Black Mountain – Wilderness Heart

Black Mountain, להקה קנדית מוערכת, משחררת בימים אלו את אלבומם השלישי, "לב ערבות", ובהיעדר דרך אחרת לתאר את היופי הצרוף שקורה באלבום הזה, בואו פשוט נגיד שאין שם מתאים יותר לאלבום מאשר התרגום העברי הצולע שהענקתי לו – הם יאחזו לכם בלב, ימעכו אותו בעדינות, וישחררו אותו לרוץ בערבות הקפואים של המרחבים הקנדים המושלגים. אין באמת דרך להגדיר את הז'אנר המוזיקלי של Black Mountain, לכן בואו נסכם שמדובר בלהקת סבנטיז טיפוסית,שבמקרה איתרע מזלה לשחרר אלבומים בשנות האלפיים.

השיר הראשון, The Hair Song, מבהיר לנו בדיוק לאן נכנסנו – לחדר החזרות של חבורת ילדי פרחים מעושנים, שגדלו על Led Zeppelin ופולק אמריקאי טיפוסי. יתרה מכך, מדובר בחתיכת מטעה, מכיוון שאם קראתם את הביקורת על האלבום באתר המתעסק במטאל, לא תבינו לרגע מה אתם עושים כאן – שיר רוק'נרול מקסים, הנשען על התבניות המוכרות של Zeppelin, ואפילו מזכיר שיר שלהם בשלב מסוים, במהלך הרמוני. ואם חשבתם שהבנתם מה העניין עם האלבום הזה, מגיע במהרה Old Fangs, עם ריף סטונר משובח, קלידים מהפנטים המזכירים עבודות אוואנגרד פרוג רוקיות, ותפקידי שירה הלקוחים היישר מבית מדרשם פרנסיס בלאק וחבריו מה Pixies. או.קיי, אתם תאמרו בהנהון מבין. אנחנו נמצאים במעין אלבום רוק המשתמש בתבניות מטאל מסורתי בשביל ליצור תמהיל מקורי ומעניין. Radiant Eyes האקוסטי והמרטיט גם יגבה אתכם בהרגשה הזו, עם הטקסט המרגש והביצוע הווקאלי של שני הסולנים, Stephan McBean ו Amber Webber. אבל פתיחת Rollercoaster תשנה את דעתכם במהרה, מכיוון שהרבה זמן לא שמעתם המנון סטונר כל כך כיפי, שמורכב מכל כך הרבה רבדים ושכבות. או.קיי, עכשיו אתם מבינים לחלוטין – מדובר בהרכב סטונר, שפשוט החליט לפתוח את האלבום השלישי במעין הצהרת נאמנות לדגל מדינת שנות השבעים.חה, נראה אתכם מתמודדים עם ההצהרה הזו,בזמן שאתם במהלכו של הד באנגינג מחויך, עם Let Spirits Ride, מעין הפגזת Sabbath, Maiden ו Deep Purple עם סאונד מלוכלך יותר וחי יותר.

עכשיו התמונה מתבהרת. "הוא מספר לנו על אלבום סטונר מטאל עם השפעות סבנטיז ואינדי רוק. למה לקח לו כל כך הרבה זמן להגיע לשם? איזה דביל הכתב הזה". נשמע לכם מוכר? נשמע לכם ברור? הא, שוב טעות בידיכם. הבלדה המופלאה buried By the Blues תחבר אתכם לקאנטרי ולרגעים האפיים יותר של Zeppelin – כן, חזרנו אליהם. The Way to Gone יחבר אותנו לא רק לקאנטרי, אלא גם לרוק'נרול העשיר של The Doors, ברגעים הטובים שלהם, בהם לא נכנעו למלל חסר הפשר של מוריסון. וכל זאת, עם לחנים פשוטים ומושלמים, קליטים ומרגשים, שמצליחים להיות גם מעניינים על הדרך. הגרוב מתגבר באמצע The Way to Gone, Amber Webber מצטרפת לעמדת השירה, וכל השיר מקבל תפנית מלודית צפויה, שעדיין מצליחה לשמור את תשומת הלב שלכם בריכוז שיא. האווירה המעושנת אופפת אתכם כעת, ואתם מגלים שאתם כבר שבויים בתוך חדר החזרות של Black Mountain. כשיתחיל שיא הנושא, אתם כבר לא תופתעו מכלום, ובטח שלא מעוד המנון סטונר כבד, שמתחיל עם הקול הנשי החד גוני (שמצליח לרגש למרות היותו כזה) של Webber, ונמשך עם סי פארט מגניב ביותר, שמצרף לקלחת ההשפעות גם את Genesis ו King Crimson. ואז מגיעים שני השירים האחרונים באלבום, שמנחיתים את הסטירה המצלצלת באופן רשמי, וגורמים לכם להבין את ההצהרה שתגיע בעוד כמה שורות בצורה הטובה ביותר.

סיום האלבום נוטה לשקט, שאוגר בתוכו סערת רגשות אדירה. Sadie, השיר האחרון, הוא בלדה קטנה וצנועה, עם המון נגיעות קאנטרי, שמזכירות לנו ש Black Mountain מגיעים מהשלג, ולא מהמדבר. מהלובן האינסופי, עם היערות השקטים מדי, והרוח המנשבת בעדינות ושורקת ליד אוזנינו, כזו שיכולה בכל רגע להפוך לסערה קטלנית. Sadie מסתיים באווירה טעונה ומתוחה, ושקט משתרר סביבכם. עכשיו נגמר האלבום, אחרי 42 דקות עמוסות ומלאות, שבפירוש הרגישו קצרות מדי. אתם רוצים עוד, ומיד שועטים אל המחשב בשביל לגלות עוד אלבומים של הלהקה הזו. מצאתם עוד כמה, וגיליתם שיש להם גם כמה EP's. אחרי ששמעתם את כל שאר החומרים של הלהקה, הבנתם ש Wilderness Heart הוא יצירת המופת שלהם.

ואז גם מחלחלת לחלקכם ההבנה הברורה. Wilderness Heart הוא אלבום השנה. היציאה המרגשת ביותר ששמעתם ב 2010. היצירה הפשוטה ביותר, חסרת היומרות, הכנה ביותר. ועם ההבנה הזו, אתם יכולים להתחיל את 2011, ולדמיין שאתם בכלל חיים ב 1976. עוד מעט יתחיל העשור הבא, שיהרוס לכם את הילדות, ויביא עימו בשורה של לובן אינסופי מסוג אחר, מוזיקה פלסטית וערכים קפיטליסטיים שיוזרקו לכם לווריד. מצד שני, תיכף תתחיל מלחמת לבנון (הראשונה, השלישית, העשירית) ותוקם ממשלת אחדות לאומית. מה עוד חדש? כנראה שכלום. אבל בינתיים, אם עוד לא השתכנעתם ש Wilderness Heart הוא מאסטרפיס, השיגו לכם עותק שלו, כבו את האורות בחדר, שימו עליכם את האזניות, ועצמו עיניים. הנה השלג מתחיל לרדת, והנה אקורד הפתיחה של The Hair Song. האזנה נעימה.