Crimfall – As The Path Unfolds…

הפולק מטאל של היום הוא לא הפולק מטאל של פעם, במיוחד כשמדובר בפינלנד. למרות שרוב הלהקות שהביאו לפריחה של הז'אנר ברחבי העולם עדיין פעילות, רבות מהן הלכו לדרכים שונות, אם זה בניסיון להתבגר, או בשאיפה לחקור מחוזות אחרים בתחום שנהיה כה פופולארי. שתיים מהלהקות הפיניות האהובות עלי, ואלו שתמיד תהיה לי חיבה לאלבומים הראשונים שלהן, הן Finntroll ו-Moonsorrow. בזמנו, ואני כולה מדבר על תחילת העשור האחרון, שתיהן עשו "פולק מטאל", גם אם זה לא היה בדיוק פולק מטאל כפי שהוא מוגדר כיום – ל-Finntroll היה את הפסיכוטיות והאקורדיון ואילו ל-Moonsorrow היה את האווירה האפית והמקהלה הויקינגית בין השאר.

בימינו, Finntroll התקרבו אל הבלאק מטאל ואילו Moonsorrow מוגדרים כויקינג מטאל ומעדיפים לעשות שירים אפיים באורך של 15 עד 30 דקות ומעלה. הכל טוב ויפה, אבל עבורי עדיין היו חסרים אותם צלילים קסומים והאווירה של פעם, לפחות עד שגיליתי את Crimfall. מדובר בלהקה צעירה מאד שהוקמה רק לפני כשנתיים, ועם אלבום בכורה כזה מרשים, אני בספק אם לא נשמע על השלישייה הזו גם בעתיד. אכן כן, Crimfall מורכבת מ-3 אנשים בלבד, הגיטריסט \ בסיסט \ שאר דברי נוי Jakke Viitala וזוג הסולנים Mikko Häkkinen ו-Helena Haaparanta שנותנים נופח שונה לפולק מטאל עם שילוב הקולות שלהם.

לאחר אינטרו קצר, מלחמתי-משהו, שנשמע כאילו נלקח מפסקול לסרט קולנוע, אנחנו מגיעים לשיר הראשון "The Crown Of Treason". השיר נפתח במקצב מהיר אליו נכנסת Helena בשירה רגועה לצד צלילי האקורדיון. באותו רגע הצווחות של Mikko מגיחות ברקע ונותנות קונטרסט מצוין לקולה הרך והתקיף של Helena. משם הצמד מלווה אותנו לכל אורכו של השיר האפי, המשלב בין השאר כינור, קסילופון ואת ה-Jaw's Harp (אחד הכלים האהובים עלי שעושה קולות קפיץ), ולעיתים נותן נגיחות מלחמה בסגנון של Turisas, בדיוק כמו שאני אוהב. הדקה האחרונה קצת נסחבת בניסיון לעשות משהו אווירתי, אבל זה נסלח ברגע שמגיעים לשיר הבא.

"Wildfire Season" היה השיר הראשון שנתקלתי בו כששמעתי על Crimfall לראשונה וזה שגרם לי להתאהב בלהקה – מדובר בשיר עם אווירה אפית מיוחדת ועם הרבה קריצות לצלילים של Moonsorrow ו-Finntroll. מסתבר אפילו שזה לא הקשר היחידי בין Crimfall לבין 2 הלהקות שהזכרתי, מכיוון שבאלבום מתארח גם אחד החברים הקבועים שלהן – Henri "Trollhorn" Sorvali – על הבאס. השיר ברובו מובל ע"י Mikko, ורק לקראת הסוף Helena מצטרפת בשירה עממית נחמדה, שאיפה שהוא מזכירה לי את הקול של Anette מ-Nightwish. השיר הבא נוטה לכיוון קצת שונה, כשהוא משלב בין גראוולים קטלנית לבין השירה הנשית בפזמון מאד… פופ-שמח כזה… אבל לא מוגזם בכלל. יש כאן אפילו סולו גיטרה נהדר שמראה שהחבורה לא שכחה את המטאל בכל הסיפור.

במספר 5 יש קטע מעבר נוסף, הפעם עם ניחוח אוריינטאלי שמציג שוב את הגיוון בקולה של Helena, אך רק עם תחילת השיר הבא, "Ascension Pyre", אני מבין שזה לא היה סתם – אלא הקדמה לשיר שכאילו נלקח מהסרט "נסיך מצריים", כולל קולות העבדים ברקע והאווירה המזרח-תיכונית, עכשיו לזה לא ציפיתי מלהקת פולק פינית! לפני שהספקתי להתפעל מהמלודיות, במעבר חד החלה הפצצת מטאל של ממש – גיטרות מנסרות, שירה גרונית ותיפוף שובר לחלוטין!! עוד לא הבנתי מה קורה והנה Helena חוזרת בשירה אוריינטאלית מהממת (שמאד הזכירה לי את הסלסולים של מירי מילמן, סולנית Distorted לשעבר) על גבי המלודיות המצריות. השיר ממשיך בקסם מזרח תיכוני עד לדקה האחרונה שמביאה עמה עוד הפצצת מטאל שוברת ראשים!!!

עם השיר הבא, "Shadow Hearth", אנחנו שוב משנים כיוון – הפעם מדובר במטאל סימפוני מהוקצע ושירה נשית נוגעת, בדיוק כמו מה ש-Nightwish עושים. "Non Serviam" ממשיך באותה הדרך, רק מביא לנו בחזרה את האגרסיביות של Mikko ואף משלב בסופו שירת מקהלה, כאילו זה היה חסר. אך מסתבר שזה לא הכל, "Aubade" מציג את הצד הרך של הלהקה, מלווה בגיטרה אקוסטית, פסנתר וקולה המרגש של Helena – מי אמר בלדה ולא קיבל? לאחר שנרגענו, "Hundred Shores Distant" מחזיר את כלי הפולק לתמונה, במשהו שנשמע בדיוק כמו אחד השירים של Moonsorrow, רק שפה זה בשילוב עם שירה נשית. לסיום מגיע "Novembré", קטע אינסטרומנטלי רגוע במיוחד ויפה לא פחות, שסוגר את האלבום בנוחות.

מלבד הפולק, המוזיקה הסימפונית, הפצצות הבלאק האגרסיביות וכל מה שהזכרתי עד עכשיו, יש באלבום גם הרבה יציאות פרוגרסיביות, לא שלא היינו מסתדרים גם בלי זה. נראה כי חברי Crimfall לא פסחו על שום סגנון פופולארי במטאל הפיני או על אף להקה מוכרת ולמרות הכל, As The Path Unfolds הוא אלבום "שלם" שמבוצע בצורה נהדרת. לכל אחד מהשירים פה יש סיפור משלו ולמי שמתגעגע לימים ההם, לתחילת דרכן של ענקיות כמו Finntroll ,Moonsorrow ו-Nightwish, זו לא תהיה בעיה לעבור בין סגנון לסגנון. עם זאת, קצת קשה לדעת לאיזה כיוון Crimfall יכולים להמשיך, עם כל המגוון הזה, אבל מה שבטוח זה שהם יעשו זאת על הצד הטוב ביותר, החל בסאונד ובכלים השונים, ועד לשירה של זוג הסולנים. אני כבר מחכה לאלבום הבא.