Delain – Lucidity

ההיסטוריה עמוסה בסיפורים על אנשים ש-"לא זכו לראות את הארץ המובטחת", אפשר שנכנה סיפורים אלה כ-"מקרי משה" ע"ש המפורסם שבניהם, אותו סיפור על ברנש מזוקן כבד לשון שהוליך חבורת יהודים מפונקים 40 שנה במדבר רק כדי להגיע לסלקטור בכניסה של "קלאב מד – ישראל" שיגיד לו להמתין שנייה בצד… אז מאברהם לינקולן, דרך מרטין לות'ר קינג ועד זהבה בן שארגנו עבורה מופע מאוד מצליח שכל הכנסותיו ישמשו למחיקת חובותיה רק שהקופה נגנבה בסוף האירוע, אני הייתי רוצה להתמקד ב-"מקרה משה" קצת אחר שמוכיח שכל סוף הוא התחלה חדשה, עם כל הקלישאה שבדבר.

אי שם בסוף שנות ה-90, כשז'אנר המטאל הגות'י התחיל לפרוח, קמה לה עוד להקת מטאל. 2 אחים, מרטין ורוברט לבית משפחת ווסטרהולט, צירפו ללהקה שלהם את שרון דן אדל, חברתו של רוברט והתחילו לנגן מטאל גות'י סימפוני ומרענן יחסית לאותה תקופה. מעבר לקונטרסט המצוין שיצרו קולה הרך של שרון ונהמותיו המגורגרות של רוברט, בלטה גם עבודת הקלידים הטובה של הבחור הצנום מאחורי הסיטניזייזרים. לא עברו כמה שבועות והלהקה חתמה על חוזה הקלטות והשאר? השאר, לפחות עבור מי שרואה עצמו שמבין מעט בתחום, היסטוריה.

הלהקה ששמה Within Temptation הפכה לאחת מהכוחות היותר עוצמתיים ומשפיעים על פני הסגנון. אך למרות ההצלחה המהירה של הלהקה, הכול עדיין היה בקנה מידה מקומי ולא הייתה סערה גדולה, עדיין היה מדובר בעוד להקה של מטאל. 3 שנים אחרי אלבום הבכורה Enter הלהקה תשחרר את אחת מיצירות המופת שידע הז'אנר, אלבום שישנה את פניו של הז'אנר במידה מסוימת וללא ספק ישנה את פני הלהקה. Mother Earth היה הרגע בו WT הפכה מסתם עוד להקה לפרודוקציה בקנה מידה עולמי.

המוזיקה של WT קפצה 100 מדרגות ואף שיפרה את המופע שלה שהפך להפקת ענק עם תלבושות, תפאורה ופירוטכניקה שלא יביישו את חגיגות ה-4 ביולי או ראש השנה בכיכר הטיים-סקוור… טוב אולי נסחפתי "קצת" אבל ללא ספק, השדרוג היה משמעותי ובלתי מבוטל. אחרי כל העבודה הקשה, סוף סוף חברינו זוכים להכרה אמיתית, האלבום נמכר בכמויות נדיבות, פלטינה בהולנד, זהב בבלגיה, פלטינה בגרמניה… הלהקה זוכה לשבחים רבים, פרסים מ-MTV, TMF ויוצאת לסיבוב הופעות מצליח ודווקא עכשיו, לוקה מרטין ב-"מחלת הנשיקה" ולא יכול לנגן יותר. בכאב רב, מחליף רוברט את אחיו בהרכב ויוצא להנות מהתהילה בלעדיו.

כמעט שנתיים חולפות, מרטין עובר תקופה לא קלה ובעוד Within Temptation ממשיכה לטפס אל על ולכבוש עוד ועוד פסגות, מחליט גיבורינו להתחיל מחדש ולעבוד על להקה חדשה. לימים הלהקה תהפוך לפרויקט גדול שאני אישית מסמן כאחד הפרויקטים המעניינים וחזקים בז'אנר המדובר. כל זאת בעיקר הודות לכוחות הגדולים שהוא משלב בתוכו. לא היה לי ספק ששילוב כזה יניב רק טוב וזה עוד אחד מהדברים שלא ניתן לתכנן מראש היות ולרוב עוברות שנים רבות עד שמבשילים התנאים לקיום פרויקט כזה.

