Black Sachbak – No Pay No Gain

לבלאק סחבק יש שתי נקודות מוצא מעולות שמספקות להם את היכולת לכבוש אותי מראש: הראשונה, הם מנגנים Thrash, שזה אחד הז'אנרים האהובים עלי ביותר במטאל. והנקודה השניה, הם משתמשים בטקסטים קומוניסטים בשירים שלהם. טקסטים כאלה הם טקסטים שגדלתי עליהם ולמדתי אותם ומחוברים מאוד לתפיסת העולם שלי.

שמעתי את האלבום של הסחבק בהמון מקומות: באוטו בדרך לעבודה, בעצירות קצרות בצד הדרך, בנסיעות ברכבת ותוך כדי לימודים,אפילו תוך כדי שינה פעם אחת. ברצינות, שמעתי את הדיסק הזה כמה עשרות פעמים.אם אתם שואלים את עצמכם "למה למען השם צריך לשמוע אלבום כ"כ הרבה פעמים כדי לכתוב עליו סקירה?", אז אספר לכם שאני אוהב להעמיק בחומר שלי, בעיקר כשהאלבום לא בא לי חלק ונקי מההתחלה. אני צריך זמן להתרגל אליו ולהכיר אותו במצבי רוח שונים ושעות שונות כדי להיות כמה שיותר שלם עם הסקירה שלי.
והאלבום הזה של בלאק סחבק לא היה שונה מההיבט הזה, אז בואו נרד קצת לעומקו.

עשרים ושתיים דקות וארבע שניות הם פרק הזמן שיקח לכם לשמוע את האלבום הזה, ת'ראש מטאל עם נגיעות הארדקור והרבה מאוד רעש. בהתאמה לז'אנר יש לנו שירים קצרים ומהירים שנעים בין דקה וקצת לשתיים וחצי דקות (אוקיי, יש שיר אחד ארוך יותר) הסגנון גס, מהיר, מלוכלך ואפילו קצת מעליב,הח'ברה מבלאק סחבק לא סופרים אף אחד. האלבום נפתח ב Beer law, גיטרות ת'ראשיות ומהירות עם שירה עוד יותר מהירה, השיר רץ במהירות שיא וכל הכבוד לבללי שמסוגל לשיר בכזו מהירות, זה מרשים. הטקסט עצמו נוגע באלכוהול וחוקים, על הויכוח הקבוע בין הפגיעה בזכויות האזרח לבין הרצון להגן עלינו מנזקים שגורמים שיכורים, סחטיין על סחבק שהם מתעסקים בזה.

עוברים לשיר השני ופה יש לנו משחקים קצת שונים, הסאונד הכללי נשמר, אבל נוספה שירה הרמונית הימנונית של חברי הלהקה, ואפילו סולו מהיר בטירוף בסוף השיר. השיר הרביעי, Fuck your law מתחיל טוב, קצב מהיר כרגיל,צחוק פסיכוטי בתחילתו והתחלת שיר עם חוסר קצב מתוכנן, די מגניב. רק שבהמשך השיר הוא שוב נופל לקלישאות ת'ראש קלאסיות ונשמע די שבלוני ודומה לשאר החומר באלבום, גם הטקסט פה שמתעסק במערכת המשפט ובחוסר הצדק שמפלה את החלשים ומשרת את העשירים מועבר בצורה קצת שטוחה.

Haircut I Never Got, לא מתייחס לעיצוב השיער של חברי הלקה, אלא מתעסק בתספורות של בעלי ההון, אותן מחיקות חובות על חשבון כולנו, לבלאק סחבק יש מה להגיד בנושא והם בועטים ישר לפנים, השיר עשוי טוב, משתמש ברפיטים הימנוניים מוצלחים, סולו גיטרו טוב, שירת קצב מרשימה, ירידות ועליות בקצב ואפילו שימוש בסימפולים של קרנג מצבי הנינג'ה.

Marx was right ,השיר השישי באלבום הוא שם גאוני לשיר ומשפט גאוני בכלל, הוא יושב בהשאלה על"כהנא צדק". וכמובן שמי שיודע מי היה מרקס, מבין שהכוונה פה היא בהפוך על הפוך לגמרי.
השיר עצמו מתאר כשלון של השיטה הכלכלית הנוכחית בדיוק כמו שמרקס חזה שיקרה, אבל שוב, היישום הטקסטואלי והמוזיקלי פה מפספס בגדול.

בכלל, השירה באלבום הזה לא עוברת בשבילי טוב, אולי זה רק אני אבל המבטא שבללי מריץ מזכיר לי את הסגנון של הסולן של איפקטד משרום. מעין אנגלית עם מבטא ספרדי גס. וזה פשוט לא נשמע טוב, וכן אני יודע שאנחנו מדברים על ז'אנר שבו הסולן הוא לא זמר אופרה קלאסי, אבל עדיין משהו פה צריך להשמע אחרת. ממשיכים באלבום ונדלג קצת קדימה, יש באמצע קאבר ל"סוהר" של תמיר גל. אני לא יודע מה אנשים אחרים יחשבו עליו, לא נפלתי מהגאג הזה.

שני השירים האחרונים של האלבום The imf ו TV הם השירים הכי טובים באלבום, ושירים שממש אהבתי, כבר התרגלתי לסגנון השירה של בללי בקטע הזה (ככה שיכולתי לשים את הביקורת עליו בצד) המקצבים שלהם מגניבים ונעשה שימוש בקצב קולי טוב יותר, האנרגיה אמיתית יותר והלהקה עושה שימוש מושכל יותר בסולואים וריפים, שזה בדיוק מה שהיה חסר לי לאורך האלבום, החלק הזה הרבה פחות מונוטוני והרבה יותר מעניין לשמיעה.

לסיכום, האלבום קצר, אנרגטי ומהיר במיוחד לכל אורכו. האנרגיה לא נתפסת לי כאמיתית רוב הזמן בדיוק כמו שההגשה של רעיונות מרקסיסטיים הייתה יכול להיות הרבה פחות פשטנית והרבה יותר חריפה וממוקדת. אני לא אוהב את השירה אבל ללא ספק מחבב את יכולת הנגינה הטכנית של האנשים ואת ההפקה המושקעת והנקיה שעשו כאן, בעיקר מבחינת הסאונד. העיצוב הכללי היא עוד דוגמא לזה שהסחבק לא שמים זין על אף אחד (בקטע חיובי)העטיפה המושקעת והת'ראשית עושה כבוד גדול לז'אנר, ובנוסף ברוח אותה תקופה ישנה תמונה אחורית של חברי הלהקה שנראית כאילו לקחו אותה מצילומים שלהם מטיול שנתי.