Cypher Seer – Awakening Day

בכדי ליצור אלבום טוב, שכשאני אשמע אותו אני אפול מהכיסא מתדהמה או אפילו אשים אותו בריפיט בדיסקמן, באופן כללי, חבורה של אנשים בעלי יכולות מוזיקאליים וחזון צריכים להתאגד יחדיו ולהתחיל לתת בראש באולפן ההקלטות. לרוב אומרים כי מומלץ שלאותם אנשים יהיה את הלהט ליצור, ואת "האש" הזאת מבפנים שתאכיל אותם במוטיבציה אינסופית. מסתבר שלצד האמרה הזו רצוי שגם יתווסף כישרון וטיפת מיומנות בכל הנוגע להיות מעניין – ובקצרה אלבום הבכורה של Cypher Seer לא רק שלא הפיל אותי מהכיסא, הוא הפיל את ראשי על הכרית לשנת צהריים.

לפני שאני ממשיך בסקירה \ תליה \ עריפת ראשים ( תקראו לזה איך שאתם רוצים), ברצוני להדגיש כי לא מדובר כאן באלבום רע, בעצם מדובר באלבום פאוור מטאל אמריקני חביב למדי, עם הפקה טובה, סאונד מצוין, שמץ של ימים קדומים יותר של הבי מטאל ומוזיקאים שניתן לעמוד על כך כי באו לתת לנו ממיטב כישרונם. עם כך Awakening Day הוא אמנם בעל מעלות טובות וגם יש לו שירים טובים, אך הבעיה היא שהוא נבלע ברקע. בכל שיר אנחנו מקבלים מטח של ריפים מהירים וכבדים, אך עם זאת הם חסרי ייחוד או דגש מסוים בכדי שנזמזם אותם לאחר מכן.

על אף שהשם Cypher Seer הוא חדש בעולם המטאל, דווקא חברי הלהקה עצמם אינם צעירים עד כדי כך. במקור הלהקה קמה ב-2003 תחת השם Malakis Reign והוכרחה לשנות את שמה מנסיבות משפטיות. באותם ימים שטופי שמש, בתחילת דרכה, לקחו חלק בהרכב הלהקה כמה אליטות מטאל כגון James Rivera בתור סולן ו-Mike LePond מ-Symphony X בתפקיד הבאסיסט, שאפילו השתתפו ב-EP הראשון – מכאן ניתן להבין את מכלול ההשפעות המטאליים הפוקדים את ההרכב.

נושא שהוא בר ויכוח לטובה ולרעה, בכל הנוגע לסגנון ההרכב הוא עניין השילוב של מגוון אלמנטיים, נכון שבבסיסו הוא פאוור מטאל אמריקני, בנוסף, ניתן לחוש בהשפעות של הפוואר מטאל האירופאי, הנגיעות הפרוגרסיביות, בעיקר בעבודת הקלידים, ואפילו טיפה מהמלנכוליות הדומית של הרכבים כגון Candelmass ו-Solitude Aeturnus שעליהם אחראי ניסיון השירה וסגנונו של סולן ההרכב Michael Grant.

נקודה למחשבה לגבי האלבום, במראה מסוים, מרבית השירים בעלי אותו טון ובסיס מוזיקאלי, אך דואגים לשים בקדמת הבמה דגש על אלמנטיים שונים, כך למשל שיר הנושא "Awakening Day" הוא בעל משקל מלנכולי ושירה דומית אופראית לצד פרצי דהירת הגיטרה, וזאת לעומת השיר "Malachi's Reign" בעל אספקטים של הבי מטאל אפי, בעל נושא על המלחמה בין האור לחושך, ומסתיים בשאגות הרים אשר נפוצות יותר בקרב הרכבי פולק או ויקינג מטאל.

אם הזכרתי מקודם את הסולן Michael Grant, עוד פעם עולה כל העניין של עד כמה יש לסולן כוח להשפיע אם שיר יצא טוב או רע. במקרה של האלבום הזה, Michael Grant הוא סולן סתמי יחסי, אפרורי ודל בכריזמה. אין פלא עם כך שכל הריפים האגרסיביים והמלודיות הנעימות לאוזן של ההרכב נעלמות מתודעתנו ונתפסות לנו כעוד רעש רקע שלמדנו עם הזמן לשכוח ממנו. למרות זאת, כנראה שיהיו אילו המזוכיסטיים (בהגזמה) אשר יאהבו מאוד את קולו ושירתו, כעובדה לכך, תסבירו לי כיצד הבן אדם נכח ושר במספר הרכבים, כגון: Onward האמריקאיים, Legend Maker הקולומביאנים ואף הוציא אלבום בפרויקט בשם Crescent Shield שהקים יחד עם Dan Delucie, גיטריסט להקת Destiny's End ו-New Eden.

לסיכום, Cypher Seer הביאו לנו השנה אלבום שאולי לא נסבול ממנו, אלבום שאולי ברגעים מסוימים נגיד עליו "אחלה בחלה", אבל גם לא נכניס אותו לרשימת עשרים האלבומים של השנה. זהו עוד הרכב שנפל על נגנים מעולים שכאשר המוזה נופלת עליהם הם זורקים עלינו ממיטב הריפים המהירים, הכבדים ואף מצליחים לשלב אותם עם שוונצים של פרוגרסיביות הקלידים, ואפלוליות הדום – הבעיה היא שאם הסולן לא עושה את המלאכה כראוי אז הדברים מתפקששים.

כמובן שאסור לשכוח את המרכיב הלירי במטאל שגם לו יש משקל רב וכאן אסיים בדבר שלא הבנתי אצל הלהקה: בשיר "Act Of Desperation" יש סממן של ריפים כבדים ואיטיים, השיר משרה אווירה של מלנכוליות, עצב, ואבדון, אך עם כל הצער וכאב מהחיים אנחנו מגיעים לדבר מה שלא קשור למציאות השיר, אשר בא להעביר לנו תובנות עד כמה החיים מאכזבים, בעיקר ש-"לאחר מקלחת של 40 דקות אתה צריך לחרבן ולאחר שהכנת קערת דגנים אתה מגלה כי נגמר החלב". אולי יום יבוא ו-Cypher Seer יתעוררו ויהיו מודעים למעשיהם.