(DVD) Within Temptation – Black Symphony

בדיוק כמו שאנשי המערות שהתבוננו ביראה, פליאה וסקרנות באש, בפעם הראשונה בחייהם, לא חשבו מעולם על בערה איטית, מנועי בוכנות או אפילו כדורים פורחים, אני בטוח שחלוצי המטאל של שנות ה-70 לא דמיינו או העלו על דעתם כמה רחוק תגיע המוזיקה הזאת מבחינת הקשת המוזיקאלית. לא, אני לא מדבר פה על הפוטנציאל המסחרי כי בשנים האלה זה לא היה המניע העיקרי בתעשייה ואני גם לא מדבר על פופולאריות היות וזו גם לא הייתה המטרה של חלוצי הז'אנר. אני כן מתכוון לרבגונויות של היצירה, לפוטנציאל הורסטיליות אם יורשתה לי להשתמש במונחים לועזיים רק כדי לגרום לתחושה שאני יודע על מה אני מדבר.

בז'אנר המטאל, באופן הרבה יותר בולט מכל ז'אנר אחר, אמנים מצליחים כל פעם מחדש לפרוש את היריעה על איזור אחר במנעד המוזיקאלי, הן על רצף הזמן והן במרחב כאשר הם מכסים עוד ועוד אלמנטים. מנגיעה בלתי פוסקת של אחדים במוזיקה משחר ההיסטוריה תוך כדי הפיתוח של אחרים אל העתיד במטרה להמציא מחדש את הז'אנר בכל פעם. נכון יטענו אלה שיגידו שלא תמיד זה מצליח אבל אני מדבר על המאקרו ובעיניי הכישלונות מתגמדים אל מול ההצלחות. כך גם הנגיעה בכל דבר בקשת המוזיקאלית העולמית, מפולקלור מקומי,דרך שפות, תרבויות, אין עוד סגנון שמתקרב להיקף של המטאל. בלי לזלזל באף ז'אנר אחר חלילה, אני יכול בהחלט לומר שבעוד שלרוב המוחץ של סגנונות המוזיקה יש סממנים ויסודות מאוד מובהקים, צבעים בסיסיים שבהעדרם לא מתקיים הסגנון, במטאל המכנה המשותף הוא רק הקנבס עליו מצוירת היצירה. מי מכם מכיר אמן שיוצר "ראפ סימפוני" או שמע פעם בלוז שמנוגן בקצב 160bpm?

אני כותב את כל הפתיח הזה כשברקע מהדהדים עשרות כלי מיתר מלווים במקהלה עשירה יחד עם להקת מטאל אחת שנותנת יפה יפה בראש לכ-10,000 מעריצים. אני מדבר על Within Temptation שעד לפני כמה שנים הייתה עוד להקה מהולנד והפכה לאייקון בתחום המטאל הגות'י, תחום שאף הוא, והרבה הודות ל-Within Temptation, צובר עוד ועוד תאוצה כבר מתחילת העשור. נכון, WT היא לא הלהקה הראשונה שהופיעה בליווי סימפוניה, היא גם לא להקת המטאל הראשונה שעשתה זאת אבל אם נתייחס לסגנון של הלהקה הרי שמדובר בפעם ראשונה שלהקת מטאל סימפוני מפיקה מופע בסדר גודל כזה, אם אני טועה ופספסתי משהו שהיה כבר אני אשמח אם יתקנו אותי (כי אז יהיה לי עוד משהו לראות ולהתפלסף עליו שעות) אבל כאשר אני מריץ בראשי להקות בקליבר זהה: Theatre Of Tragedy, Tristania, Trail Of Tears, After Forever, Epica… לא זכור לי DVD של מופע כזה.

