Beyond The Vortex – One

לאחרונה, שני ז'אנרים בולטים בצמיחה מהירה של להקות חדשות: המטאלקור, שממשיך לרכז סביבו זרמים רבים "במטאל המודרני", והדת' מטאל. במקביל להתבססותם המתמשכת של הז'אנרים, תהליך שזיכה את המאזינים בפנינים מוזיקליות אמיתיות לצד המון חרא, להקה צעירה משווייץ, Beyond The Vortex, מחליטה להקליט את אלבומה הראשון ("One"), שישלב את המיטב משני הסגנונות. את האלבום הקליטו חברי הלהקה באופן עצמאי לחלוטין, והייתה אחראית לכל שלביו למעט המיקס הסופי- עובדה מרשימה כשלעצמה, כשאיכות הסאונד לא נופלת מזו של אלבומים מתוקצבים יותר. ללא בסיסט, הרכב הלהקה כולל את: Lukas Villiger (סולן), Simon Burri ו-Oskar Zekorn (גיטרות), Dave Schlumpf (תופים).

הרעיון נשמע מעט מתמטי: ניקח ז'אנר פופולרי (מטאלקור), נוסיף לו משהו בועט בניחוח אירופאי (דת' מטאל), נעצב תדמית מתאימה, ויאללה. האזנה לאלבום עצמו מגלה תמונה שונה מעט, של תמימות וניסיון אמיתי לחדש. האלבום One אינו חדשני, אך הוא לא נשמע רע בהכרח. חולשתו המרכזית, אפוא, היא קושי מסוים בגיבוש הרעיונות השונים למסר מוזיקלי אחיד. כך לדוגמה, שיר שנפתח בצורה עוצמתית כמו "Devotion, Submission, Damnation", יכול לגלוש ללחנים מביכים באמצעו, כשלאחר שבירות חזקות וצרחות בסגנון הארדקור בולט, מגיעים גראולים עצבניים וסולו גיטרה מסתלסל ומלודי. ניכרת כאן שמירה על תבניות צרות- צלילים מכאן וצלילים משם שמלווים זה את זה, במקום שימוש בהשפעותיו ואווירתו של כל ז'אנר כבסיס למוזיקה שתשלב ביניהם. היצמדות זו "למקורות" (יהיו המקורות אשר יהיו) מאפיינת להקות צעירות, ובכל זאת, חבל. הצורך ליישב בין קלישאות הדת' מטאל לקלישאות המטאלקור כמקשה אחת גורע את תשומת הלב מהדברים הטובים שחברי Beyond The Vortex כן מצליחים לעשות.

השירים, רובם ככולם, מאופיינים ברמה טכנית גבוהה של הסולן והנגנים. לחני הגיטרות אמנם לא לחלוטין מתואמים זה עם זה מבחינה סגנונית, אך עומדים נהדר בזכות עצמם. האחידות המוזיקלית רופפת, אך לכל אורך הדרך Dave Schlumpf עושה עבודת קודש על התופים, שמאחדים בצורה מקצבית את השירים. קשה למצוא שיר לחלוטין טוב באלבום- " You'll Never See" נפתח בצורה מצוינת, אך גולש גם הוא לקלישאות עם ריף מסונתז של קלידים תמוהים, ודיבור דרמטי שקט שהופך לריף דת' מלודי עליז. לעומתו, " Passing Embers" הוא דוגמה לשיר מצוין, שמפיק את המיטב מהאמצעים בהם בחרו חברי הלהקה להשתמש. נדמה שהושם דגש גדול יותר על האווירה בשיר, ואליה הותאמו הלחנים- לא במקרה הם נשמעים רעננים יותר, מסונכרנים זה עם זה, מנוגנים בצורה יותר חכמה.

כבר שנים מדברים על הקושי ליצור מטאל. בסצנה שהולכת וגדלה יש כל כך הרבה, ולפעמים נדמה שנוצר מצב בו "השוק רווי"- אך לא כך הדברים נראים. בעיניי, מוזיקאים טובים קיימים, אך מתבלבלים לעתים בגלל הגישה הרחבה למוזיקה. אפשר לעשות כמעט כל דבר, כל עוד ההתמקדות בחותם אישי נשארת קריטריון חשוב- ולא רק יצירת מוזיקה טובה, חדשה, וכולי. בנוסף לעשיית דבר שאיש מעולם לא עשה, כדאי היה לחברי Beyond The Vortex להתמקד בעשיית הדבר אותו הם רוצים לעשות. האלבום רחוק מלהיות נפילה, אך מעורר השתוממות פעם אחת יותר מדי.