Coheed and Cambria – The Afterman: Descension
בסופו של החלק הראשון , חשבתי לעצמי שרגע, מה? ככה זה נגמר? הוא מת? או יותר גרוע, אבוד לנצח? כלל וכלל לא! בתחילת חודש פברואר השנה אני נכנס לפייסבוק ורואה פוסט מהלהקה, שמבשר שחלקו השני של האלבום הכפול (מה לעזאזל?!) יוצא יום למחרת. מדהים! חלק שני לפני שסיימתי לחרוש על החלק הראשון! ואני העזתי לקרוא לעצמי מעריץ שרוף. האלבום שוחרר ל-iTunes בחמישי לפברואר 2013, בעודי יושב במשרד (ריעננתי אחת לחצי שעה). הורדתי אותו מיד. Descension היה בידיי. שמעתי אותו בדרכי הביתה, והוא היה כל מה שקיוויתי שיהיה.
האלבום מתחיל היכן שהסתיים – Sirius מוקף בהילה של Evagria, שהצילה אותו ממוות אחרי שספינתו, שהייתה דרכו היחידה לחזור הביתה, הושמדה והישויות שהשתלטו עליו לפניה דרדרו את מצבו הבריאותי. בעודו בטוח שהוא עומד למות, ישות נוספת באה לעזרתו של Sirius.
Sentry the Defiant היא ישות חייל שנרצח על ידי הישות מהאלבום הקודם, Vic the Butcher, כאשר ניסה לחשוף את פשעי המלחמה שלו. Sirius מבין ש-Sentry נאחז בשנאתו ל-Vic ועל כן לא יכול לעבור לצד המואר של ה-Keywork. הוא משכנע אותו שעליו לעזוב את מלחמות העבר שלו מאחור ולהמשיך הלאה. Sentry עובר אל הצד המואר ומשאיר את Sirius חסר הגנה, אך למזלו Evagria חוזרת ומראה לו כיצד לצאת מה-Keywork. לאחר שיצא, הוא נוחת על תחנת חלל שמחזירה אותו הביתה. על אף שחשב שהיה רק שבוע בתוך ה-Keywork, All Mother מגלה לו שהוא היה שם 547 ימים.
בשירים הבאים באלבום, מסופר על כך שגיבור הסיפור חוזר הביתה, נחוש לשתף את ממצאיו עם שאר העולם שלו, אך מבין שהדבר יעורר כאוס ומחליט לשתף ממצאים שקריים על מקור האנרגיה של העולם. בידיעה שלא יוכל לספר את האמת, הוא פונה לנסות לשחזר את מערכת היחסים עם אשתו, Meri, אך במהלך נסיעה ברכב זו אומרת לו שלא תוכל להיות איתו מפני שהיא אוהבת אדם אחר ובהיריון ממנו. Sirius מאבד שליטה על הרכב וגורם לתאונה שהורגת את אשתו.
הסיפור נגמר בכך ש-Sirius והמערכת All Mother חוזרים בספינה ל-Keywork, בכדי שיוכלו למצוא את אשתו ולהובילה אל הצד המואר.
שני החלקים באלבום כוללים בתוכם שירים מלאי דיסטורשן כבד, יחד עם שירים שקטים ורגועים יותר, כאשר כל השירים מעבירים את תחושות הדמויות בסיפור באופן יוצא מן הכלל. מעריצים יותר כבדים של הלהקה יראו באלבום הזה חזרה של הלהקה לסגנון המוכר והאהוב, שננטש באלבום הקודם, Year of the Black Rainbow. מבחינתי? אלבום הקונספט האהוב עליי בכל הזמנים, אפילו יותר מאלו של Dream Theater או Mastodon, ואני אומר זאת בידיעה שיהיו רבים שיחלקו עליי.