Dragonforce – Ultra Beatdown

בעולם בו יש מלחמות (בין קונסולות המשחקים למחשב), בעולם בו (סופר) מאריו ולואיג'י כבר הספיקו לצאת מהארון, בעולם בו אבי ביטר קיבל תוכנית בידור משלו (הצילו!), יש רק להקה אחת שיכולה לעשות סדר בדברים – Dragonforce. הלהקה האנגלית הגיעה בדיוק בזמן כדי להציל אותנו עם אלבום חדש בשם Ultra Beatdown לאחר שנתיים של מנוחה… אה לא, שקט… בעצם, מממ… יש מישהו שלא שמע כל יומיים את שם הלהקה היכן שהוא? Dragonforce היא כבר תופעה שאי אפשר להתחמק ממנה, וגם אם נרוץ בבהלה בכל פעם שנראה דיסק שלה, היא תצליח לתפוס אותנו במקום אחר – בטלויזיה, באינטרנט או במשחקים בסדרת Guitar Hero שם היא מככבת כאחת הלהקות הקשות לפיצוח – ולא סתם.

Dragonforce, למי שהיה קבור בשנים האחרונות (או התחרש) מתהדרת בנגני הגיטרה הכי מהירים בשוק, או בכלל, בעולם המטאל, אך מזה מספר שנים הלהקה אינה מוצר בלעדי למטאליסטים. אחרי שני אלבומים שהציגו את Dragonforce לקהל בתור להקת ה-"פאוור מטאל הקיצוני" הראשונה, היה זה האלבום השלישי (והחתימה ב-Roadrunner) שהפך אותה לשם דבר. עכשיו מגיע האלבום הרביעי שתפקידו להמשיך להראות לכולם עד כמה החבורה הזו מהירה ושוב להוכיח לנו שבכל דבר בו ננסה להצליח, הסינים יעשו זאת הרבה יותר טוב – גם אם זה סיני אחד, ולא בדיוק סיני, אלא יליד הונג קונג שהיגר לאנגליה, עדיין מדובר בבחור מוכשר במיוחד בשם Herman Li, שלא חס על אף אחד כשהוא מנגן על הגיטרה שלו.

גם הפעם באלבום החדש נוכל למצוא הרבה מלודיות ייחודיות וצלילים הזויים, פרי ידיו של Herman Li, אשר ביחד עם חברו להרכב Sam Totman, הוא אחראי על חוליית הגיטרות שמהווה את הבסיס למוזיקה של הלהקה. ואם תהיתם, לא סתם הזכרתי כמה שמות מעולם משחקי המחשב בתחילת הסקירה, מכיוון שהמוזיקה של הלהקה בהחלט יכלה לצאת מאיזה משחק כל שהוא, אם זה פאקמן (אולדסקול!), או האחים סופר-מאריו (פאקינג-קול!), כל אחד ימצא איזה אזכור משלו, וגם אם לא ביליתם בעולם המשחקים, אז העטיפה של האלבום או החוברת יכניסו אתכם לשם – הלהקה לא מתכחשת לכך שבהרבה חוגים מגדירים אותה כ-"נינטנדו מטאל", לטוב או לרע…

אז האלבום נפתח עם "Heroes Of Our Time" שכבר מציג את Dragonforce כלהקה בוגרת, באחד השירים הכי לא אופייניים שעשתה עד היום, שלדעתי ישנה את כל מה שידעתם על מטאל באשר הוא… סתאאם… נראה לכם? כבר מהתו הראשון תרגישו כאילו אתם מקשיבים לאלבום השני, או השלישי של הלהקה, שלא לדבר על הצלילים המוזרים שהיא מוציאה, והניסיון להראות לנו (בפעם המאה) עד כמה חברי הלהקה מהירים. מלודיות, הרמוניות, שירת פאוור צפצפנית באדיבותו של ZP Theart ותיפוף כוחני – לא תמצאו פה משהו חדש או שונה ממה שידעתם להכיר אצל הלהקה. Dragonforce עדיין פונה לשוק הכי חזק שלה – הגיטריסטים – ובמידה ואתם לא כאלה, ופאוור מטאל קיצ'י לא עושה לכם את זה, אז לא נראה לי שתוכלו למצוא פה משהו בשבילכם.

אם נוציא לרגע את הגיטרות מהמשוואה (ואני יודע שהן מהוות כ-90% מהמוזיקה) מדי פעם נוכל למצוא כמה רגעים נחמדים, למשל בשיר השלישי "Reasons To Live" שמתחיל כמו קטע בלאק מטאל לכל דבר, עם בלאסט-ביטס וריף אכזרי במיוחד. הקלידים באלבום גם קצת יותר בולטים מבעבר, ונראה שחברי Dragonforce ניסו ללכת על שירים יותר המנוניים (סטייל בון ג'ובי) מאשר סתם התחרעות על הגיטרות, אבל גם הניסיונות האלה לא מונעים את ההרגשה שהלהקה מנסה להיכנס כמה שיותר לתחום משחקי המחשב \ טלוויזיה ולא משנה כמה מלודיות ניאו-קלאסיות או סולואים הם יעשו – שתקשיבו לאלבום תרגישו שאם למאריו הייתה להקה, ככה היא הייתה נשמעת. בסה"כ, מי שזקוק לעוד מנה של "כוח דרקון", מוזמן לקחת את "חבטה מוחצת" לסיבוב. את המהירות שלי אני מעדיף לקבל עם קצת דם ושתהיה יותר אכזרית ופחות בקטע של בון ג'ובי. תאמינו לי, אתם לא רוצים לשמוע את בון ג'ובי על ספיד.