(DVD) Cannibal Corpse – Centuries Of Torment

Cannibal Corpse – צמד המילים הזה מתמצת בעצם הכל, אם זה תיאורים בדיוניים הכוללים זומבים מורעבים או דרכים לא כשרות למות בהן בשילוב עם מוזיקת מטאל קיצונית וכבדה. בשורה התחתונה מדובר באחת מלהקות הדת' מטאל הגדולות בכל הזמנים שהוציאה השנה מארז DVD משולש הסוקר 20 שנות פעילות – לדעתי, זה אחד המארזים המושקעים והאיכותיים ביותר שיצא לי איי פעם להיתקל בהם. המארז לא רק כולל דיסק DVD אחד באורך 3 שעות – כן, כן, 3 שעות! – של סרט דוקומנטרי על ההרכב, אלא גם דיסק DVD של הופעות חיות שצולמו במהלך השנים ועוד דיסק DVD הכולל בונוסים עם עובדות שיכול מאוד להיות שיסתמו לא מעט חורים בהשכלתם של המעריצים השרופים. למרות שזה מארז עם המון דברים ופרטים לכתוב עליהם, אני אשתדל להיות קצר וקולע מאשר ארוך ומייגע, ובכך להתייחס לנקודות המרכזיות והחשובות.

אם אתם ממעריצי הלהקה או שאתם פשוט אנשי דת' מטאל מהשורה, אחסוך לכם קריאה וכבר אמליץ לכם בחום ללכת ולהשיג את המארז הזה. במידה ואתם בכל זאת רוצים לדעת במה מדובר, נתחיל מהחלק של הסרט הדוקומנטרי שאורך, כמו שציינתי, כ-3 שעות, ולטעמי הוא אחד מסרטי התיעוד הטובים ביותר שיצא לי לצפות בהם. בניגוד להרבה סרטי "תיעוד" על הרכבים אין כאן קריין המנחה ומסביר את השתלשלות האירועים מהתחלה עד הסוף. הסרט בנוי וערוך בצורה של קטעי ראיונות עם כמעט כל אחד שהיה קשור להרכב בשלב כזה או אחר, אם זה חברי להקה מהעבר וההווה ואם אילו חברים קרובים או נגנים מהרכבים אחרים, כאשר כל פעם הנושאים מתקדמים בצורה כרונולוגית ומקושרת בצורה מתאימה להפליא. בין היתר לוקחים חלק בראיונות חברי הלהקות של Nile, Deeds Of Flesh , Obituary , Fear Factory , ואפילו Jeff Loomis מ-Nevermore ו-Eric Rutan מ-Morbid Angel.

הסרט כולל חלקי מידע מאוד מעניינים וטריוויאליים מהעבר של ההרכב כמו איך הוא קם לראשונה או איך חבריו נפגשו, ישנם גם חלקים מההופעות הראשונות וניתנת האפשרות להיחשף לקטעים מהקלטות הדמו שהקשר ביניהן לבין הכיוון המוזיקאלי שההרכב ידוע על פיו כיום לא קרובים בעליל. רק לצורך העניין, רבים לא היו מודעים לזה ש-Chris Barnes, סולנה האגדי של הלהקה בכלל רצה להיות הבסיסט, והוא תמיד רצה לשיר כמו Rob Halford, אבל מה לעשות שהאלים לא נתנו לו את האפשרות להגיע לאוקטבות הגבוהות. דוגמא נוספת היא שההופעה הראשונה של Cannibal Corpse הייתה הופעת חימום ל-Dark Angel – להקה שחברי ההרכב היו מעריצים שלה – ומה שנקרא, התחילו על רגל ימין.