באופן חריג אני אפתח במעט פרטים טכניים היות ובמקרה הזה הם דיי חשובים, בעיקר לאספנים שבנינו: ה-DVD בגרסתו המורחבת מגיע עם 4 תקליטורים, 2 של DVD ו-2 של CD כאשר ה-CD הם האודיו של ההופעה מן הסתם ואין הרבה מה להרחיב עליהם. לעומת זאת ב-DVD יש לא מעט הפתעות ומעריצי הלהקה ישמחו במיוחד לגלות שמדובר בקרוב ל-4 שעות טהורות של WT – נון סטופ, כאשר השיא הוא ההופעה ב-Ahoy שנמצא בעיר רוטרדם בהולנד. אבל בנוסף להופעה ולצילומים הרגילים מאחורי הקליעים, עוד שלל בונוסים כמו מאחורי הקלעים של צילומי הקליפים, הקלטות המקהלה לאלבום האחרון, יומן וידאו של סיבוב ההופעות העולמי עם צילומים מארה"ב, קנדה, אירופה ויפן. בנוסף ה-DVD כולל גם הופעה מלאה נוספת של WT (ללא האורקסטרה), קטעים נבחרים מפסטיבל TMF כולל הופעות מאותו פסטיבל ועוד ועוד… אין ספק שמדובר בחבילת WT הגדולה ביותר לכל מי שרק צמא לעוד זמן איכות עם הלהקה המופלאה הזאת. אבל לא באנו לדבר על דיסקים היום כי אם על ההופעה שזכתה לשם הקצת קיטשי, Black Symphony אבל אפשר לומר שזה אחד הדברים ה"רעים" היחידים שניתן לומר על ההפקה המצוחצחת הזאת. נקודות חובה נוספות בהמשך.

החיבור בין אורקסטרה אמיתית לבין להקות מטאל גות'י או מטאל סימפוני לצורך העניין, הוא החיבור הכי טבעי שיש היות ורוב הלהקות האלה יוצרות במשך שנים סימפוניות מלאכותיות בכלים דיגיטאליים, סינתיסייזרים ומקלדות. לאחרונה, חלק מהלהקות הגדולות או בעלות האמצעים בתחום עברו לעבוד עם מקהלות אמיתיות. אבל החל מ-Epica שכל אלבומי האולפן שלהם מכילים מקהלות אמיתיות ועד WT שב-2 אלבומי האולפן שלהם הקליטו לא מעט כלי מיתר, אף להקה לא הביאה את ההפקה המושקעת הזאת אל הבמה. בשנים האחרונות שדרגו WT את המופע שלהם פלאים, עם תפאורה בימתית מצוינת, הרבה פירוטכניקה וסאונד משובח, כל זאת מבלי לנסות לכסות על ביצועים גרועים או מוזיקה גרועה חלילה, להיפך. השנה הלהקה החליטה לקחת את האקט שלה שלב אחד קדימה והתוצאה היא הופעה אדירה עם מיטב השירים שלהם, כמה אורחים מיוחדים שתרמו המון למופע אבל לא היו פה הרבה הפתעות שזה מצד אחד מצוין אבל מצד שני בעייתי ואני אסביר מיד.

עוד לפני שראיתי את המופע היה לי רעיון בראש איך זה ישמע למשל, זאת לא בגלל שזה צפוי כמו שזה פשוט הודות לעובדה שציינתי קודם: האלבומים האחרונים של Within Temptation הוקלטו עם מקהלות לא קטנות לכן אם תאמר לי "WT עם סימפוניה" זה כמו שתאמר לי "עוגת שוקולד עם שוקולד". הדרך היחידה בה יכלו WT "להפתיע" אותי מוזיקאלית היא אילו הם היו מבצעים יותר חומרים ישנים למשל, בעיבודים מחודשים. אפילו אם הם היו מעבדים מחדש חלק מהשירים היותר עכשוויים שלהם זה היה מעניין יותר ולראיה פשוט אפשר לשים לב איך נשמע "The Other Half" או "Mother Earth" למשל שעברו עיבוד מחודש לעומת "Stand My Ground" שמבוצע אחד לאחד כמו באלבום. במקרה כזה, הביצוע הוא "נאמן למקור" באופן מאוד מוחלט, וטכנית זה מעולה, אך עבור מישהו ששמע את האלבומים לא מעט פעמים, הייתי רוצה לקבל משהו שונה ולו במקצת. מלבד העובדה שהליווי הסימפוני הוא הרבה יותר עשיר, מלא, נרחב ואפי, הוא גם מאוד דומה להקלטה האולפנית, רק פשוט יותר חיי, לא הרבה מעבר.

