Caliban – The Undying Darkness

29/05/06
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Intro
  2. I Rape Myself
  3. Song About Killing
  4. It's Our Burden To Bleed
  5. Nothing Is Forever
  6. Together Alone
  7. My Fiction Beauty
  8. No More 2nd Chances
  9. I Refuse To Keep On Living...
  10. Sick Of Running Away
  11. Moment Of Clarity
  12. Army Of Me
  13. Room Of Nowhere

תמיד כשמדברים על להקה, מדברים על סגנון מסויים. השיוך לז'אנר מוזיקלי כלשהו כמובן הגיוני, מתבקש ואפילו עושה טוב לתעשיית המוזיקה שמגלגלת מיליונים על אופנות וטרנדים חדשים. מטאל-קור הוא סגנון מוזר כזה, כי מצד אחד יש בו אלמנטים של אולדסקול מטאל, ומצד שני, הוא מאוד חדשני, עם נגיעות באימו. Caliban היא להקה כזאת – לא מחדשת כלום ויחד עם זאת, נשמעת רעננה ועדכנית. The Undying Darkness הוא הדיסק השישי של הלהקה הגרמנית, שכולל 12 שירים מצויינים והוא הופק על ידי Anders Friden סולן להקת In Flames, בצורה מקצועית ביותר.

הסאונד נכון, חד וברור, בדיוק כמו שצריך. הרצינות וההתמדה של חברי הלהקה ניכרת, הם לא מחפפים, לא מעגלים פינות ושומעים את זה. ה-Intro הגותי מכניס ישר לאווירה, אבל זה "I Rape Myself" שפשוט פותח את הדלת ונותן לכל הדיסק לעבור בצורה חלקה. השיר בנוי כל כך נכון, הבתים נותנים בראש, בצרחות / גראוולים לפנים, על רקע דאבל באסים של המתופף Patrick Grun והפזמון מכסח עוד יותר, אבל עם שירה מלודית יפה. זאת מלודיה שנדבקת אליך חזק ואתה מזמזם אותה כל היום, למרות שהמילים די ילדותיות.

"Song About Killing" ממשיך במילים הלא משכנעות, מה שמנחם אותי זאת העובדה שרוב הזמן לא מבינים את הטקסט והצרחות נשמעות מספיק טוב. הדיסק ממשיך בלי עצירה לשיר השלישי המצויין, "It's Our Burden To Bleed" שגם בו יש פזמון מלודי מדהים. הניגוד הזה בין הצרחות של הסולן Andy Dorner לשירה היפה שלו בפזמונים עושה את העבודה. Caliban מצליחים לשזור לאורך הדיסק עוגנים בתוך השירים שלהם שגורמים לרצות לשמוע את הדיסק שוב ושוב. ההשוואה ל-Killswich Engage כמובן מתבקשת אבל בסוף השיר הזה יש ריף "Half Time" עם שריקות גיטרה סטייל פנתרה – פשוט מעולה!

עוד שיר מדהים שתפס את אוזני מייד הוא "My Fiction Beauty" שחוץ מהפזמון היפה יש בו שבירות מטורפות ובתים שנותנים בראש. גם בשיר הזה המבנה עשוי הכי נכון, לא יותר מידי פרטים, הכל כמו שצריך. אחת הבעיות בדיסק היא שחברי Caliban לא משנים את התבנית ושומרים את השירה הנקייה רק לפזמונים. היה יכול להיות מעניין לשמוע בית שקט ופזמון נותן בראש. בעיה נוספת שכבר ציינתי היא הטקסטים, שלצערי לוקים בחוסר בגרות, אבל באופן כללי, הדיסק עושה את העבודה. בין אם אתם אוהבים מטאל, מטאל-קור, אימו או סתם נהנים ממוזיקה, ל-Caliban יש את מה שאתם צריכים.