מרטין הצליח להקיף את עצמו בכוכבי על מעולם המטאל הסימפוני והגות'י, דמויות מפתח בז'אנר, כמה חברים מהעבר וגם כמה חלוצים וחלוצות, ויוצר את ההרמוניה האנושית המדהימה הזאת שהביאה לעולם את אלבום הבכורה של הפרויקט שיקרא Delain על שם הממלכה מספרו של סטפן קינג – "עיני הדרקון".

Lucidity" הוא שם אידיאלי לתוצאה של החיבור שיצר מרטין ב-Delain ודרך אחת מאוד מוצלחת לתאר את התוצר הסופי שכן מדובר באלבום מטאל סימפוני-גות'י צלול וטהור, עשיר בניגודים המוכרים של הסגנון, הרכות של שירה נשית, כינורות מלטפים ופסנתרים קלילים מול החספוס והנוקשות של הדיסטורשן, התופים הכבדים והמרטטים והנהימות המחורחרות שאנו מכנים Growls עליהם אחראי באלבום לא אחר מסולן Orphanage לשעבר – ג'ורג' אוסטרהוק (שלא מפסיק לדפוק הופעות אורח בסיבובי ההופעות של Within Temptation).

בין יתר האמנים שתרמו את חלקם לפרויקט תמצאו את מרקו הייטלה האחד והיחיד, באסיסט \ סולן Tarot ו-Nightwish שמביא לחבילה את חתימת קולו המוכרת ועבודת בס לא רעה כלל. ליב קריסטין (פני מטקה) – לשעבר Theatre of Tragedy ו-Leaves Eyes, אחת מהחלוצות בז'אנר שלהקתה הראשונה הניחה את אחת מאבני היסוד בתחום יחד עם Tristania ו-Trail of Tears, אי שם באמצע שנות ה-90' ופתחו את הדלת לעולם שלם של גותיקה ואורקסטראליות. על התופים יושב איש מוכשר בהחלט, אריאן ואן וויסנביק מ-God Dethroned ועל עבודת הגיטרות המחשמלות אחראיים אד סלויינטר מ-Epica ויאן ירלנד – לשעבר Lacrimosa.

אחרונה חביבה, בין השירים וחבל שרק לשיר אחד, מצטרפת גם שרון דן אדל מ-Within Temptation ומעל כל החבורה המדהימה הזאת ניצב מרטין שלנו כשלידו הוא בחר דווקא בזמרת אלמונית ומוכשרת בשם שארלוט ווסלס. דבר אחד היה חשוב למרטין להדגיש בכל הזדמנות כאשר דיבר על הפרויקט, שזהו לא פרויקט של אדם אחד שרק הקיף את עצמו בכוכבים כדי למכור את המוזיקה שלו, לא! כל אחת ואחד מחברי הפרויקט היה שותף לכתיבה של המוזיקה, לעיבוד ולהפקה של האלבום, לכל אחד הייתה האפשרות לתת את אותותיו על המתרחש וההרמוניה של הקבוצה הייתה מדהימה ולאור זאת גם התוצאה, ואני מסכים. מהשיר הראשון "Sever" ועד "Pristine" האלבום הוא מסע אמוציונאלי קסום וסוחף.

כבר מהשניות הראשונות של האלבום מרגישים על מה הולך להיות דגש מאוד חזק במוזיקה – עבודת קלידים, סימפונית ככל האפשר, עשירה מאוד, דומיננטית מאוד. "Sever" נפתח בקצב שמזכיר את ימיה הראשונים של להקות הקודמת של מרטין, את הבתים שרים שארלוט ומרקו שנוסק לגבהים המוכרים שלו ומשתלב יפה מאוד עם קולה העדין של שארלוט כשבפזמון מצרפים לחגיגה גם מקהלה מעניינת.

הסינגל הראשון מהאלבום הוא באופן לא ממש מפתיע גם השיר הכי קיטשי ורך בו, "Frozen" שנבחר להיות השיר המייצג הראשון וצולם לו גם קליפ, מציג את הצד הרך של Delain ולמרות שהוקלט בגרסה עם גראולים בפזמון, שוחרר לטלוויזיה בגרסה קלילה יותר ללא הנהימות ועם שירה נשית קליטה בפזמון. זהו צעד מוכר בקרב להקות מטאל סמפוני שרוצות לקסום גם לקהל יותר מיינסטרימי ולהתברג ללוח השידורים של תחנות המוזיקה בשעות סבירות יותר. גם כסינגל שני בחרו בשיר רגוע והפעם בבלדה החביבה "See Me In Shadows" שם מבצעת שארלוט דואט מקסים עם ליב קריסטין. ברם הגרסה ששוחררה בקליפ היא גרסה שונה בה רק שארלוט שרה.

