Corrosion of Conformity – Corrosion of Conformity

אם השם Corrsion of Conformity לא אומר לכם הרבה זה לא לגמרי אשמתכם. ההרכב המצוין הזה, אחד היחידים שעברו בהצלחה בין שנות ה-80' ל 90' והלאה, התפרק או נכנס לתרדמת חורף ארוכה בשנת 2006. Pepper Kennan הסולן/גיטריסט המשיך עם הסופרגרופ Down שכוללת חברים מ Pantera ו Crowbar ושאר חברי הלהקה השתתפו בפרויקטים שונים. למרות שחלקם התאחדו עם ה Lineup של האלבום Blind לסיבוב הופעות קצר, הלהקה נכנסה לתרדמת עד לשנת 2010 והספיקה קצת להישכח. מיהם לעזאזל COC? מיד.

אז COC קמו בשנת 1982 ותחילה ניגנו Hardcore Punk ברוח התקופה שעם הזמן התפתח לכיוונים יותר ויותר מטאליים. כשיצא האלבום Animosity נשמע היטב סגנון ה Crossover, שבאלבום Blind משנת 1991 התפתח למוטציית Thrash-Stoner די יחודית להרכב והיה הפריצה הגדולה הראשונה שלהם. התחנה האחרונה באבולוצייה המוזיקלית של ההרכב נשמעת היטב באלבום Deliverance מ 1994 שכבר הציג לעולם מוזיקה מטאלית, אך כזו שהולכת יד ביד עם הגראנג' והגרוב מטאל של אותה תקופה כשעיקר ההשראה נלקחת מהרכבי Stoner ומלהקת Black Sabbath. הסאונד הזה נשאר איתם פחות או יותר עד היום ומייצג את הלהקה נאמנה. עם השנים כאמור, היו שינוים רבים בהרכב. הם החלו כטריו, עם הזמן Mike Dean ששר בחלק מהחומרים המוקדמים חזר אחורה לעמדת הבסיסט, עזב את הלהקה וחזר אליה, כשכמה וכמה סולנים התחלפו עד ש Pepper Kennan התקבע בעמדת הסולן עד לאלבום האחרון של הלהקה איתו בשנת 2005.

ההתפתחות המוזיקלית של הלהקה הלכה יד ביד עם הטרנדים המוזיקליים של שנות ה-80' וה90' ועזרה להם לשרוד בהפיכות המוזיקליות שהיו דאז – מות המטאל המסורתי של שנות ה-80' ותחיית ה Grunge וה Alternative וה Funk Metal/. בניגוד ללהקות רבות שנאלצו להפוך את עורן בכדי למצוא חן בעיני הקהל וMTV על מנת להמשיך ולמכור אלבומים COC התאימו לרוח התקופה כמו כפפה והסצנה המוזיקלית שהייתה עבדה טוב מאוד לטובתם לעומת הקודמות אשר איבדו הרבה כבוד בעיני הקהל שלהן עד כדי כך שחלקן לא שרדו. אז אחרי הרבה שנים ושחיקה טבעית, לצד פרויקטים אחרים, בשנת 2010 שלושה חברי Core של ההרכב החליטו לחזור ולהרים את הלהקה לאחר הההפסקה שלקחו, בחזרה כטריו ממש כמו שהיו לפני 27 שנה. כש Mike Dean חוזר לעמדת השירה במקביל לעמדת הבס, המתופף Reed Mullin והגיטריסט Woody Weatherman שביחד עם Mullin גם עזר בשירה. כחלק מהחזרה לשורשים של ההרכב, הם עשו את הצעד הצפוי של לקרוא לאלבום בשם הלהקה, כשהעטיפה מציגה את הסמל המגניב של ההרכב בלבד עם איזה עיצוב מסוגנן ופשוט, על רקע שחור. ממש כמו פעם.

האלבום נפתח בשיר Psychic Vampire, פתיח אנרגטי ומצוין, שבהחלט מחזיר אותנו בקלות לימי Animosity עם פזמון Punk מהיר ומדבק ושירה מצוינת של Mike Dean. הוא אומנם איננו זמר גדול, אין לו את הקול האדיר שיש ל Pepper Keenan או אפילו ל Agell Karl אבל לקול הרזה והחלוד שלו יש אופי יחודי שהולם את התצורה החדשה של הלהקה והמינימליזם שבשירה שלו מתאים מאוד לחומר החדש. River of Stone כבר יותר נשמע כמו הCOC שמוכרים לרובנו, עם שיר שמחבר ישן וחדש. אבל גם פה – בולט לטובה הסאונד הרזה של הלהקה שמדגיש את יחודו של הרכב. Leeches חוזר באותו כיוון אולדסקול, בשיר Crossover של ממש, שנשמע בועט ורענן כאילו לא עברו כמעט 30 שנה מאז שהלהקה ניגנה דברים מהסוג הזה. Your Tomorrow הוא עוד שיר מצוין, עם מילים מאתגרות ומבנה ממכר שמצדיק פעם נוספת את האיחוד הנוסטלגי של הליין אפ.

על מנת לשמור על האיזון ישנם שירים כמו The Doom שממשיכים את אותו קו Stonery של הלהקה בצורה אדוקה ואפילו חוזרים עוד יותר לשורשים ה Sabbathים, אך אלו נשמרים בגבולות הגזרה, כשהם מתובלי קצב בריא וגיטרת בס בולטת שמחזירה את השיר לטריטוריה היחודית שלהם. The Moneychangers הוא עוד שיר שרק הלהקה בהרכב הנוכחי שלה יכלה להוציא, Crossover של פעם, עם להקה בוגרת יותר, ממוקדת יותר וכתובה חריף יותר ומכיל על הדרך הרבה קריצות מגניבות ורמיזות למקורות ההשראה שמבצבצים ללא הרף במוזיקה של הלהקה.

COC עשו באלבום הזה מה שהרבה להקות שקיימות 30 שנה רוצות ורק מעט מהן מצליחות באמת – לחזור באמת ובתמים למקורות מבלי להישמע זקנים או טרחנים, באלבום שאומנם לא יכל לצאת ב1985 וטוב שכך, שכן רק להקה בוגרת ולמודת קרבות יכלה להוציא אותו אחרי המון שנים של התחשלות כנגנים, כותבים ומבצעים. בעזרת הרכב מצומצם הם מצליחים להוציא מעצמם את המקסימום. החסרון היחידי שאני מצליח לחשוב עליו באלבום הזה, יהיה עבור המעריצים השרופים של תקופת Deliverance ו Pepper – שעלולים להתאכזב מהכיוון הרטרו של הלהקה ומהקול הצרוד, אך הלא תמיד מרשים של Dean והחומר שאומנם נשמע כמו הלהקה, אבל עלול להרגיש מחופף מעט לחלק מהמעריצים. השאר ואני ביניהם נשארו עם אלבום מצוין ביד, אחד המהנים של 2012 עד כה שאומנם לא מחדש כלום ושום דבר, אבל מזכיר איך אלבום רוק מהנה צריך להישמע.