Darkthrone – Hate Them

אה, דארקת'רון, ללא ספק מהלהקות המובילות בסצינת הבלאק מטאל הנורווגית, ומבין הלהקות היחידות שעדיין עושה בלאק, ללא שום פעלולים מיותרים. כן, מכונת האלבומים
הנורווגית הזו חוזרת שוב עם אלבום חדש, ושוברת שיאים חדשים: האלבום הוקלט, נערך, הופק (אם יש דבר כזה בכלל אצל דארקת'רון) והושלם ב-26 שעות בלבד. האם מדובר
בשני חבר'ה מוכשרים במיוחד או פשוט בשני חפפנים שמקליטים אלבום במהירות הבזק, ללא טיפת השקעה, מה שיוצא יוצא?

אני מוכרח לציין שאישית אף פעם לא הייתי מעריץ גדול של דארקת'רון. אני אמנם חובב בלאק מטאל גדול, אבל הסגנון המחוספס וחסר ההפקה שלהם מעולם לא היה לטעמי,
במיוחד באלבומיהם ה"רועשים" (Transylvainan Hunger, לדוגמא). אבל כן אהבתי, אפילו אהבתי מאד את אלבומם Ravishing Grimness, משנת 1999, שלמרות שלא
היה מושקע יותר מאלבומיהם האחרים, הוא ניחן בכתיבה שונה, מעניינת, וברורה, בניגוד למוזיקה המעורפלת שמשריצה הלהקה על בסיס קבוע. אלבום או שניים לא מוצלחים
ביותר לאחר מכן, חוזרים דארת'רון לאותו קו האהוב עליי עם אלבומם החדש Hate Them הרואה אור בימים אלו דרך חברת התקליטים Moonfog. למעשה, כמעט מכל בחינה,
Hate Them ממשיך בדיוק מהנקודה בה עצרו דארקת'רון ב- Ravishing Grimness, וזה כולל בעיקר ריפים, תופים והפקה, לטוב ולרע.
היות ומאד נהנתי מהאלבום, הייתי רוצה שהסקירה תסתיים דווקא על צדדיו החיוביים, ולכן אפתח בצדדיו השליליים:

דארקת'רון הקליטו והפיקו את האלבום הזה ב-26 שעות, וככה זה נשמע. הסאונד הוא מתחת לכל ביקורת, וגם אם ככה בדיוק דארקת'רון מתכוונים להשמע, זה חבל מאד מכיוון שזה מפחית בצורה משמעותית את התכונות שהיו יכולות להפוך אלבום זה לאחד מאלבומי הבלאק המוצלחים של השנים האחרונות, שכידוע, לא זכו לאלבומים יוצאי דופן במיוחד בתחום. לדוגמא, התופים: הקשבתי לאלבום זה אולי עשרים פעם לפני כתיבת סקירה זו, ולקח לי כעשר פעמים להבין מה כל כך מפריע לי בסאונד, בעיקר בקטעים המהירים, ולאחר זמן מסוים הבנתי – התופים. התופים מוקלטים בצורה מביכה, ולטעמי, תופים שעשויים נכון יכולים להוות עד 50% מכלל החוויה שבהקשבה לאלבום. אמנם דווקא המצילות ותופי הטום מכוונים בסדר, (כאשר אני אומר מכוונים אני מתכוון לצורה בה הוקלטו, ווליום, נקיון הצליל, וכו') אך הבעיה היא בדברים הרבה יותר בסיסים, כגון תוף הבס ותוף הסנר (תוף מצעד, לשוחרי העברית).
את תוף הבס כמעט ולא שומעים, מה שגורם לצליל דל בריפים המהירים, ותוף הסנר, לא שאינו נשמע, אלא פשוט שהסאונד שלו מחורבן – הוא נשמע יותר כמו דפיקה על שולחן מאשר כמו תוף סנר שנועד למטאל. ולא בתופים בלבד חוטאת ההפקה. למעשה ניתן להפסיק להתייחס לכך בתור "הפקה" שכן האלמנט הגורע מאיכות המוזיקה אינו הפקה, מכיוון שהיא פשוט אינה קיימת, והחוסר בה הוא שדופק את צלילו של האלבום.

אך למרות מגרעה רצינית זו, חשוב לציין שמדובר באלבום מיוחד למדי יחסית לדארקת'רון, שכתוב היטב ומשלב בין מספר סוגי סאונד שונים, שיוצרים חוויה שעוד לא נשמעה בדיוק כמוה באלבומי דארקת'רון בעבר. זאת מכיוון שהפעם יש כאן שילוב רציני בין שלושת סוגי הריפים שהנהיגו את המוזיקה של דארקת'רון בעבר: הריפים המהירים עם תופי הת'ראש/פאנק (כמו למשל בשיר The Beast באלבום Ravishing Grimness), הריפים בקצב בינוני – Mid-Tempo (כמו למשל בשיר Lifeless, באלבום המוזכר לעיל), והריפים הבלאקיים הטיפוסיים (כמו למשל באלבומים Transylvanian Hunger או Under A Funeral Moon, רק הפעם בצליל קצת פחות מעורפל). בעבר היו דארקת'רון
משתמשים לרוב רק באחד, לפעמים בשניים, מסוגי הריפים האלה בכל אלבום, אך הפעם הם משלבים בין שלושתם והתוצאה נפלאה. אמנם הדגש הוא על סוג הריף הראשון,
אך גם השלישי מורגש לא מעט, ובאיכות טובה הרבה יותר מזו שבה הוא היה עשוי בעבר, והראשון באותה איכות מוצלחת בה תמיד היה מצוי כאשר היה בשיריהם של דארקת'רון.
עוד אספקט שנשאר מוצלח כתמיד הוא צרחות הגיהנום של Nocturno Culto, שהוא אולי מהמוצלחים שבסולני בלאק בעלת קול חולני וצרוד (בניגוד לסולני בלאק בעלי קול אגרסיבי
ותוקפני, אך נקי מצרידות, דוגמת Ashmedi מ-Melechesh). צרחותיו של אדון "כת לילית" מוסיפות נופח כבד, ולעיתים מבהיל קמעה למוזיקה המהירה והרצחנית.

ניתן לסכם את אלבום הזה בפשטות רבה: אם אהבתם את Ravishing Grimness, Total Death, ואולי אפילו Soulside Journey אז האלבום הזה הוא בהחלט בשבילכם.
אם אתם עוד לא מכירים את דארקת'רון, אבל אוהבים בלאק מיוחד, זהו בהחלט האלבום בשבילכם. אם אתם לא עונים לאחת מהקטגוריות שלעיל, ואינכם בעלי ראש פתוח זהו כנראה לא האלבום בשבילכם, מכיוון שמי שאוהב את הבלאק שלו רק בצליל הישן לא יאהב את זה, כי דארקת'רון משנים כאן לא מעט מסגנונות העבר. הסגנון הוא אמנם עדיין בלאקי מאד ללא שום השפעה מסגנון אחר, אבל הוא עדיין שונה מבלאק ישן. אני מאד אהבתי את האלבום, ואני חושב שכל מי שאינו מקובע בקונספציה שלילית על בלאק שמחדש משהו מהאלבומים שקדמו לו בתחום יהנה ממנו מאד. הוא בכל אופן שווה שמיעה, אם אתם אוהבים בלאק שהוא בלאק (גם אם אינו מסורתי במיוחד) ללא שטויות וללא משחקים עם סגנונות אחרים, זהו האלבום בשבילכם, כנראה.