Deadsoil – Sacrifice

את האמת, לי אישית די נשבר מאותן להקות מטאלקור שמנסות להשמע כמו Soilwork. הבעיה כשמאזינים לאלבומם החדש של Deadsoil מגלים שם כמה הפתעות והברקות שמאפילות, או יותר נכון מאירות וזוהרות, על פני אותם רגעים של אי נוחות וחוסר שקט בהם חשתי כששמעתי שוב את אותה תבנית ידועה של גרוב מהיר, מנגינה וגרואלים אגרסיביים ואז שבירה הישר לתוך פזמון בעל גרוב וגיטרה מובילה מלודיים, וקול רך, מאפיין שבעצם הביא להצלחה הגדולה של Soilwork ולהרבה "פטריות אחרי הגשם" שהחליטו להשתמש באותה תבנית ולנסות לגרוף גם הם מעט מאותה הצלחה.

Deadsoil נוסדה בגרמניה בשנת 2002 ע"י Boris Pracht הגיטריסט היוצא של להקת המטאלקור Caliban, ו-Christian Bass, אשר שימש כמתופף בלהקת הת'ראש/דת' מטאל Nights In Gales. אליהם הצטרפו Jan Oljenik הגיטריסט, Stefan Eutebach הבסיסט לשעבר של להקת המטאלקור Six Reasons To Kill והסולן Marcel Stroeter. במשך הזמן, אוישו מספר עמדות מחדש, כאשר הסולן Marcel Stroeter הוחלף ע"י Friedrich Weber, הגיטריסט Jan Oljenik הוחלף ב-Jens Basten (מ-Nights In Gales), והבסיסט Stefan Eutebach הוחלף ב-Andreas Schüssler (מ-Reincarnated). עד כה הוציאה הלהקה EP ושני אלבומים ארוכי נגן (כולל האלבום האמור לעיל) כאשר הראשון מתוכם The Venom Divine, אשר יצא בשנת 2004 זכה לביקורת נלהבות יחסית.

שילוב עברם המוזיקלי של שני מייסדי הלהקה, הוא בעצם החותם המוזיקלי של היצירות שלה, אפשר לשמוע מצד אחד מטאלקור של העידן החדש, על כל מאפייניו ורבדיו, ומצד שני דת' מטאל מלודי בנגיעות לא מעטות של ריפים הלקוחים מעולם הת'ראש מטאל. השיר הפותח, "Unspoken", הוא מהסוג הראשון שציינתי, מטאלקור סוילוורקי, אמנם קצבי ובעל גרוב לא רע, אך מלווה באותה הרגשה של "שמעתי את זה כבר" (או יותר נכון: די, כמה כבר אפשר…). לאותה רשימה של שירים באלבום מאותו סגנון אפשר לצרף גם את השיר הרביעי באלבום "These Stings" והשיר השביעי "Ecohes".

למרבה המזל, למעט השירים שצויינו לעיל, כל שאר השירים באלבום איכותיים ומקוריים הרבה יותר. השיר השני, "Cross The Great Divine", קצבי ומהיר מאוד, ונשמע כאילו נלקח מאחד מהאלבומים של Slipknot או Lamb Of God, כאשר התיפוף והבס קובעים את המנגינה וריף הגיטרות, שמשתנה מדי פעם, משמש לרב רק ליווי ובנוסף, הגרואלים הנהדרים של Weber באים לידי ביטוי כמו שהם אמורים להיות, ולא בשילוב עם קול רך ומלודי בפזמון. בשיר השלישי, "The Way I Die" (אשר לפי דעתי הוא מהיפים באלבום), אפשר לשמוע מקצב הרבה יותר ת'ראשי, אשר נשבר בפזמון בריף מלודי של שתי הגיטרות המאפיין יותר את הדת' הסקנדינבי. לאחר שני פזמונים משתנה המנגינה לכיוון ההארדקור בקצב איטי ואז לסירוגין שוב דת' מלודי, וחוזר חלילה.

הקטע שללא ספק הינו ההצלחה של האלבום, ולמרות שהוא ממש לא מאפיין אותו, לעניות דעתי עדיין שווה אזכור, הינו הקטע האינסטרומנטלי "Remembrance", שבו שתי גיטרות אקוסטיות נותנות אתנחתא לרגע מכל הערבוביה הז'אנרית ומהגראולים ומעבירות אותך לארבעת השירים האחרונים של האלבום, המכילים סאונד ומקצב הרבה יותר מאסיבי וברוטאלי מקודמיו. כאמירת אגב וללא כל קשר, אציין עוד "הפתעה" מוזרה – השיר השישי באלבום "Forget Everything" זהה להפליא לשיר הותיק "Peasants" של Betzefer. סה"כ, למעט שירי ה-Soilwork שציינתי, האלבום איכותי, מופק כראוי, ומכיל בתוכו המון מקוריות וציפייה לעתיד טוב יותר. הניצוצות שציינתי הן בהחלט רק חלק קטן מהרבה אלמנטים מעניינים שמוכלים באלבום ולכן אני בהחלט חושב שמגיע לו יותר משמיעה אחת.