Children of Bodom – Halo of Blood

הלסינקי, חורף 2012 – חבורת ארוכי שיער פינים קופאים באולפן ההקלטות במשך מספר חודשים, פורטים ודופקים על כל מה שזז בכדי ליצור אלבום חדש ושמיני במספרו לChildren of Bodom.

תל אביב, קיץ 2013 – אני נכנס נוטף זיעה הביתה כמו בכל יום בחום המקולל, לאחר ששגעת ילדי החופש הגדול ברחבי העיר נעצרה בצלצול הגואל של בית הספר, ואני פותח את האלבום לראשונה. מלאך המוות המפורסם מחכה לי שם, עומד כפסל קפוא ולא נותר לי אלא לקנא. Children חזרו אחרי שנתיים באלבום קר, מנוכר ועקוב מדם.

הפעלתי את המזגן על רמת קיפאון מוחלטת, ולחצתי Play. מיד נשמעו זעקותיו של Alexi.

האלבום "Halo Of Blood", בעל השם המעט ילדותי והקשר החזק של הלהקה עם נוער המטאל הצעיר לא מונע ממני ציפייה גדולה, במיוחד לאחר ההופעה המדהימה של ההרכב בארץ. השירים זורמים, הגיטרות ממשיכות לצווח, הקלידים מייללים והתופים נשמעים כמכונת ירייה משומנת. אבל האמת היא, שאלו שלא עקבו בדריכות אחר הקריירה של ההרכב, אולי אפילו לא יבחינו שמדובר באלבום חדש. השירים נשמעים בסגנון מאוד צ'ילדרני, כזה שאי אפשר לזייף או להעתיק. מאוד טכני מהיר וכסחני. אין באלבום החדש בשורה של ממש או חידוש, אלא פשוט המשך ישיר בקו שאותו התחילה הלהקה לפני כ-20 שנה.

החבורה מאגם בודום באה לעבוד, ומהר. האלבום נפתח בזעקה וננעל בצרחה בעשרה שירים שאחד אחרי השני דופקים את הראש ואת עור התוף. יחד עם המפיק הקבוע שלהם Peter Tägtgren (Amorphis, Sabaton) יצרו Children אלבום בכלל לא רע, מהיר וקצבי אך חסר להיטים. גם אחרי מספר שמיעות אין שיר שנשאר לי בראש ליותר מרגע חולף. גם עפ"י העטיפה, נראה כי מלאך המוות הפיני כבר מעט עייף, ומעט צפוי. חוץ מהסינגל "Transference" לא איתרתי שיר שראוי יהיה להיכנס לאלבום האוסף הבא של ההרכב. נראה כי אין בשורה חדשה תחת השמש הקפואה של הלסינקי.

האלבום מאוד אחיד בקונספט המוכר של Children Of Bodom. מעריץ וותיק של ההרכב בוודאי לא יתאכזב, אך מצד שני לא ימצא כאן משהו מרענן ועדכני. הכל נשמע דומה מדי לחומר הקודם של ההרכב. האלבום לא מומלץ למי שלראשונה שומע את Children, מכיוון שהוא חוזר על עצמו ולא משאיר רושם טוב כמו הקודמים. הוא אלבום לא רע, אך לא יותר מכך. אבל זה בסדר Alexi, אני לא כועס, אלא קצת מאוכזב.

בסקירת ההרכב הקודמת שלי, החמאתי מאוד לדיסק אוסף שהוציאו ואילו הפעם האלבום קצת נפל בין הכיסאות. אולי התרככתי עם השנים, אולי החום הישראלי קצת שינה אותי, אבל האלבום האחרון של Children הוא בעיניי בינוני, בערך כמו הצ'אנס של נבחרת ישראל לעלות למונדיאל הבא.

מעבר לקונספט המאוד נדוש של "דם" וזהו, ההרגשה הכללית בעת האזנה לאלבום היא שההרכב אולץ להיכלא באולפן ההקלטות ע"י חברת התקליטים, עד ליציאת מוצר שיינתן למכירה מסחרית גלובלית. זה לא שהאלבום מאוד רע, אבל הוא גם לא טוב ובהחלט לא אחד מאבני הדרך בדיסקוגרפיה העמוסה של ההרכב. בשמיעה רציפה כמעט שכל השירים נשמעים לי כמאין אלתורים שחוברו לשיר אחד ארוך במיוחד.

האלבום בהחלט היה גורף הצלחות רבות אילו היה אלבום הבכורה של להקה מקומית, אבל מהחבורה הוותיקה הזו ציפיתי ליותר. אני מודה, מChildren of Bodom מעט עייפתי.