששובר את כל החשיבות העצמית ומחזיר אותי לכיף ולנונסנס. הפעם זה תורם של Battle Beast, להקה פינית שזכתה במטאל באטל בוואקן ב-2008, וזהו האלבום הראשון שלה (שיצא במסגרת הדיל של חוזה הקלטות ללהקה הזוכה), שהוחתם מיד ב- Nuclear Blast, ותכף גם תבינו למה. הז'אנר הוא הבי מטאל מסורתי בלי הרבה תזוזות ימינה ושמאלה, מהסוג שאני חולה עליו כי הוא גורם לי להרגיש בחיים. שלא כמו מליון להקות אחרות שמנסות לחזור למקורות ונכשלות פעם אחר פעם כי הן פשוט לא מעניינות מספיק, Battle Beast מספקים את כל החבילה: מוזיקה לפנים, קצב שיכריח אותך לזוז, עבודת גיטרות נהדרת, עטיפה בסטייל של The Number of the Beast, ליריקה שמהללת את אלי המטאל בכל הזדמנות, וזמר שצווח בגבהים בלתי אפשריים, בדיוק כמו שהבי מטאל אמיתי צריך להיות.

רגע, אמרתי זמר? מכיוון שאת Steel קיבלתי בהתחלה כפרומו דיגיטלי, הקשבתי לו במשך לא מעט זמן כשאני משוכנעת שמדובר בזמר עם קול ממש גבוה. רק אחרי שקיבלתי את הדיסק הסתברה לי הטעות – וגם אז הייתי צריכה לראות קליפ כי סירבתי להאמין – זו בכלל זמרת וקוראים לה Nitte Valo. חוסר האמון שלי נבע מהעובדה הפשוטה שעוד לא שמעתי זמרת שצווחת ככה בצלילים הגבוהים, סטייל Judas Priest ו- AC/DC. שמעתי כבר זמרות שעושות אחלה הבי-מטאל עם קולות חזקים ומלוכלכים, Triosphere האחרונים שבהם, אבל בצלילים הגבוהים זה תמיד היה נשמע נקי סטייל זמרים כמו Bruce Dickinson או לחלופין צווחה מלוכלכת – אף פעם לא צווחה גבוהה ונקייה. ברגע שנחתה ההבנה שמדובר בבחורה, עוד יותר הערכתי את הייחודיות של Battle Beast, שכן זה בכלל לא קל לחקות את הצבע הזה כמו הצווחה שהיא מספקת ישר בפתיחה של "Armageddon Clan" (תאמינו לי, ניסיתי).

Battle Beast נמצאים כאן בשביל הכיף – הם לא רציניים בשום צורה, זאת אומרת לא תמצאו כאן טקסטים עמוקים מדי למעט התעסקות במלחמות האנושות במכונות, שלל נושאים מעולם הפנטזיה וכמובן אחוות המטאל. זו להקת מטאל ששרה בעיקר על מטאל ומתנהגת בהתאם, אלבום להנות איתו עד הסוף בנסיעה, בנקיונות, או סתם ככה כדי להרים את המצב רוח. אני מחזיקה לפחות אחד כזה איתי כבדרך קבע, ו- Steel ככל הנראה לא יוחלף במהרה – הוא כאן בשביל להשאר, לפחות עד שיגיע האלבום החדש של Grand Magus. זה לא רק שהמוזיקה נאמנה לז'אנר, גם הביצוע נהדר, השירים לא מתיימרים להיות משהו שהם לא, ההפקה בסדר גמור, אפילו הקולות השניים יושבים כמו שצריך. האלבום נשמע טוב, מכל הבחינות, וזה לא טריוויאלי כשיש כל כך הרבה להקות בז'אנר עם רעיונות טובים אבל ביצוע חלש או להפך.

כמעט ואין כאן נפילות, אבל אם אצל להקות אחרות אני נדרשת לכמה שמיעות על מנת לזהות את השירים הבולטים באלבום, כאן ה"אסים" מתבלטים כבר בשמיעה הראשונה – "Enter the Metal World" הפותח עם הגרוב המגניב, "Justice and Metal" שמזכיר את הגיטרות המהירות של Judas Priest, "Victory" המהיר בו הגיטריסט לוקח פיקוד על המיקרופון וכמובן "Steel", שיר הנושא שהוא השיר של האלבום בה' הידיעה, ואני חותמת לכם שברגע שתשמעו אותו ולו פעם אחת הוא לא ייצא לכם מהראש, עד כדי כך הוא קליט ו"עובד". באלבום יש לא מעט פוקוס על הגיטרות, שמצידן מספקות המון סולואים מהירים וטובים, ויש גם כמה קריצות מעניינות לפאוור מטאל כמו "The Band of the Hawk" שמלא בהאדרה עצמית, ליינים בומבסטיים, סולו מרשים ואווירה מלחמתית כללית, "Die-Hard Warrior" שמזכיר במעט את הסטייל של Iron Maiden ו-"Iron Hand" שנרשמה בו התעלות נפש קלה. את "Show Me How to Die" דווקא מצאתי מעט מטופש מדי, גם ללהקה שבמהותה אמורה להיות קצת מטופשת, אבל פזמון שמסתמך על השורה "החיים לא מספיקים, צריך למות" הוא קצת יותר מדי טינאייג'רי בשבילי. ב- "Savage and Saint" שומעים בבירור שמדובר בבחורה (בהתחלה חשבתי שמדובר כאן בזמרת אורחת) ולא ברור לי איך Valo עושה את זה, שניה אחרי שהיא צווחה וצעקה בכל טווח אפשרי היא פתאום שרה כאן בקול עדין ומתוק בצורה מנוגדת לחלוטין למה ששמענו ממנה עד עכשיו, וגם ב- "Iron Hand" המלחמתי לפתע מתגלה קטע יפה וגבוה, אופראי כמעט ונקי מכל לכלוך. "Stay Black" גם הוא מפגין צד אחר של Valo, טיזרי יותר, כשהגיטרות חורקות במן סאונד שמזכיר לי דווקא את Rob Zombie ובכלליות הוא מעט שונה משאר השירים באלבום.

Battle Beast הם החדשות המרעננות בז'אנר, הם עושים הכל נכון ויש להם חתיכת פרונטמנית שעומדת במשימה היטב ומצליחה לשיר בכל הצבעים המקובלים שמישהו אי פעם ביצע בז'אנר ואף מעבר לכך. הם ההוכחה לכך שדברים טובים באמת יכולים לצאת מתחרות מעט נדושה כמו מטאל בטאל, שלא חסרים לה מתנגדים וספקנים. מוסר ההשכל הוא שלהקות אנונימיות יכולות להגיע גבוה אם יש להן את השילוב של אמביציה, כשרון וחומר טוב במידה הנכונה, ול- Battle Beast יש את כל זה ויותר.