Borknagar – Urd

Borknagar היא אחת מאותן הלהקות ששמה יכול להיות בעל 1,000 משמעויות שונות. הלהקה המתפתחת ללא הפסק ומגיעה מהעיר Bergen, כוללת בין היתר חברים ממגוון להקות מטאל מפורסמות (כדוגמת Enslaved, Ulver, Arcturus, Molested ו-Gorgoroth), כבר נגעה בכל כך הרבה סגנונות מוסיקליים, שלבטח יש להם באמתחתם איזה אלבום או שניים שימצאו חן בעיניכם.

מתחילת הדרך הלהקה התחילה באופן מדהים ונאמן למקורות ז'אנר ה-Viking Metal באלבום הבכורה העונה לשם הלהקה ובאלבום The Olden Domain, נראה היה שהדרך סלולה לפניהם, כמעט כאילו היו סוג של Bathory החדשים בצורה כזו או אחרת.
אך אז, עם הנסיקה הסגנונית המוקצנת באלבום The Archaic Course וב-Quintessence שאחריו, קהל מחתרת ה-Black Metal התפצל לשתי דעות שונות בנוגע ל- Borknagar. קהל הבלאקרים-הקשוחים-במיוחד שהולכים לפי הספר קילל את השינוי, בטענה שהוא מבזה את המקור המוסיקלי של הלהקה. מצד שני, הקהל הנוטה יותר ל-Progressive ולהתבטאות אומנותית נראה ששיבח את מה שהפך להיות "Black Metal למאזיני מטאל שלא אוהבים Black Metal" (אחד מהציטטות אודות The Archaic Course באתר הגנזך Metal Archives). אבל כעת, לאחר כמה וכמה אלבומים שיהיה ממש קשה לקרוא להם Black Metal בכל צורה, נראה ש-Borknagar הצליחה להכניס מעט מהשורשים המוסיקליים שלהם אל תוך תצורתם הנוכחית. קודם כל הגיע Universal, ועכשיו עם אלבומם החדש Urd, הלהקה הצליחה להגדיר עצמה מבחינה סגנונית כמשהו חדש וטרי פעם נוספת. השאלה היא איך האלבום החדש עומד לצד הקלאסיקות של הלהקה משני צידי המתרס ? האם הוא מחזיק מעמד מול האלבומים הראשונים כמו Borknagar או The Olden Domain ? האם הוא שייך לצידם של Quintessence ו-The Archaic Course ? טוב, נדמה שהתשובה היא "די באמצע".

מהפתיח של השיר Epochalypse ניתן לחוש בהרגשה של גדולה. דמיינו את עצמכם על סירה, חולפים דרך הפיורדים של נורבגיה, בדרככם למלחמה, או לגילויה של היבשת האירופאית. השירה הנקייה והיפיפייה המבוצעת על ידי Vintersorg לצד צרחות ה-Black Metal הבשרניות שלו הן בלי ספק יחידות מסוגן, לא רחוק ממה ש-Christian Avelstam עשה עבור Scar Symmetry. הוא כמובן גם מקבל עזרה רבתי בזכות חברי להקתו, ביניהם המתופף לשעבר של Dimmu Burgir ו-Arcturus – האיש אשר נקרא ICS Vortex. האווירה איננה אפלה כאן, אך גם איננה בדיוק אור שמש יומיומי, אלא פשוט אווירה קרירה ונוקשה של דבר מה אפי וגדול מהחיים.

עם מעבר תופים נוסף, אנחנו עוברים לשיר Roots (בלי Bloody Roots, מן הסתם). עבודת הגיטרה המעניינת של Oystien G. Brun מוכיחה את עצמה, כאשר הוא משלב בין סולואים מלודיים לריפים של Oldschool Black Metal מדי פעם ופעם. אם אני צריך להשוות אותו למישהו אחר בעסק, כמה שהדבר ישמע קצת נטול השראה וצפוי, אני צריך להשוות אותו ל-Ivar Bjornson. למרות שזה יכול להרגיש נינוח יותר בהלחנת מוסיקה כבדה יותר, Oystien G. Brun ללא ספק נשמע הרבה יותר טוב על גיטרה אקוסטית. העניין הזה בולט בהחלט בסוף של Roots ובשיר הבא, The Beauty Of Dead Cities. זה למשל שיר שיש לי בעיה איתו. למה, תשאלו ? וובכן, החלק הראשון של השיר הוא איכות צרופה, שחוזרת גם באמצעו של השיר, אבל החל מהשנייה ה-25 ואלך יש שימוש כל כך מיותר ומעצבן בקלידים שגורם לזה להרגיש פשוט צפוי וצ'יזי, כמו כן גם ליין הגיטרות מרגיש לא במקום. גם כאשר המומנטום חוזר לו – השיר מרגיש כמו רכבת הרים של איכויות, עד לחלק המגיע ב-3:16 ופשוט מחרב את מה שאהבתי בשיר. זה הופך משם לשילוב בין פופיות, Black Metal (אבל לא, לא כמו Semargel, אם אתם רוצים לצחוק קצת במידה ואתם לא מכירים) ונגינת אורגן שגורמים ביחד לשיר להפוך לנטול רעיון ומטרה.

