Biohazard – Means To An End

אם היו מחלקים פרס על מפעל חיים בסצינת ההארד-קור, אז להקת Biohazard הייתה קוטפת אותו בלי להתאמץ. אחרי הכל, היא בין הלהקות החלוצות בסגנון, ואולי אחת החשובות, בעיקר בגלל האמינות שלה. חברי Biohazard גדלו בשכונה בברקולין, אלימות, כנופיות, סמים וגזענות הם התפאורה בחיי היום-יום שלהם ומכאן באה ההשראה לטקסטים מחאתיים וחריפים. אפשר לראות את Biohazard כלהקה שלילית אבל המסר תמיד היה חיובי מתוך ניסיון לשפר ולתקן את אמריקה האמיתית.

שירים כמו "Punishment" ,"Tales From The Hard Side" ו-"Shades Of Gray" הפכו לקלאסיקות בזכות הייחוד המוזיקלי שלהם, השילוב בין הט'ראש מטאל, הפאנק-רוק וההיפ-הופ שהוליד את הסגנון של Biohazard והכל עדיין אולד סקול. שום דבר לא עשוי מתוך אופנה, או ניסיון להיות מגניבים. הלהקה עברה כמה לייבלים, בהתאם לפופולריות שלה במשך השנים ואת הדיסק הנוכחי הוציאה בלייבל SPV, למרות זאת Biohazard היא לא טרנד, היא עמוד תווך.

אלבום האולפן השמיני של הלהקה, Means To An End, הוא עוד נורת אזהרה לחברה מושחתת, שבה הכסף מכריע את הדין. "My Life, MY Way", הקטע שפותח את הדיסק מתחיל בריף הארד-קור טיפוסי עם סירנות של משטרה ברקע, אין ספק, הם חזרו! השירה עם גיבוי של כל הלהקה, השילוב בין Evan Seinfeld הזמר / באסיסט ל-Billy Graziadei הזמר / גיטריסט, עובדת נהדר. השיר הזה ממשיך בדיוק היכן שהאלבום המפורסם שלהם Urban Discipline עצר. גם המסר לא השתנה "I Live My Life My Way, And I'll Die By What I Say"

השיר השני "The Fire Burns Inside" אפילו עוד יותר טיפוסי, תיפוף מטורף, ריפים נותנים בראש, איזה כיף! Biohazard עושים בית ספר לכל הלהקות בסביבה, אפילו הסולו גיטרה של Scott Roberts מרגש. הריפים לא מפסיקים ולא נחלשים לרגע. אני חייב לציין את עבודת התופים הנדירה של Danny Schuler – אין הרבה מתופפים כאלה שמנגנים כל כך חזק ומהר ועדיין שומרים על Feel בנגינה וסאונד סנר בין היפים ששמעתי. וזה רק הולך ומתגבר. שימו לב לשיר השביעי, "Kings Never Die" – איזה מהירות – זה נשמע כמו ספיד מטאל עד ששירת ההארדקור של Billy נכנסת.

נראה ש-Biohazard הלכה על גישת ה-"כמה שיותר כבד יותר טוב" אבל מה שחסר לי בדיסק החדש, זה קצת מהראפ האולד סקול של Evan, שזה אחד הדברים שהיו מיוחדים בלהקה – בגלל הגרוב שהראפ מוסיף לשירים. אמנם יש מזה קצת בשיר התשיעי, "To The Grave" שהוא שיר מצויין בפני עצמו, אבל עדיין, היה אפשר לתת קצת יותר גרוב במקום לחפור בלי הפסקה. עוד נקודה ראוייה לביקורת היא ההפקה המוזיקלית הבסיסית של הדיסק שלוקה בחסר מפני שאין בה שום דבר מחדש. בתקופה כזאת שהסאונד וההפקה הם חלק בלתי נפרד מהמוזיקה, להקה כמו Biohazard צריכה להוביל את הדרך, להתקדם בנושא ההפקה ולא להישאר תקועה מאחור עם סאונד של שנות ה-90.

בסה"כ, Means To An End הוא דיסק הארדקור טוב, אפילו טוב מאוד. חברי Biohazard עושים את העבודה כמו שהם יודעים, האמת בפנים, האנרגיות שם, אבל למרות זאת תקשיבו קודם לאלבומים הישנים שלהם.