Diablo Swing Orchestra – Pacifisticuffs

16/09/18
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Knucklehugs (Arm Yourself with Love)
  2. The Age of Vulture Culture
  3. Superhero Jagganath
  4. Vision of the Purblind
  5. Lady Clandestine Chainbreaker
  6. Jigsaw Hustle
  7. Pulse of the Incipient
  8. Ode to the Innocent
  9. Interruption
  10. Cul-de-Sac Semantics
  11. Karma Bonfire
  12. Climbing the Eyeball
  13. Porch of Perception

אין כזה דבר אנשים שלא אוהבים מטאל.
את המשפט הזה אני מציג במקרים רבים בפני אנשים שמגלים שהמטאל הוא מסגנונות המוזיקה החביבים עליי. בתגובה אני זוכה מהם לרוב למבט של חוסר אמון. אני לא עוצר שם וממשיך להסביר שלמטאל כל כך הרבה תת-סוגות המושפעות מכל כך הרבה סגנונות מוזיקה, שמעטים מאוד המאזינים שלא יצליחו למצוא אף להקה שמבצעת כראוי את הסגנון האהוב עליהם (בתוספת מטאל).

בשנת 2009, בסמוך ליציאת האלבום Sing Along Songs for the Damned and Delirious, נחשפתי ל-Diablo Swing Orchestra השוודים (להלן DSO) אשר היוו עבורי הוכחה מוצקה לנכונות המשפט. הלהקה אמנם נכנסת לקטגוריית ה-Avant Garde Metal, אבל תמיד תיארתי אותם כ-"שומעים הרבה מוזיקה ועושים מה שבא להם". אם הם הצליחו למצוא חן בעיני סבתא שלי, הם יצליחו למצוא חן בעיני רבים אחרים.

ב-2014 נתבשרנו על עזיבתה של זמרת הלהקה AnnLouice Lögdlund בעקבות רצונה ללכת בעקבות קריירת אופרה, כשאת מקומה תפסה Kristin Evegård הפחות אופראית. תוך זמן קצר זכינו להצצה בצורת סינגל הדיסקו Jigsaw Hustle שגרם לי להאמין שהנה קרבים ובאים שירים חדשים ונהדרים.

לאחר 3 שנים של המתנה וציפייה (עם קצת כעס על הטיזינג), הגיעו לבסוף השירים בצורת האלבום Pacifisticuffs אשר ממשיך לעשות את מה ש-DSO יודעים לעשות – מה שבא להם ובהרבה סגנונות.

את האלבום פותח השיר Knucklehugs (Arm Yourself with Love) אשר תואר ע"י חברי הלהקה בתור "כשה-Sex Pistols פגשו את Johnny Cash" – יצירה אנרגטית וקופצנית בעלת השפעות קאנטרי חזקות ותיפוף שובר של Johan Norbäck. בין צ'לו שעושה קטע בנג'ו, חצוצרות של קטעי מרדף מסרטים מצוירים ושירת crooning שלא הייתה מביישת את אלביס, שנייה מ-2:27 הדקות של השיר לא מתבזבזת.

משם אנו ממשיכים אל The Age of Vulture Culture שיצא ישירות מהקרנבל בברזיל ושמוביל אותנו אל Superhero Jagganath – יצירה שנעה בין בוסה-נובה רגוע ובין מטאל מכסח, ניגוד שעשוי להיות קשה לעיכול בהאזנות הראשונות.

שירת האופרה של AnnLouice באלבומים הקודמים אמנם היוותה ייחודיות בסאונד של הלהקה, אך שירתה העוצמתית של Kristin המתבלטת באלבום הזה בשיריםLady Clandestine Chainbreaker ו-Interruption ממחישה שהשינוי הסגנוני מרענן ונכון. השירה הקליטה מקלה על ההאזנה ולשם שינוי קל להבין את המילים. ההשפעה ה-Kate Bush-ית וה-Tori Amos-ית לוקחת את השירים אל מקום יותר עכשווי ונגיש.

קטעי מעבר כמו Vision of the Purblind או Pulse of the Incipient הם הצד החלש של האלבום. הקטעים, שנועדו "לנקות את החך" בין שיר לשיר בהכנה לשיר הבא, מרגישים כמו תוספת מלאכותית שרק מעכבת אותי מלשמוע את הקטע הבא.

שיא האלבום מגיע בצורת Karma Bonfire – שיר סווינג שנלקח ישירות מרחובות ניו אורלינס. בעוד הזמר Daniel Håkansson נכנס בשירה גברית כוחנית וגבוהה, מצאתי את עצמי צוחק בקול מכמה שהשיר נשמע טוב ונכון. אם מישהו יודע לעשות סווינג, זה הם.

האלבום נגמר בקטע הקצר Porch of Perception שמחזיר אותנו לנקודת ההתחלה של האלבום ומעלה רצון מיידי להאזין לו פעם נוספת. DSO נתנו לנו אלבום מהנה ומגוון הנושא בשורה – למטאל פנים רבות ושונות. אולי Pacifisticuffs הוא מה שיכניס גם את סבתא שלכם למטאל.