1. Chronolith
  2. Mummified In Bong Water
  3. Disposal Of The Baggy
  4. Every Bud Smoken
  5. Sentenced To Burn One
  6. Addicted To Hash In A Tin
  7. Fucked With Northern Lights
  8. Experiment In Horticulture
  9. Gallery Of Stupid High

בזמן שמרבית אוכלוסיית המטאליסטים יעדיפו להכהות את חושיהם בעזרת הטיפה המרה, והרכבים כמו Tankard ו-Onkel Tom שרים על כך שאין דבר יותר טוב מאלכוהול – יהיו אלו אשר יעדיפו להיעזר בדרכים טיפה פחות קונבנציונאליות ויפנו אל כוחו של העלה הירוק. חברי להקת Cannabis Corpse הם בדיוק אלו המתיימרים לא רק לעשן חשיש, אלא גם להעביר את המסר – שהחשיש עצמו הוא אחלה בחלה – בגראולים. לפני כשנה, כשרק שמעתי על קיומו של ההרכב (ועוד לא האזנתי לו), הייתי בטוח שמדובר בעוד שטות חולפת, עוד איזה טריק שיווקי ממולח שיתפוגג לו עם הזמן. "כמה מגניב להיות ה-Tankard של החשיש", חשבתי לעצמי בספקנות, אבל רק לאחר ששמעתי את האלבום הנ"ל בעצם הבנתי עד כמה טעיתי באותו רושם ראשוני.

דבר ראשון שהפתיע אותי, היה לגלות כי חברי ההרכב הם לא סתם ילדי חשיש משועממים אלא נגנים על רמה. אם זה הבסיסט Phillip Hall מ-Municipal Waste, או Nick Poulos הגיטריסט מ- Parasytic, והאיש והגראול – Andy Horn שבמקביל שר ב-Battlemaster. מה שנובע מכך כמובן, הוא הדבר השני שהפתיע אותי – התוכן המוזיקאלי של האלבום. אם שמים לרגע בצד את כל נושא עישון הגראס, שאנוכי לא מתחבר אליו, אפשר ליהנות בלי קשר לליריקה מאולדסקול דת' מטאל ברוטאלי לפנים! ההתייחסות הכי פשוטה שאפשר למצוא להיבט המוזיקאלי של ההרכב מסתכמת בכך שמדובר ב-Cannibal Corpse החשישניקים – הם נשמעים הן מבחינת הסאונד והריפים, והן בסגנון השירה כמו Cannibal Corpse בתקופת Chris Barnes.

הדמיון לא נעצר רק בתוכן המוזיקאלי – אלא גם בכל מה שסובב אותו: לוגו ההרכב דומה ב-98 אחוז בצורתו ללוגו של Cannibal Corpse, וכך גם שמותיהם של השירים – עם שרבוב ההומור שלהם בכל הנוגע לחשיש. כך למשל באלבום תוכלו להתקל בשירים כמו "Addicted To Vaginal Skin Fucked With Northen Lights", שדומה ל-"Addicted To Hush In A Tin" ו-"Fucked With A Knife" של Cannibal Corpse או "Galley Of Stupid High" מתקשר לנו לשיר "Gallery Of Suicide". מבחינה חיצונית מדובר גם כן בעטיפה גאונית המותאמת להלך הרוח – ממבט חטוף העטיפה נראית כמו כל עטיפות האולדסקול המצוירות מפעם הכוללות בתוכן סמלים גרוטסקיים ורמז לאפוקליפסה מורבידית, אך אם בוחנים אותה לזמן של יותר מ-2 שניות, מבחינים עוד יותר בהומור שההרכב משדר – כאשר נראות רוחות רפאים שטניות משתחוות לבאנג ירוק הניצב על גבעת גולגולות.

ללא ספק, מי שרוח השטות נחה עליו לא יכול שלא לאהוב את הלהקה הזו. ד"א, כבר ציינתי ששם האלבום גם הוא פרודיה לאלבום Tomb Of The Mutilated של CC? אני חייב לומר כי גם אם באופן כללי עישון חשיש לא מדבר אליכם, בסופו של דבר אם אתם אנשי דת' מטאל אשר נהנים מהאפיזודות המבעיתות והברוטאליות של Cannibal Corpse, אין סיבה שלא תיהנו מהאלבום הזה. אין צורך בהעמקה ופירוט של כל שיר בנפרד, מאחר והם נגזרות של שירי Cannibal Corpse, ובמילים אחרות – ברוטאליות לשמה! ריפים כבדים ורוצחים, טירוף של דאבל באס, ליינים חולניים של הבאס, וסגנון השירה הקאלסי כמו שנהימות דת' מטאל אמורות להישמע. הם עושים פשוט עבודה מצוינת בלקיחת הסאונד וההפקה של Cannibal Corpse וסיפוחם לעצמם – דבר שקרוב לוודאי ש-Chris Barnes יאהב מאוד בתור חובב עלים גדול. תקראו להם איך שתרצו – פרויקט צד, בדיחה מהלכת וכדומה… זה לא ישנה את העובדה ש-CANNABIS Corpse היא להקת דת' מטאל, והאלבום הזה רוצח!