1. Diode Earth
  2. Arctic Fever
  3. Cronian
  4. Iceolated
  5. Colures
  6. The Alp
  7. Nonexistence
  8. Illumine
  9. End(durance) - Part 1

Cronian הוא שם של פרויקט משותף חדש מבית Oyestin G. Brun, הבנאדם שעומד מאחורי מרבית כתיבת החומר של להקת Borknagar, ושל Mr. V, הידוע בכינויו Vintersorg, ואני מניח שאני לא צריך להזכיר על איזה פרויקט הוא אחראי כי זה דיי ברור. אז שני הבחורים הכשרוניים האלה הקימו יחד הרכב חדש בשם Cronian שהיה שקט למשך כמה זמן, עד שהם חשבו על האלבום "Terra", שלא קיבל רעיונות ממשיים עד לשלב מסויים בשנת 2005.

על האלבום נאמר ששני הבחורים נפגשו יום אחד והסכימו ליצור פרויקט מוזיקה והם רצו להקליט אותו בכדי "ליצור משהו שונה מהסגנון של שתי הלהקות", הלא הן Vintersorg ו-Borknagar – ובכן, המצב לא ממש כך. המוזיקה כל-כך מזכירה את זו של Vintersorg עד כדי שהיה אפשר להוציא את האלבום הזה תחת השם הנ"ל ולא הייתה עם זה שום בעיה. האלבום בכלליות דיי הזכיר לי את The Focusing Blur (האלבום האחרון של Vintersorg) בקטעים שונים ולא רק בגלל השירה, אלא גם בגלל מבנה השירים והדמיון הכללי שיש באלבום הזה בינו לבין הלהקות האחרות שבהן שני אלה משתתפים – רק שבניגוד אל Terra הוא לא כזה מעיק אלא אלבום דיי טוב.

שירים מסובכים לכאורה, פולקיים לעיתים, ונושאים על גביהם את השירה המוכרת של Vintersorg שנעה בין צרחות איכותיות לבין שירת קלין יפה וכשרונית, אם כי לפעמים נוצרת ההרגשה שהוא מתבכיין (יותר מדי). כבר עם "Diode Earth" אפשר להבחין בסגנון האוונגארדי של האלבום, ואיך שהוא מנסה (ואותי לא ממש הצליח) לסחוף אחריו את המאזין לאווירה החורפית והמעט דיכאונית של האלבום, תוך כדי שנכנסים לשימוש כל מיני סגנונות שונים שמדגישים את הפרוגרסיביות (הפלצנית לעיתים, אם יורשה לי להוסיף) שאפשר למצוא פה.

אותה נוסחא ממשיכה עם "Arctic Fever" וכל השירים האחרים באלבום, אבל לצערי אין פה שום דבר – גם לא ב-"The Alp" שקצת חיבבתי, וגם לא ב-"Iceolated" שהצלחתי לסבול – שגרם לי לפעור את פי ולהגיד שהמוחות שעומדים מאחורי האלבום הזה התעלו על עצמם, כי המצב פה הוא ההפך הגמור. השיר היחיד שאני יכול להגיד שאהבתי באלבום הזה הוא "Colures", אבל הוא בכלל לא מייצג את האלבום, אין בו אפילו שירה. זה גורם לי לתהות אם Mr. V, או Vintersorg, או בשמו האמיתי Andreas, יכול באמת להכיל את כל המיליון ומשהו פרויקטים האלה שהוא משתתף בהם. הכול טוב ויפה, אבל ברגע שהם מתחילים להישמע כל-כך דומים זה דיי חסר טעם וסתם לא עושה טוב למוזיקה. מי שאוהב את זה, אין לי ספק שיתחבר לאלבום הזה, אבל לי, כבר נשבר הזין.