Edenbridge – MyEarthDream

Edenbridge מנגנת מטאל סימפוני, שמשלב בתוכו דרמה, אגרסיות, רומנטיקה והרבה מאוד אנרגיה. נשמע לא הגיוני? רק תקשיבו לאלבום החדש שלה, MyEarthDream. מלבד אלבום אוסף, זו הפעם הראשונה בה Edenbridge משחררת אלבום מלא דרך Naplam Records, והתוצאה היא אלבום טוב מאוד. הוא מצטיין במבנה שירים מנצח, ניצול נכון של ההשפעות הסימפוניות, ואיכות הקלטה שיושבת עליו בול. האלבום נפתח באינטרו סימפוני קצר בשם "The Force Within" ומייד אחריו Edenbridge מפציצים עם "Shadowplay".

השיר נפתח בריף גיטרה חזק, שכמותו לא שמעתי אצל להקות מהז'אנר המדובר. מכאן ואילך יהיה קשה להתנתק מהאלבום. נוצר הרושם שכל חברי הלהקה נרתמו ליצירה אחת מגובשת, והחל מהשיר הראשון עובדה זו באה לביטוי: שירתה של Sabine Edelsbacher משתלבת בתיאום מושלם עם הקלידים והגיטרות, שניהם באחריותו של Arne "Lanvall" Stockhammer (בחור עסוק, מה?). גם חטיבת הקצב, שמורכבת מ-Frank Bindig על הבאס ו-Max Pointner על התופים, לא מאכזבת לרגע. נעשה שימוש מעודן (אבל מורגש בהחלט) באלמנטים הסימפוניים, שלכל אורך האלבום מוסיפים מעין "גימור סופי", שמשלים את היצירה MyEarthDream.

"Whale Rider" מתפקד בתור הבלדה באלבום. הכלי הבולט בשיר הוא הקלידים, אבל כמו כן נעשה גם שימוש בכלי תזמורת סימפוניים. מלווה על ידי הכלים האלו בלבד, Sabine מזמרת בלדה נוגעת ללב ומלאת רגשות. גם בלי הגיטרות, הבאס והתופים ברקע, היא מצליחה להישמע מעולה, ולהנחות את התקדמות השיר באמצעות קולה בלבד. עם השיר הבא, "Remember Me", הלהקה ממשיכה את העבודה הטובה. הפעם הקלידן תופס מקום גדול יותר בשיר, אבל Edenbridge שוב מתגלים בטעמם הטוב: הקלידים לא מעיבים על הכלים האחרים, ונשמעים רק כשצריך (ובכך מצילים אותנו מקללת "הקלידים הנדחפים" הידועה לשמצה). נדמה שגם הסולנית מותחת את הגבולות רחוק יותר – הפעם היא 'משחקת' עם מגוון רחב יותר של טונים ונשמעת מצויין.

לבסוף היצירה הארוכה "My Earth Dream" סוגרת את האלבום – מדובר בשיר בן 12 דקות, שמחולק לשישה חלקים. החלק הראשון, "The Road Ahead", מתחיל ברעש גדול, שבקושי נרגע. הנגנים והסולנית מתואמים באופן כמעט מושלם: הרגשות שנובעים מהכלים מוצאים ביטוי באופן השירה, ולהפך. לקראת הדקה הרביעית נפתח קטע אינסטרומנטלי, שמתאפיין באווירה בעלת רושם גדול ונעשה שימוש בכלים סימפוניים, שתורמים ליצירת מימד נוסף בשיר. זהו החלק השני, "Pristine, שנמשך עד לדקה החמישית, בה מתחיל החלק השלישי, "Agent Of Change" – קטע קצר ודרמטי, שבעצם מכין את הקרקע לקטע הבא אחריו.

"The Uninvited Guest" גם נפתח בדקה החמישית, מחזיר את הכלים המסורתיים (גיטרה, תופים, באס), ובונה בהדרגה את סף האגרסיה. החלק החמישי, "The Last Card", מגיע אחרי כ-3 דקות והוא מתהדר בגיטרות מהירות, קטעי גראולינג קצרים ודאבל באס בתופים – הוא בהחלט החלק הכבד ביותר. לאחר ש-Edenbridge מפוצצים את הכל, בדקה ה-11 מתחיל החלק השישי והאחרון, "Slumbers". זה חלק שקט, שמורכב משירה בליווי פסנתר, שמזכיר יותר מדי סצנה לאור ירח בסרט של וולט דיסני. זה החלק היחיד שצרם לי בשיר. חוץ ממנו, השיר היה מורכב באופן יוצא מן הכלל, הצטיין במעברים מעניינים, והיה מבחינתי היצירה הטובה ביותר באלבום.

Edenbridge אמנם לא מביאים חידושים גדולים, אבל את מה שהם עושים – הם עושים כמו שצריך. ניכרת ההשקעה הגדולה באלבום והדאגה לפרטים (גם הגדולים וגם הקטנים), אז אם אתם אוהבים סימפוניק, או בכלל אוהבים מטאל – תעשו לעצמכם טובה, ותשיגו את MyEarthDream.