Derek Sherinian – Black Utopia

דרק שריניאן לשעבר הקלידן של דרים ת'יאטר,אליס קופר, וחבר הרכב ,Planet X,והקלידן כיום של אינגווי הוציא אלבום סולו שלישי בשם Black Utopia. העטיפה ממבט ראשוני עושה רושם מצוין וניכר כי הושקע עמל רב בהכנתה, אך עלינו להסתכל גם בתוך הקנקן , הלא הוא הדיסק, ולראות גם מהם התכנים.
דרק שריניאן הוא ללא ספק קלידן מאד מוכשר שזכה לאורך הקריירה שלו זכה לעבוד עם אומנים גדולים מהשורה הראשונה, כמו להקת Dream Theater אליה צורף מחוסר ברירה, לאחר שקוין מור עזב את הלהקה, וג'ורדן רודס לא היה יכול להצטרף באותה עת. דרק שריניאן מגיע עם יסודות של פיוז'ן ושל הארד רוק, ופחות מדי של פרוגרסיב וזאת גם הייתה הסיבה שהוא לא החזיק מעמד רב ב- Dream Theater , וגם הפרוייקט Planet X יחד עם המתופף וירג'יל דונאטי וטוני מקאלפיין לא קצר שבחים רבים כמצופה.

לטעמי הבעיה של שריניאן לאורך הקריירה והאלבומים השונים בהם הוא השתתף, היא שבתור קלידן הוא מאד משעמם אותי כמאזין, אין לו הרבה מה לחדש לי, ההלחנה והתפקידים שלו בדרך כלל דומים אחד לשני ומבוססים על שבלונות ותבניות עתיקות יומין. חוץ מזה לשריניאן יש שימוש די מוגבל וצר באותם שניים שלושה סאונדים שהם: אורגן דיסטורשיין,MONSTER LEAD, פסנתר.

האלבום החדש של שריניאן הבטיח רבות, אך האם הוא גם קיים?
שימו לב לצוות העל אותו גיבש שריניאן לטובת האלבום החדש: Yngwie Malmsteen Al Dimeola,Zakk Wylde,Simon Phillps,Billy Sheehan, Steve Lukather. שריניאן השקיע המון בעבודה על האלבום הזה, וזאת אי אפשר לקחת לו. האלבום נפתח עם סולו גיטרה יפהפה כאשר ברקע פאד סטרינגס, שמכין אותנו לקטע השני שלטעמי הוא הקטע הכי חזק באלבום The Sons Of Anu – ריפים מטאליים וסולואים יפהפיים של הגיטרה מלווים בעבודת קלידים מחושבת הכוללת פאדים וסולואים מסתחררים. הקטע השלישי Nightmare Cinema הוא גם קטע חביב, אך במיטב המסורת של שריניאן , ההלחנה די צפויה ולא חדשנית.
Starcycle קטע פיוז'ן חביב מאד, בו למרבה ההפתעה שריניאן מפגין מהטכניקה שלו ומהיכולת שלו לנגן במהירות ובדיוק, רק חבל שהוא לא עושה זאת מספיק לאורך הדיסק
Gypsy Moth הוא קטע צועני עממי ודואט בין שריניאן על הפסנתר לבין אל דימאולה וירטואוז הגיטרה.

Sweet Lament הקטע השמיני באלבום הוא קטע קיטשי וצפוי שאם היו מוסיפים לו מילים היה אפשר לשלוח אותו לאירוויזיון – פשוט המנון מלודי מתוק. הקטע האחרון באלבום הנושא את שמו של האלבום, חוויה לאוזניים, זאק ויילד בעבודה גיטרה נפלאה שמזכירה לנו ימים מן העבר,בעוד שריניאן מעניק אווירה מרגיעה עם עבודת פסנתר ואורגן סולידית.

לסיכום, זה אמנם אלבום של דרק שריניאן, אבל מה שבעיקר בולט בו, זוהי עבודת הגיטרות הנפלאה של הנגנים שהוזכרו לעיל אשר מהווים את החלק הדומיננטי באלבום. ניתן היה לצפות ליותר דומיננטיות של קלידים באלבום של קלידן בסדר גודל שכזה.