Belphegor – Pestapokalypse VI

כבר 16 שנה שהצמד האוסטרי Helmuth ו-Sigurd המייסדים והגיטריסטים של להקת Belphegor (פלוס בסיסטים ומתופפים לא קבועים), מנעימים את זמננו בשירי הלל לאלים ולשדי האופל והשאול באשר הם. הם מגדירים את המוזיקה שהם יוצרים כ-Supreme Death / Black Metal Art, אולם למי שעוקב במקצת אחר אלבומיהם במרוצת השנים, יגלה שבכל אלבום הם נעים כראות עיניהם על גבי אותה סקאלה מוזיקלית די רחבה שהם יצרו לעצמם. פעם יותר דת' ברוטאלי, ופעם יותר בלאק אפל.

בעוד ששני אלבומיהם הקודמים, Goatreich – Fleshcult ו-Lucifer Incestus אופיינו בדת' מטאל ברוטאלי, כאוטי ולא מאורגן, פנתה הפעם הלהקה יותר לכיוון הבלאק מטאל הסקנדינבי, כאשר הריפים של הגיטרות מתאפיינים בפריטה מהירה על המיתר, תבניות צלילים מאורגנות פחות או יותר, המסתלסלות לעיתים אף לכיוון אתני. עבודת התופים מהירה מאוד ברוב השירים, וקולם של Sigurd ו-Helmuth משתלב יפה ביחד, כאשר אחד מהם נובח בגראולים נמוכים ומאיימים והשני צווח צווחות גבוהות.

מאפיין בלאק מטאל סקנדינבי נוסף שבא לידי ביטוי בעוצמה רבה באלבום החדש של Belphegor – הליריקה. הלהקה הגדירה את האלבום כאלבום קונספט הנסב סביב השטן, המגיפה, וחזון אחרית הימים. המגוחך מעט בעניין, שעל אף שהלהקה ניסתה לגוון במקצת ולבצע את השירים בשלוש שפות שונות (לטינית, גרמנית ואנגלית), הלהקה עסקה בנושאים הללו מאז ומעולם, ועל כן אין פה שום חידוש מרענן. הדבר שהופך את האלבום למיוחד ושונה כל כך מאלבומיהם האחרונים של Belphegor היא ההפקה הנהדרת של Andy Classen (שהפיק להקות כמו Krisiun, Naglfar, Rotting Christ והרשימה עוד ארוכה), אליו חזרו לאחר שהפיק ב-95' את אלבומם The Last Supper.

הסאונד באלבום הרבה יותר חד וחלק, פחות צורם ומעניק מרקם של בגרות מוזיקלית ללהקה. השינוי הזה מתווסף לעובדה שהלהקה עזבה את חברת התקליטים האוסטרית Napalm Records לאחר רומן ממושך, וחתמה בענקית המטאל Nuclear Blast. האלבום נפתח בשיר המהיר והבועט "Belphegor – Hell's Ambassador" (אחד משני השירים באלבום להם יצא קליפ) שמתאפיין בריף מסולסל, עבודת תיפוף מהירה מאוד, מעט ברייקים וסולו גיטרה בודד, ובהחלט מראה על הצהרת הכוונות של הלהקה שאומרת "הפעם אתה תרד איתנו למחוזות אפלים יותר". השיר השני "Seyn Todt In Schwarts" ממשיך את אותו מומנטום של הריפים בעלי המרקם האתני, המקצב המהיר ודואט הגרואלים של Helmuth ו- Sigurd שנשמע טוב מתמיד.

"Angel Of Retribution" נותן אתנחתא מעט מהמקצב המהיר שהיה עד כה באלבום – הרבה יותר איטי ומאסיבי אולם עדיין אינו מוציא את המאזין מהאווירה האפלה של האלבום, אלא להיפך, המאזין שוקע עמוק יותר לתוך העולם המורבידי שהלהקה יוצרת. "Chants For The Devil" מחזיר אותנו שוב למקצב המהיר ולריפים המסולסלים שאפיינו את השירים הראשונים, ומוביל אותנו לשיא של האלבום בשיר הבא אחריו "Pest Teufel Apokalypse" שללא ספק הוא משלב את כל המרכיבים שהופכים את Belphegor לכל כך ייחודים – תיפוף מהיר, ברייקים, ריפים משתנים מעולם הבלאק, וצווחות בגרמנית ובלטינית שרק מזעזעים יותר המאזין.

"The Ancient Enemy" הבא אחר כך, ממשיך אמנם את אותו מומנטום של השיר הקודם אולם לא מגיע לאותם שיאים. "Bluhtsturm Erotika" (השיר השני לו יצא קליפ) איטי וצורם ומלווה בריף טריטוני (מצרך חובה בכל אלבום המוקדש לשטן כוחות אופל או כל מה שיוצא בזה). "Sanctus Perversum" מהווה ללא ספק אפילוג לאלבום ה"קונספט" הזה מבחינה מוסיקלית. המקצב ממשיך להיות מהיר, הריף המוביל והמסיים של השיר, נותן הרגשה של סוף ומוביל אותנו לקטע האינסטרומנטאלי הברוטלי הסוגר את האלבום – Das Pesthaus / Miasma Epilog. מעריצי Belphegor בפרט וחובבי בלאק ודת' בכלל בהחלט ייהנו מהאלבום. לאחר שני אלבומים פושרים במקצת הלהקה חוזרת להציג מוזיקה משובחת ובוגרת יותר. לכל מי שהסגנונות הללו לא ממש מדברים אליו והוא מעוניין להתחיל להתעניין בז'אנר, זה לא ממש אלבום טוב להתחיל איתו.