Bulldozer – Unexpected Fate

לנו יש את נקמת הטרקטור, לצה"ל D-9, למזרח ירושלמים יש דחפורים, שופלים או JCB ולאיטלקים יש את Bulldozer ואני לא מתכוון למיקי רוזנטל. אני מתכוון דווקא ללהקת מטאל, כיוון שזה העיסוק המרכזי של האתר. לא הרבה מכירים אותה, אבל Bulldozer נמצאת ברקע כבר חצי יובל. את Bulldozer משווים וממקמים באותה שורה עם Venom כחלוצת ז'אנר הת'ראש \ בלאק מטאל או לחילופין עם Motorhead. לצערי ולצער המעריצים הלהקה ספגה עלבונות וקטילות מצד העיתונות הכללית ועיתונות המטאל באופן פרטני בגלל איכות סאונד נמוכה, יכולות נגינה עלובות וכתיבה פרימיטיבית על סף הגיחוך. אבל למרות זאת הלהקה הגיעה למעמד של קאלט וזאת מכמה סיבות: בגלל ששנים היה כמעט בלתי אפשרי להשיג את אלבומיה (למרות שיצאו בחברת Roadrunner); בגלל הייחוד ועובדת היות חבריה חלוצים; בגלל כמה שירים אלמותיים דוגמת "Cut-Throat" או "Neurodeliri" המופיע באלבום הנושא שם זה.

אני חייב לציין ש-Neurodeliri שיצא ב-1988 הוא בין אלבומי המטאל הראשונים ששמעתי. אפשר להגיד שהתחלתי לשמוע מטאל בין השאר הודות ל-Bulldozer. קצת לגבי חברי הלהקה, מעבר לזה שהם אוהבים פיצות, פסטות, כדורגל ומעריצים את צ'יצ'ולינה הם גם נוהגים לכתוב על סקס, אלכוהול, דתות ותורת הנסתר. באלבומיהם הם מנסים לשוות לעצמם מראה "אפל". הלהקה הוקמה במילנו בתחילת שנות ה-80' ע"י הבסיסט Dario Carria והגיטריסט Andy Panigada שצירפו לשורות את הסולן Alberto Contini או בכינויו Ac Wild. בשלב מסוים דריו והמתופף נאלצו לעזוב את הלהקה בגלל לחץ מההורים (?!). AC תפס את עמדת הבסיסט ו-Don Andrass החליף את המתופף הקודם. אמנם Dario הספיק להקליט מספר שירים לאלבום הראשון The Day Of Wrath, אבל הוא לא זכה להיות חלק מהלהקה עם החתמתה ב-Roadrunner. מאוחר יותר הוא יקים את Neurodeliri, יוציא אלבום אחד ויתאבד. Dario זכה להכרה לאחר מותו עם צאת האלבום Neurodeliri ב-1988. ב-1992, אחרי אלבום בהופעה חיה ו-EP הלהקה נכנסה לקיפאון שהסתיים ב-2008 עם הוצאת אלבום הופעה חדש.

כנראה של-AC ול-Andy נמאס לשבת בבית לכן השנה הם החליטו להתאחד ולהוציא אלבום אולפן חדש. כמתופף הם גיוסו את Manu (כמו מדונה, שקירה, האומן שהיה ידוע בעבר כפרינס, ג'קיצ'ן וכד') ובנוסף אליו מתארחים באלבום כמה קליברים רצינים: הגיטריסטית Jennifer batten מי שליוותה את מייקל ג'קסון באחיזת אשכיו בסיבובי הופעות, Olaf Thorsen או בשמו המקורי Carlo Andrea Magnani מלהקת Labyrinth, הגיטריסט Kiko Loureiro (מ-Angra) והבסיסט Billy Sheehan (ניגן עם Steve Vai ועוד). רק חבל מאוד ש-AC ו-Andy לא הסתייעו בכותבים יותר מוכשרים למילים. דומה כי החבר'ה כתבו באיטלקית ותרגמו לאנגלית את המילים, כך שמשהו הלך לאיבוד בדרך. או לחילופין, אין להם מושג בכתיבת שירים.

עד כאן הקדמה. לגבי ההוצאה עצמה: מרשימה. בחזית, איור בו לוחם אמריקאי מול מחבל מתאבד, כומר קתולי מול מטאליסט עטוי קורפס-פיינט, רב מול לוחם חמאס \ חזבאללה ונזיר טיבטי מול (כנראה) חייל סיני כשברקע ילדים רעבים (סומלים או מכל מדינה אפריקאית אחרת שתושביה רעבים ללחם). אמרה ברורה וחדה – לשים סוף למלחמות כי יש דברים חשובים יותר! למעשה, האיור מהווה רמז אפי לליריקה שנכתבה לאלבום. למען האמת, Bulldozer היא האחרונה שהיית מצפה ממנה לעטיפה פוליטית \ דתית שכזו. להוצאה מצורף פוסטר קטן אשר מצד אחד מופיע הציור שציינתי, ומצד שני תמונת חברי הלהקה. בפנים ההוצאה, שזורות תמונות של אי אלו מראות מלחמה מאצלנו ועד המזרח הרחוק ואפריקה. בחוברת עצמה, על רקע מילות השירים מופיעים איורים בנושא אותו שיר.

