Eatliz - Delicately Violent - Metalist Magazine

לפני כשנתיים כתבתי ביקורת על אלבום הבכורה של Eatliz, הרכב פרוג-מטאל ישראלי, שלא אוהב שקוראים לו "פרוג-מטאל". הרכב העל המוזר הזה כולל בין השאר את חברי "אינפקציה" (גיא בן שטרית הגיטריסט, שכותב את רוב החומר ל-Eatliz והמתופף המעולה עמרי הנגבי), את הסינגר-סונגרייטר עמית ארז, ואת הזמרת הנפלאה לי טריפון, שזו הייתה לי ההיכרות המוזיקלית הראשונה איתה, ואני ממש מקווה מאז שזו לא הייתה הפעם האחרונה. אלבום הבכורה, Violentley Delicate, היה אלבום נפלא, ואף הכתרתי אותו כאחד מאלבומי השנה שלי. ומאז? לא מעט מים מתחת לגשר – קליפ לסינגל שחרש את הרדיו בישראל התקבל באהדה בתחרויות שונות באירופה, וזכה ללא מעט הקרנות ב-MTV, המון הופעות, ובעיקר, צבירת מוניטין מכובד.

אבל כנראה שלא היה זמן להקליט חומר חדש, והביקוש לעוד חומרים עשה את שלו. בימים אלו שחררה הלהקה EP הכולל שבעה קטעים שהוקלטו במהלך השנים האחרונות, חלקם היו אמורים כנראה למצוא דרכם אל אלבום הבכורה, וחלקם מנוגנים בהופעות. לכאורה, אחלה ממתק למעריצים, ולאלו שממש מחכים לשמוע מה יש ללהקה הנפלאה הזו בארגזי התחמושת החבויים. הבעיה הגדולה היא שכנראה הייתה סיבה לקטעים הללו לא להיכנס לאלבום הבכורה. הם פשוט לא טובים מספיק. אמנם, השיר הראשון "Food Fighters", הוא קטע לא רע בכלל, אבל באמת, לא פותחים אלבום, או EP, עם שיר אנמי כל כך – בטח לאחר שאת אלבום הבכורה הלהקה פתחה בסערה. אם כבר, השיר שהיה אמור לפתוח את ה-EP הוא השיר השלישי, "Spliff", שהוא אמנם לא שיר שמתקרב ברמתו לחומר מאלבום הבכורה, אבל הוא לפחות אנרגטי מאד.

"Must Get Laid", הקטע הרביעי, הוא שיר חביב, די משעשע, ומדגים כמה כישרון לכתיבת להיטי רדיו יש להרכב הזה (למרות ריף הגיטרה שקצת מזכיר את "Smells Like Teen Spirit" של Nirvana ואת רוב שירי ה-Pixies). הקטע המוצלח ביותר באלבום הוא ללא ספק הביצוע לשיר "Army Of Me", במקור של הזמרת האיסלנדית Bjork – ביצוע שעושה חיל בהופעות הלהקה, אבל לא מחדש המון בשיר, הוספת דיסטורשנים ושנייה של דאבל בס לא הופכת את הביצוע ליוצא דופן.

בגדול, הבעיה של ה-EP הזה היא שהוא לא מחדש שום דבר לעומת אלבום הבכורה, והוא לא מגניב מספיק או יוצא דופן בשביל להיות ממתק למעריצים. מדובר בהוצאה די מיותרת, שעושה יותר נזק מאשר תועלת. העובדה שהסאונד אינו אחיד, שכן כנראה שהשירים הוקלטו בהפרשי זמן ובמצבי רוח שונים, אינה עושה חסד לשירים עצמם. בקיצור, EP לא ממש מוצלח. סליחה על ההשוואות לאלבום הבכורה, אבל מי שטרם האזין לו, רצוי שיתקן את העוול, ויפסח על ה-EP הזה, בשביל לא לקלקל את הרושם הנפלא ש-Eatliz משאירים בהאזנות ראשונות. את האמת, הרושם עדיין שם, גם שנתיים אחרי. אז לעבודה, אנחנו מחכים לאלבום אמיתי חדש – כזה עם שירים רעננים, אנרגיה משובחת ושאיפות לכבוש את העולם. בדיוק מה שהאלבום הראשון שידר.