Enslaved – Riitiir

המילה "אבולוציה" בבלאק מטאל בדרך כלל הולכת לאחד משלוש מקומות – הראשון הוא שפוסלים אותה בעקשנות והיא מצוירת גם כסוג של בגידה, הרבה מחובבי ה Tr00 KVLT בינינו יתפצלו כשמדובר בלהקה שמתעסקת יותר מידי עם הנוסחה המקורית. המקום השני הוא קבלה חסרת מעצורים, עד לנקודה שהמעריץ אפילו לא מאזין לאולד-סקול בלאק מטאל בכלל. זה דבר שנפוץ וגדל בקרב אוהבי להקות BM לא סטנדרטיות כמו Alcest, Nachtmystium ו Kvelertak. הח'ברה האלה חולקים מעט מאד עם הבלאק מטאל באופן כללי.

המקום השלישי הוא הלהקות והאנשים שמנגנים על קו הפרדה דק שבין שני הראשונים, כאלו שמקבלים את ההתפתחות אבל יודעים מה הם השורשים שלהם מספיק כדי ליצור תוצר שהוא שילוב של השניים. כאן נכנסת לתמונה Enslaved, במשים שנים הרביעיה הזו מ Hausesund שנורבגיה הוציאה אלבומים שנעים בין בלאק מטאל מחוספס וטהור לויקינג מטאל ועד בלאק מטאל פרוגרסיבי – ועשתה הכול בהצטיינות. והשטן יודע ש RIITIIR הוא לא יוצא דופן בכך.

לאחר אלבומם האחרון – Axioma Ethica Odini, שהיה אלבום מעולה בזכות עצמו, אני לא האמנתי שהם יכולים לעשות משהו טוב יותר, חשבתי שהאלבום הבא יהיה או המשך ישיר, שזה לא רע כי אני אוהב את Axioma, או חזרה למשהו כמו Vertebrae. אבל ב RIITIIR הלהקה עשתה משהו אחר לגמרי, והאמת היא שאני לא יכול לשבח אותם מספיק. לקחו לו כמה האזנות מלאות כדי להבין שמדובר באחד האלבומים האהובים ביותר עלי השנה, במשך 7 חודשים היה זה האלבום Deathhammer של Asphyx שהחזיק את המקום הראשון בשבילי באופן כה יציב עד שהטיטאניק הייתה עלולה להתנגש בו. אבל כאן זה נגמר, ולמרות שזה מוזר כי Deathhammer הוא שיר הלל לאולדסקול ואילו RIITIIR הוא סוג של היפך מוחלט? בואו נכנס לזה.

האלבום נפתח עם השיר ששוחרר מראש, כפי שקורה בדרך כלל, ע"י חברת התקליטים ואני חושב שזה היה צעד מבריק ונכון מצד Nuclear Blast Records לשחרר את “Thoughts Like Hammers.” כשיר הראשון מהאלבום, הוא משקף את היופי והיתרון הענק שבאלבום הזה בהיותו אנלוגי מצד אחד ומטאלי מצד שני, השירה של סולן הלהקה מכה כמו פטיש ברגעים מסויימים ומלודית ורכה בקטעים אחרים, זה לא קל ולא מובן מאליו להצליח ליצור אלבום שהוא גם ברוטלי ו"טרו" מבחינת השורשיות שלו לז`אנר, וגם מלודי ויפה ולא מפחד להיות רך יותר בקטעים מסויימים מבלי ליפול למלכודת של המסחריות או השיעמום, זה מאד קשה להלך על החבל הדק הזה בהצלחה והלהקה בהחלט עשתה כאן מלאכת מחשבת במובן הזה, הגיטרות, התופים וכל מעטפת הסאונד יוצרים תחושה חמה עם המאזין ומאד קרובה ו "לייב" וזה דבר שמחמיא לחומר ולמקום אליו הלהקה מכוונת ובהחלט מגיעה.