נקודות מבט מאוד מעניינות בסרט – שהתחברתי אליהן בכל פעם שצצו – היו הדיבורים והמידע שנתנו על המעטפת הכללית של סצנת הדת' מטאל באותם ימים ואיך זה שלהקה כמו Cannibal Corpse הגיעה לאן שהיא הגיעה. חברים מלהקות כמו Cynic ,Kataklysm ו-Monstrosity מדברים על תקופה שלפני עידן האינטרנט, על מה להקה צריכה לעשות בכדי להגיע לתודעה של קומץ אנשים, על איך ש-Cannibal Corpse הגיעה למעמד שבו היא זכתה להיות להקת הדת' מטאל הראשונה שחתמה ב-Metal Blade ועל ידי כך תרמה רבות להפצת בשורת הדת' מטאל ברחבי העולם. נקודת זכות גדולה בסרט הזה, שהוא משלב צילומים אמיתיים מתקופת הקלטת האלבומים הראשונים של ההרכב.

מסתבר שהחבר'ה מ-Cannibal Corpse עשו בחוכמה כשצילמו את ה-Road Trips שהם לקחו לפלורידה, אל שערי הגהנום של Scott Burns, מפיק הדת' מטאל האגדי מאולפני Morisound (כידוע, Burns הפיק בין היתר אלבומים להרכבים כמו Death , Deicide, Obituary, Sepultura ועוד הרבה אחרים) – הדבר פשוט מוסיף ומקנה הסתכלות מיוחדת כיצד נערים זבי חוטם בני לא יותר מ-18, שהחליטו לפרוש מהלימודים, הצליחו להקים את אחת הלהקות הגדולות והידועות שיש ובכך הצליחו בגדול בחיים. למרות שמראש לבוא לסרט תיעודי בידיעה שהוא באורך של 3 שעות יכול טיפה להכביד, אני חייב לציין כי הסרט מאוד קליל וכיף לראות אותו.

הן מבחינת התוכן והן מבחינת הראיונות המוצגים אפשר להבין שהחבר'ה האלה לא באמת אוכלים גופות של תינוקות לארוחת בוקר, הם לא באמת מקריבים ילדים בפולחן רצחני ולמען הסר הספק הם אפילו מתוודים על כך שהם נגד אלימות אמיתית ושהיא נועדה לדמיון הפרוע. בנוסף לכך מגלים כי אלה אנשים שאיכפת להם מאוד מהמוזיקה שהם יוצרים, מהאינטראקציה שלהם עם המעריצים וכי כל אחד מהם הוא דמות סטריאוטיפית שגזורה מקומיקס. כמו כן, כיוון שהסרט הוא סיפור מסגרת רחב שוליים על הלהקה, מראים את מי שעומד מאחורי עטיפות הזוועה ומלאות הגור של האלבומים. לצייר המוכשר קוראים Vince Locke ועמו חברי Cannibal Corpse יצרו קשר לאחר שנתקלו בקומיקס שהוא צייר באותה תקופה בשם "Dead World Comics" – קומיקס ציני המשלח הומור שחור העוסק בזומבים בעלי אינטליגנציה שמנסים להשתלט על העולם.

כיוון שהסרט עוסק בכל הקריירה של הלהקה עד שנת 2008, אנו נחשפים לאמת מאחורי סיפור עזיבתו של Chris Barnes ועריקתו ל-Six Feet Under, במקביל לכניסתו של מי שידוע בתור "טוחן הגופות" George Fisher והסיבה האמיתית למה הוא קיבל את הכינוי הזה (ולא! אין לו באמת מכשיר לטחינת גופות בבית, והוא אינו עוסק במלאכה שכזו). כמו כן נגלה כיצד הלהקה התמודדה עם החלפת הסולן – דבר שבד"כ הוא מאוד קשה – בעיקר כשהסולן הוא זה שכותב את המילים לשירים ועושה את מירב הראיונות לתקשורת. כמובן שגם נקבל את ההשוואה הבלתי נמנעת בין שני הסולנים – אם זה Chris Burns, הסולן המסתורי בעל הפרצוף המבעית או חביב הקהל George Fisher שהיה מתקשר הרבה יותר עם הקהל – וכמובן, השאלה הגדולה מכולן, מי הסולן היותר טוב?

