Caliban – Coverfield

הנה דרך מקורית להראות את חוסר הרלוונטיות של להקה לעולם המוסיקה אליו היא שייכת. להוציא אלבום קאברים משמים. לא, קבלו תיקון, לא אלבום קאברים – אלא EP קטן ומסכן. Caliban היו לפני חצי עשור אחת מסמלי ההצלחה של Metalcore גרמני, או לצורך העניין, לא אמריקאי. היא לא הייתה חלוצה בתחום בשום צורה, אבל היא כן זכתה לתשומת הלב הגואה של הציבור האירופאי. אחרי שלהקות כמו Killswitch Engage ו-Unearth פרצו את הדרך באירופה, כולל הופעות בפסטיבלים רבים שהיו שמורים עד כה למטאליסטים אמיתיים בלבד (דהינו, Wacken ו-Hellfest בפורמט הקודם שלו) – הדרך של Caliban ושאר חברותיה הגרמניות להיכנס לתחומי המטאל היה פשוט וקל. Caliban הפכו לנציגים הבכירים של המטאלקור הגרמני, משאירים את Heaven Shall Burn ו-Fear My Thoughts, שתי להקות שלכל אורך התקופות שלהן היו מוכשרות מאלה בהרבה, קצת מאחור. אחד מאלבומיה של Caliban אפילו הופק על ידי Andreas, סולן להקת המטאל הענקית In Flames שכבר עשור שלם שוחה בבריכה של הקטנים מבחינה מוסיקלית (ועל זה בקרוב).

אבל ב-2007 קרה הטוויסט האמיתי, וה-Metalcore הפך לכל כך פופולארי שלהקות כמו Bullet For My Valentine ו-Trivium החלו למשול במצעד הפזמונים האירופאי לא פחות מהנציגות המקומיות. Caliban לא באמת יכלה להתחרות עם הבריטים והאמריקאים כבדי המשקל והטכניקה – וקצת דעכה, ושחררה את האלבום הגרוע ביותר שלה – Revenge Of Caliban לפני שנה וחצי בערך. על מנת לחזור אל הסוס ולהוכיח שהם עדיין קול שיש להתחשב בו, החליטה Caliban להכנס לאולפן ולהקליט EP שמורכב מקאברים בלבד לאומני הרוק המשפיעים או האהודים או הפופולארים בעיני הלהקה. הקשר בין ארבעת השירים הוא תמוה במקרה הטוב. נדמה ש-Caliban פשוט רצתה להצדיע למי שלדעתם מגיעה הצדעה, אבל בעוד ש-Pete Steel סולן ומנהיג Type O Negative נפטר בשנתיים האחרונות, נציג ה-Beatles האחרון שעזב את העולם עשה לפני שנים, ונכון להיום At The Gates מחזיקים במלוא ההרכב שלהם באודם בחיים.

הבחירה להקליט EP שמורכב מקאברים היא נועזת. להבדיל מהקלטת אלבום קאברים שלם – ששם כל חבר להקה דוחף שיר או שניים שהוא אוהב או שהשפיע עליו מאד – ומפרקים לו את הצורה – או במקרה טוב יותר, לוקחים פשוט שירים פופולאריים ומפרקים להם את הצורה. לעשות קאבר בגרסת מטאל לשירים מוכרים זו הדרך להצלחה של מאה להקות Metalcore ו-Screamo במילניום הטרי, מ-Lady Gaga שזוכה לאין ספור קאברים גרועים ועד ל-Adele שזוכה לאין סוף קאברים גרועים – שתיהן לאו דווקא סובלות מנחת זרוען של להקות מטאל כושלות. אבל אם יש הבדל מהותי בין להקליט שיר של Adele בגרסת מטאל קלוקלת לבין להקליט שיר של Type O Negative בגרסת מטאל קלוקלת – זה ש-Type O Negative נמצאים מאד קרוב למטאל בלאו הכי, והשינוי הדרסטי שעובר על השיר בעיקר מוריד מערכו ולא שם אותו בטריטוריה זרה ומשעשעת.

אז אם נסתכל על ה-EP הזה שיר אחר שיר נגלה כמה דברים משעממים על הלהקה ועל הטעם המוסיקלי שלהם, כאלה שיכולנו לנחש ממרחק של קילומטרים, ואולי גם קצת ירד לנו הרספקט אליהם. אז השיר הראשון הוא אכן My Girlfriend's Girlfriend של Type O Negative. במקום להציע מלודיית גיטרה שתוביל את השיר להבדיל מהקלידים שבמקור – הלהקה השאירה את הקלידים, ופשוט החליפה את שירת הבס המאיימת של Steel בצרחות שאופייניות ללהקה. סתם כזה. השיר השני הוא Sonne של Rammstein, שיר שאפילו מטאליסטים שמתרחקים ממפלצת האינדסטריאל רוק הגרמנית כמעט ומכירים בע"פ. לא הבחירה הכי טבעית לביצוע קאבר של Rammstein, שמחזיקה בקרבה לפחות עשרה שירים טובים יותר, אבל ניחא. הבעיה היא שגם פה הכל נשאר פחות או יותר אותו הדבר, רק עם גראולים. כן, אז Caliban יודעים גרמנית וזה בא להם הכי טבעי בעולם בתור להקה גרמנית, כל הקטע של לשיר בגרמנית. אבל אין פה שום ערך מוסף.

השיר שבכלל מבזה את ה-EP הזה הוא Blinded By Fear. זה לא שהביצוע כזה נורא שהוא מבייש את הפירמה, הוא פשוט הדבר הכי מיותר בעולם. על At The Gates אי אפשר אפילו להלביש סקרימים או גראולים מבלי שהמקור ישמע פשוט יותר טוב ואותנטי, והתוצאה היא גרסה מיותרת כמו אלף הגרסאות המיותרות ל-At The Gates, במיוחד לשיר הזה. השיר הסוגר הוא דווקא היחיד שיש בו משהו מעניין, אבל חכו להפתעה בסוף. Helter Skelter של ה-Beatles תורגם למטאל עצבני ונותן בראש, ואפילו הולחם בסיומת שלו קטע Deathcore סתמי, רק כדי שחובבי הז'אנר ימצאו מה לחפש בלהקה הזו. סוף כל סוף תעוזה מוסיקלית, כביכול, כן ? אז זהו – שגם פה הבחירה של Caliban היא מנוונת, כי Dimension Zero, אותה להקה שנוסדה על ידי Jesper, גיטריסט In Flames איתם הם נהגו להתרועע כל כך הרבה, עשתה לזה כבר ביצוע, והביצוע ההוא היה יותר טוב, גם במשהו שנמצא על המטאל הקיצוני והמלודי. זה מבלי להזכר שגם Motley Crue עשו זאת, וגם הם עשו זאת יותר טוב.

אין שום סיבה נראית לעין לקנות את ה-EP הזה, ובקושי אני מוצא סיבה להקשיב לו ב-Youtube. מילא אם היו פה עוד 6-7 שירים, אולי היינו מוצאים איזו אמירה של הלהקה בעיבודים שלה. מילא אם היה איזה משהו מקשר בין כל השירים, מן קונספט אחיד ולא סתם בחירות אקראיות. אבל אין. באסה ל-Caliban.