הבלאק מטאל הויקינגי הוא אולי מבין הסגנונות המיוחדים והמעניינים ביותר בכל עולם המטאל הקיצוני, כיוון שהוא לרוב מציג שילוב בין מוזיקה כבדה בצורה מבהילה לבין פולק
ויקינגי עתיק, מה שמוסיף גוון מלודי ומעניין למוזיקה. מעטות מאד הן הלהקות שבאמת פיצחו את הנושא ולא רק הקליטו אלבומים עם מספר השפעות פולקיות פה ושם והכריזו על עצמן
כויקינגיות. כמו כן, סגנון המוזיקה הויקינגית הוא אולי נפוץ ביותר במגוון תחומים במטאל, כפי שמדגימות להקות כגון Finntroll או Bathory באלבומיהם של שנות התשעים ואלבומיהם החדשים, אך הבלאק מטאל הויקינגי הוא מצרך נדיר באמת. מספר אלבומים המדגימים היטב את הנושא הם The Shadowthrone של סטיריקון, Hammerheart של באת'ורי, וכמובן, מגוון אלבומיה של להקת Enslaved האגדית, בה נעסוק בסקירה זו.

אולי המאפיין המרתק ביותר בבלאק הויקינגי הוא השוני המדהים בצליל בין להקה ללהקה בתחום. כמובן שיש דמיונות בין הלהקות, אך נראה שרוב המכנים המשותפים שנמצא במוזיקה של כל להקות הבלאק הויקינגי יהיו בעיקר אלמנטי הבלאק, פחות מאלמנטי ה-Viking, אותם מפתחת כל להקה בדרכה שלה. מה שמתקבל מכל זה הוא סגנון מהמגוונים ביותר במטאל. זה מרשים מכיוון שבל לנו לשכוח שמטאל הוא ז'אנר שברוב סגנונותיו קיים מספר קטן מאד של להקות מקוריות, ושאר הלהקות עסוקות רוב הזמן בעיקר בהעתקה מאותן להקות וגם אחת מהשנייה.

מלבד מספר להקות המשלבות נגיעות קלות מאד של פולק ויקינגי בבלאק מטאל שלהן, Enslaved היא למיטב ידיעתי להקת הבלאק הויקינגי האחרונה והותיקה ביותר. אמנם
הרבה להקות שעסקו בסגנון זה בעבר עדיין פעילות, אך Enslaved הם היחידים שלא סטו ממנו. בדיוק כמו השוני שמכתיב הסגנון עצמו בין להקה ללהקה, כך גם קיים שוני
בין אלבום לאלבום אצל אלופי בלאק ויקינגי אלו. אלבומם החדש והמבריק Below the Lights מציג שילוב בין תערובת הבלאק הרצחני במידה בלתי נתפסת בכלל וסגנון הפולק הויקינגי המוכרת לנו מקלאסיקות מוקדמות של הלהקה כגון Frost – לבין מספר אלמנטים הפופולריים יותר בקרב הבלאק המודרני, ומספר אלמנטים חדשים לחלוטין.

הכלי המוזיקלי בעל הגיוון הרב ביותר באלבום זה הוא כנראה הגיטרה, שכן לצד ריפים בלאקיים מסורתיים ומעט ריפים פולקיים, אנו מוצאים כאן גם נטיות לסגנון נגינת הריפים
של סטיריקון או Thorns שפחות או יותר המציאו סגנון נגינה זה: פריטות עצורות, נגינה מבוקרת מאד, ללא התפרעויות. כמו כן מצויים באלבום זה גם מספר סולואי גיטרה, עניין לא
מאד נפוץ בבלאק מטאל. זה לא שהם לא קיימים, כבר היו סולואים באלבומי בלאק בעבר (בעיקר בקלאסיקות אמיתיות כגון De Mysteriis Dom Sathanas של מייהם או אלבומיה של באת'ורי, ואפילו אצל אימורטל מדי פעם, למרות הברוטליות המדהימה שבסגנונם), אך זהו בפירוש אינו דבר שבשגרה במסגרת סגנון זה המגביל את עצמו יותר לעוצמה שבריפים, בתופים, ובשירה, ללא וירטואוזיות מיוחדת בגיטרה.
התופים הם בעלי צליל משובב נפש, בעיקר בזכות הקצב שלהם , שהוא לרוב קצב איטי אך עוצמתי ביותר, דוגמת באת'ורי ב-Hammerheart או בשירים מובחרים ב-Blood Fire Death.

השירה נעה בין צווחות בלאק סטנדרטיות לבין שירה נקייה ועמוקה מאד, שהיא מבין המאפיינים הנפוצים ביותר בקרב כל להקות הבלאק הויקינגי. הקלידים עדינים למדי אך מוכנסים
בדיוק במקומות המתאימים. בכלליות ניתן לומר כי מבחינה טכנית האלבום הוא ללא רבב, מקצועי לחלוטין.

כפי שנפוץ לאחרונה בבלאק מטאל, מלבד בלאק מהיר ועוצמתי קיימים באלבום זה מדי פעם גם אלמנטים קלים של ת'ראש מטאל (לדוגמא בשיר השני – The Dead Stare)
ודת' מטאל (לדוגמא בשיר הראשון As Fire Swept Clean The Earth), אך בניגוד לרוב הלהקות שנוטות להסחף בזה ולאבד את הסאונד הבלאקי במוזיקה שלהן, הכל בשליטה
מלאה אצל Enslaved, ויש לנו פה בלאק ויקינגי כהגדרתו בחוק. שיר מספר 3, The Crossing, ושיר מספר 5, Havenless הם פנינות ויקינגיות שכמוהן כבר לא תשמעו גם לא בטובי הנורווגים שעוד פעילים, רק אצל Enslaved. שיר מספר 3 הוא בלאק שמושפע ישירות מבאת'ורי, בנוי בקצב ביניים, לא מהיר, לא הכי איטי, מתמשך וחזק. שיר מס' 5 נשמע פשוט כאילו פרץ כאן איזה ויקינגי ענק עם חרב, השתלט על גיטרה עם דיסטורשן והתחיל לשיר. בדומה להרבה אלבומי בלאק קלאסיים, Below the Lights רק הולך ומשביח ככל
שמתקדמים בו, וכאשר כבר השיר הראשון הוא משובח, ניתן להבין שלקראת הסוף מגיעים אנו פה לשיאים חדשים. אז זהו, שלא בדיוק, אבל עדיין מדובר בסוג האלבומים שבהם
כל שיר טוב יותר מקודמו, ולמען האמת זוהי הדרך הכי טובה לפנות אל המאזין. האלבום אולי היה עובד גם בסידור שירים אחר, אבל ככה רק עדיף.

אז בסופו של דבר מה יש לנו כאן? אלבום המשלב בין בלאק רצחני במהירותו ועוצמתו, בלאק בעל קצב-ביניים מרשים, ובלאק ויקינגי טהור. מה עוד צריך האדם בחייו, אני שואל,
ואיני יודע את התשובה. אם חשקה נפשכם בפיסת בלאק מטאל נדירה באיכותה (בשנים אלו, בכל אופן), זהו ללא ספק אחד מאלבומי הבלאק הראויים של שנה זו, שכבר זכתה ללא מעט אלבומי בלאק מרעננים באיכותם (1349, Darkthrone, Marduk, Aborym, Dissection ועוד), ונראה שקו זה רק ממשיך את המגמה. נראה שהבלאק בתהליך תקומה עוצמתית, ואני אומר: יאללה! מלחמה!