Breaking Benjamin – Phobia

Braeking Benjamin היא להקה שמגשרת בין מטאל לבלדות רוק, בין פצצות אנרגיה למלודיות יפות ואפילו דביקות. ההשוואה ל-Staind בלתי נמנעת, לא צריך להיות מבין גדול במוזיקה בשביל למצוא קווים דומים בין הלהקות, ואם כבר אז נזכיר גם את Hoobastank ,Nickleback ושאר להקות פוסט גראנג' בתור ההשפעות הבולטות של חברי הלהקה. הלהקה קמה בסוף שנת 2000 והוציאה מאז שלושה אלבומים. הדיסק החדש Phobia אולי לא בא להציב סטנדרט חדש למוזיקה אלא פשוט להביא שירים מרגשים וטובים.

הבעיה העיקרית עם הדיסק היא שהוא לא ממריא, וגם כשהוא כבר עומד על המסלול ונראה שעוד דקה הקברניט ידליק את השלט "נא להדק את החגורות", יש עיכוב בטיסה. בעיה זאת נובעת בעיקר ממלודיות דביקות מידי שמגיעות בפזמונים ומושכות את הלהקה לכיוון הבלדות המתוקות, אפילו אם השיר לא ממש רוצה ללכת לכיוון הזה. מהבחינה הזאת הדיסק של Braeking Benjamin מרגיש כמו ילד שרוצה להיות מגניב ואז שם על עצמו חולצה של מטאליקה וחגורה עם ניטים, אבל עמוק בלב, הוא היה מת להיות יו"ר מועדון השח-מט של בי"ס.

הדיסק נפתח באינטרו קצר שלקוח משדה תעופה, ומתחבר ל-"Dairy Of Jane", הסינגל הראשון מתוך האלבום. הריף מאוד קצ'י, ובפעם השניה ששמעתי את השיר כבר זימזמתי אותו להנאתי – ההגשה של השירה מצויינת והיא משתלבת מאוד יפה עם הברייקים של הגיטרות והתופים בבתים. הפזמון אמנם פותח את השיר כמו שפזמון אמור לעשות אבל זאת המלודיה של השירה שמרגישה מזוייפת, לא מבחינת התווים, אלא בהרגשה. בן ברנלי, הזמר, מדגיש את המילה "Place", בצורה שמעלה אצלי גיחוך, וזה הורס את השיר.

"Evil Angel" הוא דוגמא מצויינת להעתקה מ-Staind בריף הפתיחה, שמזכיר במיוחד את השיר "Open Your Eyes" – והשירה בו רומזת מאוד על השפעות של Tool עם מלודיה איטית ומאוד מעניינת. המקצב של השיר בנוי טוב והבאסיסט מארק ג'יימס קלפסקי עושה עבודה מצויינת, עם סאונד באס עמוק אבל עדיין חד. אך כשמגיע הפזמון אני מאבד את הסבלנות, כמה קיצ' אפשר לבלוע? "Put Me To Sleep Evil Angel, Open Your Wings Evil Angel" – נשמע קצת כמו להקת בלאק, אלא שזאת כמובן לא הכוונה. הקו בין נו מטאל לפופ הוא מאוד דק, יש להקות שיודעות לשמור עליו ויש כאלו שחוטאות בו ומייצרות שירי פופ שיש בהם במקרה דיסטורשן, כמו למשל השיר "Hero" של הסולן של Nickleback, אם תרצו.

גם "Topless" מביא איתו מלודיית Tool וסוף סוף מעלה אצלי התלהבות, הריף של הגיטרה ממש מצויין, הכל מאוד Tight ודוחף קדימה. למרות שהבית מאוד קצר יש התפתחות בין החלק הראשון לחלק השני, עבודת הפקה מצויינת. גם כשהוא מגיע לפזמון, השיר ממשיך לעבוד! המלודייה נשמעת כמו ששיר מטאל צריך להשמע, כואבת וכועסת, המילים קצת קיצ'יות אבל בשלב הזה, אני מוכן להסתפק. הצרחות ב-C- Part נותנות בראש והחיבור הזה בין ריפים של גראנג' סיאטלי עם נו-מטאל, עושה את העבודה – חבל שהשיר הזה נגמר מהר מידי.

במקרה של Breaking Benjamin האובר-מוזיקליות שלהם פוגם באיכות השירים, למרות שאני בטוח שהכוונה נמצאת בכל אחד מהם, היא הולכת לאיבוד בתוך הקיטץ' וה-"יופי" המוזיקלי. אולי הניגוד הזה הוא הייחוד של בן והחבר'ה, וההשקעה והמחשבה ניכרת בכל שלב בדיסק, ההיפך, אין כאן שמץ של חיפוף, בשבילי, זה פשוט לא קורה.