אך למזלנו הדבר קורה מספיק מוקדם כדי שלא נתייאש מהאלבום כולו, כי ישר אח"כ חוזר האלבום בחזרה לדרך המלך עם השיר The Earthling. השיר הכבד כולל גם חלקים איטיים המזדחלים להם לצד הפצצות Viking Metal נאמנות למקור, ועוסק בחיבור של המין האנושי אל הטבע המקיף אותו. השיר משרה תחושה הררית, ועומד בגדול מאחורי התמה המרכזית של האלמנטים הטבעיים מאחורי האלבום. לאחר שיר זה עוקב שיר אינסטרומנטאלי שנקרא The Plain Of Memories, שהוא בסופו של דבר בסדר, אבל נשמע יותר מדי כמו שיר שנלקח מפס הקול של 'שר הטבעות' או 'משחקי הכס'.

לאחר זאת, האלבום קורס אל תוך שיר כבד בהרבה, שנקרא Mount Regency. פתיח מרהיב של קלידים וגיטרה המרביצה בכבדות, וכמו כן שירתו המעולה של Vintersorg עם קולו המחורחר שמזכיר לנו אלי כיצד נשמעה Borknagar בהפקותיה הראשונות. אך לפני שהתרגלנו, הקלידים חוזרים לשיר והמטפו משתנה על מנת להראות לנו ש-Borknagar עדיין עושים את הקטע האישי שלהם בנישה הזו.

כאן מתחיל השיר הטוב ביותר באלבום, Frostrite. השיר יכול להיות מתואר רק כעוצר נשימה. פתיח עם מעט דיסטורשן מלווה בשירה נקייה ויפה דוחפים את השיר אל תוך קצב מהיר. ואז, הדחף להפוך את השיר ל"אפי וארוך בו כולם מראים כמה הם יודעים לנגן היטב" מרים את ראשו המכוער בשיר The Winter Eclipse. למרות הכול, לעומת הסקירה האחרונה שלי על Tsjuder, נראה ש-Borknagar מצליחים לצלוח את המטלה הזו עם סגנון ועם חן. השירה השונה של ICS Vortex, Vintersorg וגם Lazare בולטות כולן לטובה בשיר זה, כמו כן גם הסולואים שלרוב בכל מקרה נמצאים בסטנדרט גבוה אצל Borknagar.

לבסוף, אנחנו מגיעים אל שני השירים האחרונים. לצערנו, השיר אשר נקרא Deeper World איננו מגיע לרמתם של Frostrite ו-The Winter Eclipse עוקבו. זהו כנראה השיר החלש ביותר באלבום, הוא אפילו לא מחזיק ביתרונות של שירים כמו The Beauty Of Dead Cities. רק עוד איזה תלאי בחלק המשעמם יותר של ההיסטוריה של Borknagar. והנה מגיע מסענו לסיומו, בשיר Age Of Creation. השיר מהווה תצוגה יפה של האלבום כולו בשיר אחד. הגראולים והשירה הנקייה של Vintersorg, עבודת הגיטרה המובילה, וריפי הליבה כולם זורחים בפעם האחרונה כאשר הם רוכבים אל הסיומת.

השיר נהיה עם הזמן איטי יותר ויותר, האור מהבהב בפעם האחרונה ואז הקהל מריע. Borknagar חזרו. Urd הוא אחד מהאלבומים היותר טובים בדיסקוגרפיה שלהם, ובלי ספק הטוב ביותר שלהם בשנים האחרונות. בלי ספק צעד קדימה מההתעסקות חסרת הטעם של Universe, האלבום Urd מרגיש כאילו יש לו מסר הרבה יותר גדול וחושב מסתם אוננות מוסיקלית. Urd יכול לנוח על זרי הדפנה לצד אלבומים כמו Axioma Ethica Odini של Enslaved בהצגתם את עלייתו של Black Metal הרבה יותר אומנותי ומעניין. ועל כן נאמר Skål !

* נקודה חשובה לאלה בעלי הגרסה המוגבלת – כל מה שאתם מקבלים מעבר לעטיפה יפה זה ביצוע שלא עושה רושם על אף אחד לשירם של Metallica מהאלבום השחור שנקרא My Friend Of Misery, מאוסף המחווה שארגנו Metal Hammer לפני שנה. לא מעניין.