Deadlock – Manifesto

מן הראוי שאפתח בהבהרה קצרה: ה-Deadlock המדוברת היא לא אחת משתי להקות ת'ראש גרמניות תחת אותו שם, אלא להקת מטאלקור \ דת' מלודי, גרמנית גם היא. הסיפור שלה מתחיל אי שם ב-1999, ובחלוף השנים (ולאחר אי אילו שינויים בליין-אפ), חמושים בשלושה אלבומים באורך מלא, חברי הלהקה משחררים אלבום נוסף. כשלעצמו, Manifesto הוא לא אלבום רע בכלל. הוא אחיד מבחינה רעיונית, מופק היטב, ומצטיין בסאונד שעושה לו רק טוב. הגיטריסטים Sebastian Reichl ו-Gert Rymen מפגינים כישורים ומיומנות – בין אם בסולואים או בקצב המנסר. המתופף Tobias Graf אמנם לא מתבלט באופן מיוחד, אבל בהחלט לא מפשל, ועל הבסיסט השלישי שצירפה אליה הלהקה (Thomas Huschka) ניתן לומר את אותו הדבר. אם נוסיף לרשימה את הגראולר המעולה, Johannes Prem, התוצאה המתקבלת בכלל נפלאה.

אם כך, הגענו באופן בלתי נמנע אל החוליה החלשה בלהקה: במקרה הטוב, Sabine Weniger, נשמעת כמו זמרת מקהלה בינונית בתחרות כשרונות במתנ"ס. קולה הילדותי-צווחני גורם למילות השירים, חלקן קלישאתיות מלכתחילה, להישמע מגוחכות לגמרי. Manifesto נפתח באינטרו אלקטרוני קצר, שמפתיע אותי בתחילה, אבל מתגלה בתור הקדמה לאחד הקטעים החזקים ביותר באלבום – "Martyr To Science". השיר נפתח בתערובת של אגרסיות, צרחה, גיטרות עוצמתיות, תיפוף מהיר וגראולים מצמררים. נדמה שהמוזיקה מכוונת לנקודת שיא כלשהי, אבל בדומה לשאר האלבום, הפזמון מאכזב ובגדול. ברגע ש-Sabine הופכת לחלק מהמשוואה, האופי המוזיקלי משתנה ללא היכר, ואם עד לפני כמה שניות יכולתי לדמיין את Deadlock ממלאים מועדון להופעה מפרקת עצמות, כעת אני מתקשה לתאר לעצמי את Sabine הרחק מזמרות טקסי בית הספר, אליהן היא שייכת.

על אף הפגמים, ניתן לציין לשבח לא מעט משירי האלבום. "Slaughter’s Palace", למשל, מהווה דוגמה נוספת ליכולות הטכניות הגבוהות של חברי Deadlock. הגיטריסטים מרשימים, ומפגינים נוכחות גבוהה ביחס לדומיהם בז'אנר, הלחנים ברמה גבוהה, ולו רק היה אפשר לגזור ולהדביק חלקים מסוימים מהשיר, Manifesto עוד היה זוכה למקום מובטח בפלייליסט שלי. "Fire At Will", גם אחת מנקודות השיא, נפתח בריף גיטרה עצבני, ומשלב טכניקת שירה מעט שונה מצד Sabine, שמשפרת את קולה פלאים. כמו כן, בעלי הראש הפתוח יתעניינו בשיר "Deathrace", שמשלב קטע היפ-הופ שמשתלב לא רע, ובקאבר לשיר "Temple Of Love" של Sisters Of Mercy, שנשמע לא רע בכלל.

בסך הכל, Manifesto הוא המשך ישיר לעשייה של Deadlock. הקונספט היצירתי של הלהקה לא השתנה, אך הגרסה שלה לשילוב בין מלודיה לאגרסיה פגומה. הפזמונים השקטים נדמים לא קשורים למקצבים הכבדים, השירה הנשית פשוט לא משתלבת עם הגראולים הרצחניים, והשירים מתנדנדים בין הקשיחות למלודיה. אמנם יש רגעים יפים, אבל במוזיקה כמו בחיים חייבים לבחור צד, ו-Deadlock יושבים על הגדר כבר כמה שנים.