Deicide – Overtures of Blasphemy

11/10/18
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. One With Satan
  2. Crawled From The Shadows
  3. Seal The Tomb Below
  4. Compliments Of Christ
  5. All That Is Evil
  6. Excommunicated
  7. Anointed In Blood
  8. Crucified Soul Of Salvation
  9. Defying The Sacred
  10. Consumed By Hatred
  11. Flesh, Power, Dominion
  12. Destined To Blasphemy

עולם כמנהגו נוהג, ו Deicide נשארים Deicide.
עברו 5 שנים מאז שהלהקה הוציאה את אלבומה האחרון והממש לא רע In The Minds of Evil ולא יותר מידי השתנה.
כרגיל, הלהקה מאבדת גיטריסטים יותר מהר ממה שלוקח לגלן בנטון לאבד את השליטה על העצבים שלו, והפעם האבדה היא הגיטריסט הוותיק בהרכב Jack Owen שהצליח להאחז בקרנות המזבח (השטני) מאז 2006. נראה שבנטון זלל גם אותו והחליף אותו ב Mark English מ Monstrosity, עוד להקת דת' מטאל אמריקאית וותיקה. אבל מעבר לזה, אותה חברת תקליטים, אותו אולפן מצוין (Audiohammer שעושה עבודת פלאים פה), בנטון הוא עדיין הגראוליסט הכי מפחיד בעיר, והם עדיין שרים על השטן, על דם בשביל השטן, על ארוחת בוקר לשטן, ושטן במיץ רימונים.

אבל אם נעזוב את הציניות, יש משהו ממש מנחם בזה שהלהקה הזו לא משתנה כבר 30 שנה. זה לא מקס קבלרה ולא Morbid Angel והם לא ילבשו פתאום חוטיני מעור ויעברו לנגן מוזיקה תעשייתית, וגם לא In Flames שפתאום יגדלו זקנים היפסטרים וימצאו קלידן במרתף. Decide עושים דת' מטאל מהיר, לא טכני במיוחד, וקצת מלודי – שממשיך לתת בראש.

גם פה הם נותנים בראש, החל מ One With Satan, שכנראה מתאר פנטזיה של בנטון לקצת זמן איכות עם בעל זבוב, מהיר, ריפים קצת חסרי ייחוד אבל כבדים מספיק, קטע ביניים עם ליד מלודי איכותי, וזה אשכרה יותר דת' מטאל קליט מספיק מצד אחד ומצד שני מספיק גורם לך לרצות לבצע מעשה רצח נוטף שנאה.

עבודת הגיטרות של הח'ברה החדשים (English בעל השם האנגלי משהו, ו Quirion בעל השם הגיי משהו) טובה מאד, והלידים המלודים שהלהקה נודעת בהם ב 20 השנה האחרונות יושבים פה יופי, עדיין, יש קצת צביטה בלב כשמבינים שהם לא מכילים את האיכות המלודית של גיטריסט הלהקה לשעבר Ralph Santolla, חברם של לא מעט מטאליסטים ישראלים, שנפטר לאחרונה. לא שוכחים אותך ראלף.

Crawled from the Shadows מזכיר לנו עד כמה המתופף Steve Asheim (הידוע כסטיב אשם אם מחפשים את מי להאשים) עוד חיית תיפוף וותיקה שעדיין שם בצל לא מעט חיות תיפוף נוכחיות, הוא גם הלב האמיתי שמאחרי הלהקה, אולי בגלל שליבו של בנטון מושרה בלא מעט אלכוהול, והוא שכותב את מרבית חומרי הלהקה ובגדול מחזיק אותה בחיים לאורך כל השנים האלו.

Seal The Tomb Bellow זה עוד אחלה שיר, שירה קצבית קלאסית של חברנו בנטון, טקסט קלאסי כתוב היטב על איזה קשקוש על ישו, שטן, ומיץ רימונים, ואחלה לידים שבעולם. השטן יודע כמה אני אוהב את הלהקה הזו ברגעים כאלה.

קיצור, אין פה הפתעות, אין שום חדש מתחת לכרס של בנטון, אבל זה בדיוק מה שאני רוצה כיום בגיל 43 ואחרי 30 שנה כמעט של האזנה ללהקה הזאת. תארגנו לעצמכם עותק, דיסק, תקליט, קלטת, לא יודע לגבי דיגיטלי וכזה, לא מתאים.