בסופו של דבר, הסרט נותן חשיפה ענקית לא רק ל-"איך" שאגדת מטאל נוצרת אלא גם לדרך חיי המטאליסט מתחילת שנות השמונים, דרך שנות התשעים ועד להיום, מהופעות אל מול 12 אנשים לפסטיבלים הומי אדם, מהרגעים הטובים של סיבובי הופעות, והוצאת אלבומים עד לרגעים הקשים של החלפת פרצופים בלהקה והרצון להמשיך להתקיים וגם מענה לשאלה הכי חשובה – אז מה זה בעצם Cannibal Corpse? האם זו גופתו של קאניבל? או שמדובר בשאריות המזון של אותו אוכל אדם? התשובה היא כמובן בסרט!

על התקליטור השני אני מניח שאין צורך רב להרחיב. מדובר ב-30 שירים מהופעות של ההרכב שצולמו במהלך השנים, כאשר מה שעניין אותי אישית היה לראות את השירים מההופעה בבאפלו בשנת 1989. כל השירים שנבחרו – אשר כמובן מבוצעים ברמה גבוהה ובברוטאליות אכזרית כמו שרק Cannibal Corpse מסוגלים לתת – הם שירים שרק מחזקים לכם את הסיבה למה זו אחת הלהקות הטובות שיש. ואם זה לא מספיק, יש פה גם 7 וידאו קליפים של הלהקה, כאשר האחרון שבהם הוא חידוש מ-2007 לשיר "Stripped, Raped, And Strangled" בביצוע משותף עם The Black Dahlia Murder.

התקליטור השלישי הוא כמעין מתנת אקסטרה ל-Die Hard Fans שבנינו, הוא מכיל קטעים שלא נכנסו לסרט אך מוסיפים כל מיני תובנות והסתכלות יותר מעמיקה לזומבי המדמם הזה שקוראים לו Cannibal Corpse. בין היתר אפשר למצוא הסבר יותר מפורט של הצייר Vince Locke, על איך הוא צייר את אותן העטיפות שבזכותן Cannibal Corpse נהיו מוכרים, ובין לבין הוא גם מראה את הסקיצות ההתחלתיות של אותם ציורים. ישנו חלק שמדבר על אלו המתנגדים ל-Cannibal Corpse, בין היתר המועמד לנשיאות ארה"ב (דאז) בוב דול, סיפור החרם והאיסור חסר כל ההיגיון של הגרמנים על שלושת האלבומים הראשונים של הלהקה (אסור לבצע את השיר "Hammer Smashed Face" אבל מותר את "Fucked With A Knife"?) ולמה מנהל הלייבל בדרום קוריאה נכנס לכלא כי מכר דיסקים של הלהקה.

לקראת סיום נזכה גם בהצצה לחייו האישיים של כל אחד מחברי הלהקה: אם זה George "Corpsegrinder" Fishe, האיש הגדול בעל הקול המאיים שבין היתר מכור למשחק האון-ליין World Of Warcraft, או Paul Mazurkiewicz המתופף, יהודי ממוצע פולני שבין כתיבת שירים על אנשים המתבוססים בדמם הוא צמחוני ואיש משפחה בעל חוות סוסים וזאת לעומת Pat O'Brien הגיטריסט, שאפשר לתמצת את חייו עם בירה, מטווחים, מטאל וגיטרה – בקיצור, חמשת המופלאים. הדיסק מסתיים בקטע המכונה "Kill Crane" שהוא קטע אנימציה ענק בסגנון הסרטים של Tim Burton על מה קורה כשהדמויות מהעטיפות של Cannibal Corpse מתעוררות לחיים ומתחילות להרוג אחת את השנייה במה שנראה כמו כאוס תהומי. אם לא הבנתם עד עכשיו, מדובר במארז אדיר שיצא לי לראות לפחות 3 פעמים (ביום אחד!) והוא מדבר לכולם! מהמעריץ הכי שרוף של הלהקה עד למטאליסט הממוצע. אז בזמן שאני הולך לשייף את הגרזן ולהכין את חבלי הקשירה, כל מה שנשאר לי לומר לכם… תיהנו!