השיר השני הוא האהוב עלי באלבום, “Death in the Eyes of the Dawn.” וכאן אני חייב לציין לשבח את המצויינות בטקסטים של Enslaved וביכולת שלהם לתאר נכון ובאופן אמין מחשבות ורגשות, אני בבעיה עמוקה עם טקסטים פשטניים של בלאק מטאל סטייל אלו של להקות כמו Tsjuder או Dark Funeral אבל מצד שני אני בבעיה לא פחות קשה עם טקסטים כאילו מתחכמים, כאילו פילוסופיים ואינטליגנטים של חלק נרחב מהלהקות שמנסות להראות בכח כמה הן כאילו חכמות וכאילו עמוקות, Enslaved הם להקה עמוקה עם ליריקה חכמה אבל הם לא תקועים בתחת של החשיבות העצמית הזו ומצד שני הכל מאד "טרו" ברעיון וגם בכתיבה, זה מאד מהבטן, לא מהמילון, מאד אמין, וכשהשירה נפתחת למקומות יותר מלודים ששזורים בשירה הכבדה ששולטת ברוב האלבום, מקבלים את הטקסטים האלו בשיא העוצמה שלהם, בייחוד בשילוב הקולות בין קלידן הלהקה לסולן גרוטל קטיל. כל זה מראה בצורה מאד יפה ומשכנעת את היתרון של Riitiir בהיותו דוגמא לכתיבה נכונה והלחנה נכונה מבלי להיות מתיימר ומבלי להיות משהו שאתה לא, בלי פוזה ועם אמת אומנותית.

השיר השלישי (שגם הוא שוחרר לרשת רשמית לפני צאת האלבום) הוא “Veilburner” והוא דוגמא מעולה ליכולת של Enslaved להרשים ולעניין אוהבי מוזיקה שלא בהכרח באים מתחום הבלאק מטאל ובו במקביל לשמור קרוב את קהל הבלאק והויקינג מטאל שמלווה אותם מתחילת הדרך, המעברים והריפים בשיר ובכלל הנגינה לא היתה מביישת שום ז`אנר מוזיקלי מכובד ובעיקר לא הרכבי פרוג רוק ופרוג מטאל שרובם עושים את זה הרבה פחות טוב ובטח פחות מעניין מ Enslaved, זה שיר לא שגרתי ומצד שני הוא מייצג את הלהקה והאלבום בצורה מעולה וממוקדת, כשמצד אחד אוהבי Watain ימצאו שם את עצמם ומצד שני אוהבי פרוג רוק ימצאו שם את עצמם ושני הצדדים ירגישו במקביל כאילו זה נכתב במיוחד עבורם, גאוני.

השיר הבא הוא Roots of the Mountain והוא אחד האהובים עלי באלבום ואחד הכבדים ביותר בו, שיר שמאד מזכיר את Enslaved של האלבומים הראשונים, של התקופה היותר בלאקית שלהם, אם כי גם כאן יש מקום לנסיונות המוזיקלים המעניינים שהלהקה הזו לא מפסיקה ליצור, הם משתמשים כאן בחליל, ואפילו הסולואים בגיטרות מאד ממוקדים ומגיעים בדיוק ברגע הנכון וגם נעלמים ברגע הנכון כדי לתת לשיר לחזור לריף המרכזי שלו, אתם מבינים, זו הבעיה שלי עם הרבה מלהקות המטאל האחרות: הם יודעים לנגן: סבבה, הבנו את זה, אבל מרוב שהן עושים פוזות עם יכולת הנגינה והוירטואוזיות שלהם, הנשמה נעלמת והם לא יודעים מתי האוננות נגמרת והשיר מתחיל או חוזר למסלולו, ל Enslaved בניגוד אליהן: אין את הבעיה הזו וזה היתרון הגדול שלה, הם יוצאים לקרב מול להקות שיש להן גרזן ענק של 2 מטר גובה, אבל Enslaved צריכים רק חץ מקשת קטן וחד כדי לשגר אותו בדיוק ברגע המתאים ולמוטט את היריב המסובך סביב הזנב של עצמו.

