Elis – Catharsis

חברי להקת Elis הגרמנית מוסיפים השנה אלבום נוסף לאמתחתם. Catharsis הוא האלבום הראשון ששחררה הלהקה מאז מותה הטראגי של Sabine Dünser, סולנית ומייסדת הלהקה, כתוצאה מדימום במוח. עם זאת, השינוי המטלטל בליין-אפ לא גרם לתמורה דרמטית מבחינה אמנותית. בדומה לאלבומים קודמים, Catharsis מוקלט היטב, הנגנים עושים עבודה טובה (גיטרות: Pete Streit ו-Chris Gruber, באס: Tom Saxer, תופים: Max Naescher), והסולנית החדשה (Sandra Schleret) משביעת רצון. השירים בנויים בצורה הגיונית ונעימה לאוזן, קליטה לעתים. אף על פי כן, אין בכך די כדי ליצור עניין מוזקלי, ולו הקל ביותר.

ניתן לומר ש-Elis היא דוגמה מייצגת למצב המטאל הגותי העכשווי. כפי שהדברים נראים כיום, להקות חדשות צצות כפטריות לאחר הגשם, ומוחתמות בזו לאחר זו על ידי חברות התקליטים. תפקידן אחד ויחיד: לספק את הסחורה, שהיא, כאמור, מטאל גותי תבניתי. זורקים איזה דיסטורשן פה, סולנית משובבת עין וגראולים לסירוגין ו-וואלה! אלבום חדש. קיים קומץ להקות טובות מאוד, קומץ להקות גרועות מאוד, ונדמה שכל השאר "מבשלות" את אלבומיהן על פי אותו המתכון.

מילת המפתח אינה חדשנות. להקה אשר עוסקת באופן ממוקד ביצירת מוזיקה "חדשנית" לרוב תדחוק לפינה אלמנטים חשובים לא פחות: נשמה, רגש, הליכה עם אינסטינקטים והגשמת חזון בלתי-תלוי בסביבה. מילת המפתח היא מקוריות. מסע החיפושים המעמיק אליו צריכה לצאת כל להקה ולגלות את עצמה. קל להשוות תהליך יצירה לתהליך התבגרות: מתחילים עם רעיון גולמי ואבסרקטי, ומפתחים אותו עד שמגיעים לבסוף אל הליבה, אל ה"אני האמיתי" האישי והמיוחד. אני מעדיפה להאמין שמסע החיפושים שערכו חברי להקת Elis ביצירת Catharsis לא היה מעמיק מספיק, מאשר להאמין שזה כל מה שעלה בידם ליצור. פוטנציאל ויכולות יש להם בשפע, עכשיו נותר רק לממש.

האלבום נפתח בשיר "Core Of Life", ששומר על תבנית מסורתית למדי: הקול הנשי מתנגן על רקע גיטרות עם ניחוח כבד של פאוור מטאל, דיסטורשנים מבליחים פה ושם, בית-פזמון-בית-פזמון. אפילו פירגנו בסולו גיטרה חביב, ובכל זאת זה לא "זה"- אותו מרכיב בלתי ניתן להסבר פשוט חסר. השיר הבא הוא "Twinkling Shadow", שפועל בערך על פי אותה הנוסחה בתוספת גראולים שיוצרים מעין דואט בין קשוח לרך. זה נחמד, זה מצלצל יפה באוזן, וזה היה יכול להיות מעניין, לולא הייתי שומעת את אותה הטכניקה נלעסת שוב ושוב על ידי כל סולן וסולנית בתחום כל פעם שיש צורך בקצת "פלפל". בין השירים הטובים יותר ניתן למצוא את "Morning Star", שנפתח באווירה יותר כבדה וטון יותר אמיתי מקודמיו. לו ההחלטה הייתה בידי, הייתי ממקמת אותו בתחילת האלבום ולא בתור השיר השביעי. מעברי האקורדים מעניינים בו הרבה יותר, הטון בו רציני יותר, ויותר משאר השירים ב-Catharsis הוא משקף את היכולת של Elis לדלות מעצמם חומרים טובים ומרגשים.

אותה יכולת באה לביטוי גם בשיר האחרון, "The Dark Bridge". קיימות בו איכויות מגוונות, וחשוב מכל, מקוריות. בנוסף ניתן לציין את "Des Lebens Traum, Des Traumes Leben", אך מלבד השירים המוזכרים, הלהקה בעיקר חוזרת על עצמה ועל דומותיה בז'אנר. אסכם באומרי ש-Catharsis ממשיך את הדרך שנסללה באמצעות אלבומיהם הקודמים של Elis, ולא לטובה. כמו רוב להקות המטאל הגותי, גם Elis עוד לא מצאו גורם שיסייע בעדם להתבלט. עם זאת, לצד שירים תבניתיים שלא מצליחים לעורר ולו טיפת סקרנות, מופיעים כמה שירים יציבים, טובים, שהצליחו להזיז בתוכי משהו. עולה כאן שאלה טורדנית: מה מנע בעד חברי הלהקה להעלות את יצירותיהם הפחות מוצלחות לאותה הרמה? אני מניחה שאין לדעת.