דייסקשן תמיד היתה אחת מלהקות הבלאק מטאל בעלות הצליל הייחודי ביותר בתחום. בניגוד ללהקות אחרות המתמקדות בקיצוניות וביצירת צליל רועש, דייסקשן כמעט אף פעם לא
משתמשים במקצבי תופים "טוחנים" (ראו אימורטאל בתור הדוגמה הטובה ביותר, וגם כל שאר להקות הבלאק לצורך העניין), ואף פעם לא בונים את המוזיקה שלהם על ריפים
מהירים ועוצמתיים מדי. המוזיקה שהם יוצרים היא למעשה הכי קרובה בצליל שלה לדת' מלודי, שכן הריפים הם מאד מלודיים, אך השירה הצורמת והתופים המהירים מגדירים צליל בלאקי שלא ניתן להתווכח איתו.

למעשה דייסקשן היא פחות או יותר הלהקה היחידה המצליחה לעשות בלאק מטאל שהוא באמת מלודי מבלי להשמע עליזים מדי. כמובן שלהקות רבות אחרות, כמו סטיריקון למשל מצליחות לגעת במלודיות ללא התפשרות בקיצוניות של המוזיקה, אך דייסקשן היא היחידה שבאמת מרכיבה את המוזיקה שלה מריפים מלודיים בלבד. השילוב של זה עם השירה הבלאקית והתופים העוצמתיים יוצרים בלאק בעל אוירה מיוחדת ומרשימה, שהיא האלטרנטיבה הכי שווה בתחום המטאל הקיצוני כשלא בא לכם להקשיב לשום דבר שבאמת נשמע כמו בלאק או דת'.

Live Legacy הוא, כפי שניתן להבין, אלבום הופעה. אלבומי הופעה הם בדרך כלל עניין מאוס לדעתי, מכיוון שכפי שהזכרתי פעם בכתבה אחרת, אם הביצועים טובים, יש לך את הדיסק
המקורי בשביל לשמוע עליו את הביצועים הללו. ואם אם אינם טובים, אין סיבה לשמוע אותם בכלל. ההווי של הופעה נתפס באמת רק כאשר אתה בהופעה עצמה, ולקחת חוויה זו,
שלמעשה מביאה לחיים את מה שאנו שומעים באלבום, ולהחזיר אותה למגבלות של אלבום, הוא עמשה חסר כל הגיון. לזכות דיסקשן ייאמר שלמרות שאלבום זה לא מצליח לתפוס את מהות ההופעה, הסיבה לכך היא פשוט שהביצועים ממש ממש טובים. ועל כן, למרות הסתייגותי מאלבומים שכאלה, אני מוצא את Live Legacy שווה ביותר, מפאת יותר מסיבה אחת. חבל, נמאס לי כבר לכתוב על אלבומים טובים.

ההופעה המוקלטת היא למעשה אחת מהופעותיה האחרונות של דייסקשן, למיטב ידיעתי, מפסטיבל וואקן של שנת 1997. הלהקה אינה פעילה בימים אלו מכיוון שהסולן שלה יושב בכלא באשמת רצח של הומו מסויים, אבל החדשות הטובות הן שכאשר ישתחרר רוצח ההומואים מהכלא, הוא ולהקתו עומדים לחבור לרוצח הומואים נוסף (!) הלא הוא Faust, המתופף האגדי בימיהם המוקדמים של Emperor, וכך להחיות מחדש את דייסקשן. לזה אני כבר באמת לא יכול לחכות.

המוזיקה של דייסקשן תמיד היתה מוצלחת ביותר. לא הייתי מגדיר אותה כמדהימה בצלילה בשום צורה שהיא, אבל היא בהחלט שונה ובהחלט מוצלחת. אלבום זה מהווה מעין אוסף קצר (שבעה שירים בסך הכל, שאחד מהם הוא אינטרו) של מיטב השירים משני אלבומי הלהקה. קלאסיקות כגון Where Dead Angels Lie או The Somberlain מבוצעות בתורה מדויקת ומדהימה (בעיקר השני מבין השניים שהוזכרו), זאת לצד ביצועים מדהימים לא פחות של שירים פחות בולטים כגון Frozen או Thorns of Crimson Death.

האלבום הזה נהדר ביותר בתור אוסף קצר וקולע ללהקה שאני אישית אף פעם לא הייתי מסוגל לשרוד אף אחד מאלבומיה לכל אורכו. כלומר, המוזיקה שלהם נפלאה,אבל לאורך אלבום מלא על קו אחד היא מתישה אותי. זו הסיבה שאני כל כך נהנה מאלבום זה שמשלב בין המיטב משני אלבומיהם, בהפקה קצת פחות מלוטשת. אם אתם כבר מכירים את דייסקשן ואוהבים אותם, אז אני לא צריך בכלל לומר לכם שהאלבום הזה טוב, כי אתם תקנו אותו בכל אופן. אם אתם לא מכירים את דייסקשן, זהו כנראה המקום המושלם להתחיל בו, שכן האלבום מכיל באמת את המיטב שביצירות הלהקה, ובביצועים שלא נופלים לשנייה מהמקור, ולפעמים אפילו מתעלים עליו. אותי האלבום הזה הפיל שדוד, ובצורה טובה. אני ממליץ גם לכם לגלות אותו, וכמה שיותר מהר!