מהבחינה הוויזואלית המצב שונה, חברים, מדובר במשהו אחר, במה ענקית עם מסך עצום לכל רוחבה, מפלסים רבים, תאורה משובחת ותפאורה מהממת – כמובן הפירוטכניקה הטיפוסית של WT והמקהלה שממלאת את הרמפה הענקית מאחורי הלהקה. ההיכל עצמו מדהים ומרווח, היכל דמוי תיאטרון ישן עם מרפסות והרבה מקום להכיל 10,000 איש כאמור. Sharon Den Adel הסולנית מחלפיה 5 תלבושות שונות במהלך ההופעה, חלקן קצת הזויות (כמו השמלה הירוקה בסט האחרון, ירוק?) ולשאר חברי הלהקה יש מספיק מקום להתרוצץ על הבמה ובין נגני המקהלה. היות ואני בן אדם שטחי ונוטה להתעסק בפרטים שוליים אני אציין שאחד הדברים הנוספים שהציקו לי היה המראה של שרון שלא הייתה במיטבה בהופעה גם בהיבט הווקאלי אבל על זה אני אפרט בהמשך.

חזותית הנה ניכר כי עבר עליה משהו באותו היום, לא יודע אם ישירות או על המלבישה והמאפרת שלה אבל השיער שלה הזכיר לי את דפנה דקל בארוויזיון והאיפור שלה נראה כמו משהו בהשראה מגזיני "אופנה" של שנות ה-80. היא נראתה 5 שנים יותר מבוגרת יותר ממה שהיא באמת. אני אומר את זה בעיקר על סמך מה שראיתי בהופעה הנוספת ב-DVD שצולמה כמה שבועות לפני כן שם היא נראת הרבה יותר טוב. מסתבר שתלתלים מנופחים וצלליות כבדות על העיניים לא מחמיאים ל-Sharon שלנו, היא נראת יותר טוב עם שיער חלק ובלי הרבה קשקושים על הפנים.

ווקאלית, יתכן שבהשפעת הלוק, Sharon לא ממש סוחבת כמו בהופעות קודמות, גם זאת בהשוואה להופעה הנוספת כך שלא ניתן לטעון שהיא פשוט נחלשה עם השנים. Sharon נשמעת קצת Out Of Breath או Short Of Breath לאורך כל ההופעה, לא סוחבת בצלילים ארוכים, עוצרת לקחת עוד נשימה במקומות שבהופעות אחרות היא הייתה מסלסלת ומושכת ללא מאמץ. מי ששמע את כל ההופעה ועדיין לא מבין על מה אני מדבר למרות 1001 דוגמאות שאני יכול למצוא, שפשוט יקשיב לסוף של "Frozen" בו Sharon עוצרת באמצע המילה Frozen לקחת אוויר וממשיכה אותה.

שמעתי אותה מבצעת את השיר הזה ב-4 הופעות שונות ומעולם היא לא עשתה את זה. שוב ושוב בהופעה, למרות שהיא לא מזייפת ופוגעת בכל תו ותו, Sharon נשמעת "קצרה" ומוגבלת. הקול שלה חזק וצבעוני כרגיל, הנמוכים מלאים ועשירים, הגבוהים נוסקים למקומות שהרבה זמרות יכולות רק לחלום עליהם. אילו זו הייתה ההופעה הראשונה של WT שראיתי, הייתי מתמוטט רק מהזמרת המדהימה שעומדת בראש חבורת הנגנים המוכשרת הזאת. ברם, לא מדובר במופע ראשון שלהם ועל אחת כמה וכמה בערב כזה ציפיתי ממנה להפציץ בדרגה 9-10 ובמקום זה קיבלתי משהו בסביבות 7 וזה חבל.

אנחנו 5 שירים בתוך ההופעה והנה צץ לו בחור נמוך קומה בעל קול אדיר, Keith Caputo, סולן Life Of Agony מגיח לבצע את "What Have You Done" אבל זה עוד כלום לעומת מה שמחכה בהמשך. בעוד ש-Keith נותן הופעה מצוינת וגם נראה חמוד מאוד ליד Sharon שקצת יותר גבוהה ממנו, מאוחר יותר בהופעה מצטרפת אורחת נוספת שהפילה גם אותי בביצוע סוחף שאל אחד השירים האהובים עליי מ-The Silent Force אבל קודם כל הקדמה קלה: לאחר 7 שירים נסגרת ה"מערכה הראשונה" בהצגה וחברינו עוברים לחלק האקוסטי של ההופעה שנפתח עם ביצוע מרגש של "Forgiven" כשבקדמת הבמה ניצב פסנתר כנף שחור. לאחר מכן מצטרפים שאר חברי הלהקה עם גיטרות אקוסטיות כולל Stephen Van Haestregt, המתופף, שעובר קדימה ומנגן על מערכת אקוסטית קטנה.