לדעתי הגורמים העיקריים לעצם התחושה שהמוזיקה של Delain קלילה יותר וידידותית לאוזן הוא הסאונד והאיזון בין הכלים, הדגש החזק על הקלידים, הגיטרות שאולי קצת מרוככות ונקיות, הסאונד החלק ומבריק של האלבום וכמובן קולה של שארלוט שהוא לא ממש מה שאנו רגילים לשמוע בוקע מגרונה של סולנית בלהקת מטאל. לשארלוט יש גוון קול של זמרת פופ ואם ניקח לצורך השוואה את הבחירה של Nightwish – אנט אולסן, הייתי אומר שלעומת שארלוט, אנט היא ג'יימס הטפילד. שארלוט לא נוסקת לגבהים מטורפים, לא חונקת לשנייה את קולה ע"מ ליצור צרידות או חספוס, לא עולה כמעט לפלצטים דקיקים ולא פותחת פה בשירה כוחנית כלל.

עם זאת ולמרות זאת, השירה שלה מלטפת כנוצה ומרחפת מעל המוזיקה ברוך ואצילות. היא מפליאה בצלילות ורגש, בין אם בשירים שקטים כמו "See me in Shadows" שציינתי קודם ובין אם בשירים קצת יותר כבדים כמו "Silhouette of a Dancer" שם היא יוצרת קונטרסט מרטיט עם ג'ורג' וקולו החרוך וב-"Daylight lucidity" שכמו "Sever" מזכיר מאוד חומרים ישנים של Within Temptation – קצב איטי ובועט, כינורות עוקצניים וריף גיטרה שבור. כנ"ל בשירים קצביים כמו "The Gathering" בדואט המעולה יחד עם מרקו וגם "Shattered" שם, דרך שכבות על שכבות של שירה היא מראה יפה את האיכויות הקוליות שלה.

לאורך כל האלבום אני נהנה לשמוע עיבודים ווקאליים מצוינים, בדואטים ובסולואים של שארלוט, בסולו של שרון דן אדל – השיר שהיא שרה לבד "No Compliance" ומביאה מעצמה את הסגנון הכל כך יחודי לך ואף מפתיעה קצת בבתים בסגנון שירה פחות טיפוסי לה. גם בדואט של ליב עם מרקו בשיר "A Day For Ghosts", כל תו ותו קיבל תשומת לב וזה ממש תענוג לשמוע את הפזמונים הקליטים הולכים יד ביד עם שירה יותר מורכבת, משחקים שאפשר לעשות רק כשיש לך כזה מרחב קולי: מהגראולים של ג'ורג', דרך השירה הגברית הנקייה של מרקו, השירה הנשים של שארלוט, שירתה הקלאסית של ליב ועד לשירה הכמעט אופראית של שרון. מרטין ניצל יפה את הכלים המצוינים האלה ונתן לכל אחד במה מכובדת בהפקה.

ואחרי ככלות הכול והתמונה… חזרו כל חברי הפרויקט איש איש ללהקתו ותעסוקתו ומרטין נותר עם שארלוט כששניהם אוחזים בגאווה את Lucidity ותוהים "לאן עכשיו?". ובכן Delain ממשיכים הלאה ואת מקומותיהם של חברי הפרויקט המכובדים תפסה קבוצת נגנים אנונימית שתרה יחדיו את אירופה בסיבוב הופעות מוצלח ובחודשים האחרונים עובדת יחד על חומר לאלבום הבא. כעת מדובר בלהקה לכל דבר והבעיה היחידה שלהם לפי דעתי היא שאת הדינאמיקה של Lucidity יכולים ליצור רק האנשים שעבדו עליו.

איש לא יודע מה יצא מהחבורה האלמונית שמילאה את מקומם, למרות שמרטין עדיין עומד ובראש וקולה של שארלוט יעטר את המוזיקה. אינני יודע דבר על יכולות הכתיבה של החברים החדשים בלהקה. בכל אופן אני תמיד יכול להתנחם בהאזנה חוזרת ליצירה הזאת ולקוות שבעוד כמה שנים יחברו להם שוב כמה מאלילי הגות' והסימפוניות ליצור יחד אלבום אולטימטיבי כזה.