Ereb Altor – The End

דום מטאל ואני לא הסתדרנו אחד את השני בקשר הקצרצר שהיה לנו אי שם לפני מספר שנים טובות. אני קצת שמעתי אותו ואת הבעיות שלו, הוא קצת האזין לשלי, אבל יותר מזה כלום. יקה נשאר יקה, ולחץ הזמן שלי לא הסתדר עם האיטיות המזדחלת שלו, אז נפרדנו. את Ereb Altor, להקת (שימו לב) "ויקינג-דום-מטאל-אפי", כפי שהם מעידים על עצמם, הכרתי ב-2008 עם אלבומם By Honour. הוא היה חפוז נחמד, אבל בבוקר שאחרי כבר התעופפתי משם. המקוריות לא שפעה ממנו, מה שהחזיק אותי, היה השירה המשותפת של שני הסולנים (שהם גם, ובכן, החברים היחידים בהרכב ואחראים על הכל).

Ereb Altor קיימים כבר משנת '90, מה שלא מנע מהם לקחת את הזמן. רק ב-2008 יצא האלבום הנ"ל (ואותו הקדים דמו בלבד), וכעת, שנתיים אח"כ, יוצא לאוויר The End. האלבום נפתח עם "The Entering Myrding", שיר אינסטרומנטלי שאורכו בערך 4 דקות, ואם להיות מעט יותר ספציפי, הוא מכין את הקרקע בשביל השיר "Myrding". כבר פה, נמלאתי שלושה דברים: הראשון הייתה תחושת סיפוק מכמויות ההשפעה של Bathory ששמעתי כאן. השני, מחשבה על האם זה השפעות או כבר גובל ב-Rip-off מעליב? השלישי היה "אוהו, תגבירו קצב קצת!" כאילו זה שיעור ספינינג למחלקה הגריאטרית באיכילוב.

כמו שציינתי, את ההשפעות הנ"ל שומעים בשיר השני, "Myrding". ריפים "משוכים" וצורמים-כמעט איפה שרק ניתן להכניס אותם, החלפה תדירה בין אותו קטע גיטרה לקטע אקוסטי, שירה שמאוד (!) מזכירה את Quorthon ז"ל בתקופתו כאיש ויקינג מטאל אבל שבכל זאת יש לה אישיות כזו או אחרת, מבנה השירים… הכל מצביע לכיוון אחד ויחיד והוא Bathory, בצורה פחות מלוכלכת ומשופשפת. היה לי מעט מוזר, מכיוון שבאלבומם הקודם של הזוג, לא שמעתי את ההומאג' הזה בצורה כל-כך בולטת וכל-כך מגרדת במוח. אבל מצד שני, את האלבום הקודם גם לא ממש אהבתי, ואילו את זה אני מתחיל לחבב.

אז אחרי "Our Failure" שהוא בעל קו דומה לקודמו, נפתח "A New But Past Day", טראק רביעי בעל מעט יותר תאים מקוריים, נפתח באופן אקוסטי וממשיך במקצבו האיטי לכל אורכו. כאן הבעייתיות שלי עם שורשי הדום-מטאל שהלהקה מתגאה בהם ואילו אותי הם דיי משעממים, הקלידים המקהלתיים-כמעט ברקע, לא עוזרים גם הם למצבי. אותו מצב לא משתנה הרבה, גם כשטרילוגיית השירים המחוברים המרכזית באלבום מתחילה. למרות מפעלם ומאמציהם, הם חוזרים לאותה נוסחה, והשירים הארוכים לא בדיוק מקלים את המאזין לקבל את זה.

השני מתוכם, "Balder's Fall", הוא שיר הרבה יותר מקורי מהחומר ששמענו עד כה, כשהדבר היחיד שבאמת מחזיק את המאזין במצב של התעניינות בשיר, הוא כמו שהזכרתי בהתחלה, השירה העמוקה של Ragnar, כי אם ההלחנה לא בדיוק שופעת מקוריות ובכל דקות השירים היא מושווית באופן אובססיבי כמעט לעבודות של אומן אחר, הנגינה טובה אבל לא ברמה יוצאת-דופן, אז לא נשאר כאן הרבה, למעשה. המורשת ש-Quorthon הנחיל היא אדירה והשפיעה על כולם, וגם על אלה. אם לא הספיקו לכם Hammerheart, The Twilight of the Gods או אפילו Nordland, תנו ל- Ereb Altor השוודים שמיעה, אולי תאהבו אותם. רק אל תכנסו לדיכאון, אה?