Within Temptation מבצעים את "Somewhere" שהוא בכלל שיר בונוס מהאלבום הקודם שלהם אבל ללא ספק אחד השירים היותר טובים שהם כתבו. Sharon פותחת את השיר ובבית השני מצטרפת לא אחרת מ-Anneke, הסולנית האגדית של The Gathering. עבור Anneke אגב, זו לא הפעם הראשונה שהיא מצליבה קולות עם Sharon, בעבר השתיים התארחו אצל Ayreon באלבום Into The Electric Castle בשיר המקסים "Valley Of The Queens". הביצוע של השיר מרטיט ו-Anneke, כדרכה, מצליחה להכניס לתוכו את האופי הכל כך מקסים שהיא מכניסה בשירים של The Gathering עם העיבודים הקוליים הלא שגרתיים והקפיצות החדות שלה מטונים נמוכים ולגבוהים. החלק האקוסטי ממשיך עם "The Swan Song" וכמובן "Memories" שהפך גם הוא להמנון של הלהקה ואז עוברים ל"מערכה שלישית".

בביצוע מפוצץ ל-"Solemn Hour" החשמל חוזר לאוויר וזה ללא ספק אחד השירים שנשמעו הכי טוב ב-Live, המקהלה ששרה את הפזמון הלטיני של השיר ללא ספק עושים הרבה חסד לשיר הזה. אותו הדבר אפשר לומר גם על "The Truth Beneath The Rose" – שני השירים האלה נשמעים מצויין באופן יוצא דופן בין היתר הודות לעבודה של Ruud Jolie על הגיטרה. WT גם חזרו אחורה לאלבום השני שלהם אי שם בסף שנות ה-90' והזמינו כרגיל את אחד החברים הטובים ביותר של הלהקה, George Oosthoek, לשעבר סולן Orphanage וגם בחור מאותגר ורטיקאלית בעצמו (ע"ע Keith Caputo) שנראה חמוד ליד Sharon, אבל יא וויילי איזה קול יש לברנש, הוא ביצע איתם את "The Other Half".

המופע שאורכו יותר משעתיים הוא בהחלט מנה גדושה של מטאל סימפוני גות'י כמו שהוא אמור להישמע, ההפקה משוקעת, הסאונד מצוחצח והביצועים – Spotless ללא כל ספק. בעיניי הופעה מסוג זה עבור להקה שבנתה את עצמה מלמטה זה מעבר לעוד DVD – זה ה-Reward שלהם על כל מה שהם עברו ויצרו ב-12 שנות הקיום שלהם. אני רק יכול לומר שאני מצר על הפרטים הקטנים שהצבעתי עליהם בסקירה ואולי על העובדה שהיו מעט שירים מהרפרטואר הישן של הלהקה שיכלו לקום לתחייה בעיבודים מרהיבים אבל נשכחו או פינו את מקומם לשירים מהאלבומים החדשים יותר, ולא שיש לי משהו נגד האלבומים האלה חלילה. אני יכול להבטיח דבר אחד לכל מי שהתאכזב מביטול ההופעה של Within Temptation בישראל, זה לא מתקרב להופעה חייה אבל זה ללא ספק יכול להמתיק את הטעם בפה. ולכל מי שלא הכיר או לא טרח להכיר את WT, הנה הזדמנות טובה לראות עד לאן אפשר למשוך ולאן הגענו מכמה ריפים צורמים על גיטרה עם Overdrive לפני קרוב ל-40 שנה – ואחרי שראיתי את התגובה של כמה מחבריי שלא ממש מכירים או מחוברים לסגנון, אני חושב שאפשר לסכם את ה-DVD בכותרת אחת: "מטאל – לא מה שחשבת".