הגענו לחצי הדרך, אמצע המסלול, השיר החמישי, עכשיו תנו מבט בדיסק שלפניכם, שיר הנושא Riitiir, הוא הקצר באלבום מבחינת האורך ומגיע בדיוק ברגע הנכון, קשה לי לומר איפה הוא עומד ביחס לשירים הקודמים כי התחרות באמת קשה, אבל השיר בהחלט עושה את העבודה ומחזק את האלבום באמצע ושומר על המתח הקיים בו, זו לא משימה פשוטה עם מוזיקה כל כך מורכבת ועמוקה כמו זו שיש כאן בשפע, Materal שמגיע מיד אחריו הוא השיר האיטי ביותר באלבום אבל אל תתנו לעובדה הזו להטעות אתכם, זה שיר מעולה ובועט בת…ת בדיוק כמו שצריך ומצופה מלהקה כזו, זה שיר שמהר מאד תזכרו אותו וייחרט לכם בראש, מאלו היותר קליטים באלבום, ואני אומר קליט במובן החיובי ביותר של המילה במקרה הזה, זה השיר שבשמיעה שנייה יתפוס אתכם ולא יעזוב, תזכרו את זה, הקטעים העדינים נתפסים מיד ואלו הכבדים עם השירה החזקה של גרוטל קטיל נותנים את הצבע שכל כך מזוהה עם הלהקה הזו.

עוד נקודה חשובה לציון זו העבודה המעולה של מתופף הלהקה קאטו בקוולדט, הוא מנגן נפלא אבל לא עולה על הלהקה, הוא עושה דברים נפלאים בתופים אבל הוא משרת את השיר ולא ההפך, והתוצאה מאד מרשימה, באלאנס, זה שם המשחק כאן, הריפים והרעיונות של Ivar הגיטריסט, המלחין ולמעשה מנהיג הלהקה מהיום הראשון, משתלבים נהדר עם השירה והבס הדומיננטי של גרוטל קטיל, שמשתלבים מעולה עם התיפוף והקלידים והכל במיקס מעולה בו שומעים הכל במינון נכון ובריא, זה אלבום נפלא של עבודת צוות, של קבוצה, של להקה אמיתית ולא של מוסיקאי אחד דומיננטי שמסרס את כל מה שסביבו, Enslaved היא קבוצה שהכוח שלה הוא בשילוב ובסך כל מרכיביה יחד, זה מה שעושה אותם למנצחים בעיני.

והנה מתקרבים לסיום האלבום המיוחד הזה, והקטעים האחרונים, Storm Of Memories ו Forsaken מדגישים את רוח האלבום, בדיוק כשאתה חושב שזה קטע אינסטרומנטלי מלודי הלהקה פורצת במלוא הכוח בבלאק מטאל מהיר ואפי בסגנון האלבום Frost (שנחשב לקלאסיקה שלהם) וחוזר חלילה, זה יוצר עניין מיוחד ודינמיות בחומר, ועדיין מייצג נאמנה את ההתפתחות של ההרכב, חשוב לי לציין שהם עושים את זה בלי רפטטיביות, בלי לשעמם, בלי לתת תחושה של "שמעתי את זה כבר" אלא כל שיר מביא חידוש ועניין משלו.
וזה היופי של האלבום.

יש להקות שהן "פוני של טריק אחד", שיש להן נוסחה מנצחת והן חוזרים עליה שוב ושוב ושוב, להקות כמו Motorhead, Marduk, Cannibal Corpse וכדומה, אבל Enslaved שייכת לקבוצה המתפתחת, שיר כמו Forsaken שמתחיל עם פסנתר ונמשך 11 דקות וסוגר את האלבום יכול להיות מלכודת עבור הרבה הרכבים אך כאן ההפך הוא הנכון, יש כאן שיר מיוחד, מקרין כאב, יאוש שבבגידה ובנטישה והכל מתנקז לתוך המוזיקה הנפלאה של ה 11 דקות האלו שסוגרים את Riitiir במלא העוצמה שלו.

האלבום הזה הוא מסע, טיול, הוא הרבה יותר ממוזיקה שאני רגיל לשמוע ביום יום, בדרך כלל כשאני קונה אלבום אז הציפייה שלי היא שהוא יהיה טוב ואני אהנה ממנו, זה נכון לגבי להקות כמו Marduk למשל, אבל כאן באלבום הזה של Enslaved זה הרבה יותר מהנאה, זה טיול בנפש ואלו רגעים וקטעים מוזיקלים שנחרטים אצלי עמוק ואני אקח איתי הלאה יחד עם זכרונות מהחיים ורגשות, ולכן האלבום הזה מקבל ממני את מלוא הנקודות, זה אלבום חובה אם אתם אוהבי בלאק מטאל ואלבום חובה גם אם אינכם אוהבים בלאק מטאל, זה פשוט אלבום חובה.