הלהקה לקחה מספר בחירות מעניינות בנושא עיצוב החוברת – שיבוץ תמונה של AC יחד עם Jennifer (עטויה חולצה של Bulldozer) וציון 2 נקודות: הלהקה לא השתמשה בשום אפקטים או סמפלים וללהקה אין אתר רשמי. הערות אלו מראות כמה חשוב ל-Bulldozer להישאר אמיתיים לז'אנר אליו הם משתייכים. בסאונד נשמרת מידה של פרימיטיביות, הוא מזכיר את Neurodeliri אך עם זאת הרבה יותר חד וברור. הרצועה הראשונה "Unexpected Fate", שהיא גם שיר הנושא, עוסקת באדישות כלפי הרעב המתרחש באפריקה. השיר נפתח בקטע קלידים אפל, מתובל בסולו של Jennifer ופורץ בתיפוף מהיר עם כניסה צווחת של AC. לפזמון יש גוון מלודי דיי יוצא דופן. השיר מהווה כניסה אלימה לאלבום ובהחלט מעורר סקרנות להמשיך לשמוע. הרצועה השנייה "Aces Of Blasphemy" נפתחת בריף מהיר ותיפוף חד. השיר מדבר על תופעת שריפה וחילול הכנסיות. שוב, המילים עלובות, אבל אם מתעלמים מהם ומסתפקים בהאזנה מגלים שיר ת'ראש קלאסי שמקבל "בוסט" עם סולו מלודי ומהיר.

"Use Your Brain" הוא דוגמא מעולה ללהקה ששומרת על צביונה המקורי אבל לא נתקעת בעבר. השיר נפתח בריף חד וצורם מלווה בפריטה (פן חדשני עבור הלהקה) והפזמון מזכיר את Suicidal Tendencies בשימוש במעיין שירת ראפ. לאורך הבתים נשמר השימוש באותו ריף. בסוף השיר מתבצע דו קרב של גיטריסטים – Andy מול Kiko. אתם יכולים להבחין בהבדלים… במילות השיר מצוין השם Mr. Micro – אני יכול רק לשער שהכוונה היא לאינטרנט כיוון שהשיר הבא "Micro VIP" כמו הרצועה הקודמת עוסק באינטרנט. אם תקראו את מילות השיר תוכלו לגלות של-AC יש בעיה עם האינטרנט, או שהוא פשוט מתבאס שאין לו הרבה חברים בפייסבוק. מבחינת מבנה השיר וצורת השירה, הוא זהה לשיר הקודם, אך בגשר יש שימוש במלודיה לא טיפוסית. "Buried Alive By Thrash" נפתח בסולו ארוך של Olaf. ניתן לחשוב כי אנחנו הולכים לשמוע שיר פאוור קופצני על איזה אלף ביערות האלפים אבל מהר מאוד השיר מקבל את אותו אופי ת'ראשי גם מהבחינה המוזיקלית וגם מבחינת נושא השיר – זיהום אוויר.

2 הרצועות האחרונות מדברות למעשה על האיסלאם הקיצוני. "The Counter Crusade" בנוי באופן לא מדויק, נעשה ניסיון לנפח אותו: מצד אחד שימוש בתיפוף וריפים אופיינים לת'ראש המקורי, אך בפזמון נעשה שימוש בשירה מלודית (לא מבריקה במיוחד) ותוך כדי בסולו בס של Sheehan המלווה דקלום של AC, ולסיום סולו מטורף של Kiko חותם את השיר שמתחבר לקטע סולו של Jennifer המלווה ע"י נגינת אורגן של AC. לבסוף, "In The Name" שחותם את האלבום, הוא השיר השני ברצף הפוליטי \ דתי. ברגע ששמעתי שהולך לצאת Bulldozer חדש ממש לא ציפיתי לשמוע את מה ששמעתי ב 40 הדקות. מטאל בסיסי מתובל בסולואים מהירים ומתוחכמים, כתיבה מוזיקלית הלקוחה מלפני 20 שנה יחד עם יסודות מודרניים, ליריקה שבסיסה הנושאי הולם את סגנון הלהקה אך בא לידי ביטוי באופן פחות הולם. לדעתי הכתיבה היא שהורסת ללהקה, אך לרגע לא מורידה מההערכה הכללית של האלבום. לסיכום, נדהמתי תוך כדי ההאזנה ולרגע לא הצטערתי על הרכישה. 3 חבר'ה יצאו מהמקרר, חיממו את הפיצה בתנור גחלים תוך כדי מתן שיעור להרבה להקות ותיקות איך לעשות קאמבק (תסלחו לי על השימוש החוזר במטבח האיטלקי).
|MS|2407|MS|